שי לחנוכה: ספר חדש ליונה טפר

עם צאתו לאור של "נר השמן של אורי ואוריה"

לכבוד יום הולדתו מבקר אורי באתר חפירות שבו עובד אביו הארכיאולוג. "מצאת אוצר!" אומר אבא, כשהם חושפים נר שמן עתיק עם עיטור של מנורה. אורי מביט בכלי החרס המלוכלך בעפר ואינו מאמין שמדובר באוצר. רק אחרי שאביו מעביר אותו בכוח הקסם לתקופה שבה נוצר הנר – תקופת בר-כוכבא, ואורי מכיר את אוריה בנו של הקדר שיצר את הנר, הוא מבין את משמעות הגילוי ואת פשר העיטור על הנר.

פעם, לפני שנים רבות, מספר אבא לאורי, כשהיהודים חיו תחת כיבוש הרומאים, הגיע שליחו של בר-כוכבא לכפר הקטן וחיפש את הקדר. השליח הביא איתו תבנית להכנת נר שמן בעל עיטור מיוחד. "אם כולנו נאיר בנרות כאלה את ביתנו," לוחש השליח באוזנו של הקדר, "ילכדו אותנו השלהבות ויתנו לנו כוח לעמוד מול הרומאים שכבשו את ארצנו". כשהקדר סיים את עבודתו, רוכשים כל אנשי הכפר את הנרות החדשים. "…באותו לילה ריצדו השלהבות הקטנות בחלונות והזכירו לכולם את מנורת הזהב היפהפייה שהאירה את בית המקדש."

על כתיבת סיפרה החדש מספרת יונה

כתיבת סיפור בעקבות חוויה כלשהי אורכת לפעמים זמן רב מאוד. האירוע שהביא אותי לכתיבת הסיפור 'נר השמן של אורי ואריה' ראשיתו לפני עשרות שנים, כשבצלע הכרמל בקרבת הסכר רצו למקם מיכל דלק גדול עבור שכונת ההר החדשה. כשהמחפר נגס בהר, נחשפה מערה קבורה קדומה. העבודה הופסקה, למיכל נקבע מקום אחר ויגאל החל לחפור את המערה. העבודה שנעשתה בזמנו הפנוי ארכה שבועות רבים, ומדי פעם באו לעזרתו יותם בנינו וחבריו שהיו אז בכיתה ה'-ו' לערך. בוקר אחד בחופשת החנוכה אני שומעת קולות שירה פראית ונלהבת. כשיצאתי לראות על מה המהומה, ראיתי את יותם ועומר קול באים מכיוון ההר, כשהם מחזיקים בדליים ושרים בקולי קולות, חוגגים את גילוי כלי החרס שצצו מאדמת המערה, עם מחרוזת עשויה מקליפות ביצי יענה ומחטי ברונזה – חפצים שהונחו כמנחות למתים שנקברו שם. בין כלי החרס היתה גם פִנכּה קטנה ששימשה למאור. החיבור בין גילוי הכלי לבין חג החנוכה ריגש אותי מאוד. בעקבות אותו יום כתבתי שיר שרק כעת, אחרי עשרות שנים, התגלגל והפך לסיפור אודות אוּרי היוצא לבקר באתר בו חופר אביו הארכיאולוג. כשהם חושפים נר שמן מתקופת בר-כוכבא, מעביר אבא את אוּרי בדרך פלא אחורה בזמן, הישר לתקופת בר-כוכבא, שם הוא ומתוודע לאוּריה בן גילו, שאביו הקדר יצר את נר השמן שהם חשפו.

כלים וחפצים הנחשפים בחפירות ארכיאולוגיות הם כמו דרישת שלום מאנשים שחיו במקום בו אנחנו חיים היום. על כך מעידה מערת הקבורה שבפתח הוואדי, שמחוויית החשיפה שלה לפני שנים נולד הסיפור. בסיפור עצמו הרחבתי את היריעה. בחרתי לספר על חשיפת נר שמן מתקופת בר-כוכבא, עליו מופיע סמל המנורה שעמדה בבית המקדש והפכה לסמל המדינה, ואף לתת מקום לסיפור העכשווי על בר-כוכבא והאריה, סיפור המעורר את דמיון הילדים.

הספר יופץ לחנויות קראת חנוכה.