שנתיים ללכתה של עידית מאיתנו

ביום שישי הבא, ב-20.1, ימלאו שנתיים ללכתה של עידית, אחותנו האהובה והמוכשרת.

וכך כתבה עידית, שחסרונה ממלא אותנו שעה שעה, יום יום.

זֶה אַף פַּעַם לׂא נִגְמָר…

וְתָמִיד אֵיזֶה רֶגַע מַשְׁאִיר
קִטְעֵי מַבָּט, אוֹ צֵל, אוֹ שִׁיר
מִין כְּנַף יַתְמוּת בִּקְצֵה הָעֶרֶב
עִתִּים חָלְפָה, עִתִּים נִשְׁאֶרֶת
אוֹתָה בְּדִידוּת שְׁקוּפָה, דַקָּה
אוֹתָה שְׁתִיקָה
בְּאֵיזֶה רוֹך מָתוֹק אוֹ מַר
כִּי זֶה אַף פַּעַם לֹא נִגְמָר.

באותו יום שישי 20.1 יושמעו כמה משיריה של עידית ברשת ג' בתכניתו של מנחם פֶּרי "ציוניוני הדרך" (15:00-17:00).
וכך גם ביום ראשון 22.1 בגלי צה"ל, בתכנית "ארבע אחר הצהריים" (שעה 16:00).
מנחם פרי ויורם רותם נֵאותו לכבד את זכרה של עידית בהשמעת כמה משיריה.

הפזמונאי דודו ברק ("פרחים בקנה") כתב לנו לאחר צאת הספר "הייתי אומרת":
"… בדפדוף ראשון בספר וברפרוף ראשון בתקליטור ,מזומנת חגיגת שיר וזמר נפלאה.
התרשמתי שעידית לא רק הייתה משוררת ופזמונאית מופלאה, אלא גם מלחינה מחוננת.
חבל שלא פרצה בתרועה רמה, אך גם המצאי נהדר הוא.
זוהי מזכרת נצח שמשאירים בלכתם יוצרים בכל תחומי האומנויות והמדעים לענפיהם.
אחות למזכרת-עולם עזבה אתכם, אך הותירה שובל של נחמות…
תודות מעומק לב.
וקחי אַת ואחותך ושאר בני המשפחה חיבוק גדול.
שלך ואיתך -
דודו ברק.
על דרכה בכתיבה סיפרה עידית לאורה ערמוני, כתבת בעיתון "ידיעות הקיבוץ":
"לרקום שירים זה בשבילי שתִי ועֵרב כזה של חרוז וקצב, מילים וצלילים, צורה ותוכן. מין תשבץ היגיון של מילים שמחפשות להגיד משהו, אבל בדרך אחרת"…
ומוסיפה המראיינת וכותבת:
"אני קוראת בשיריה של עידית את האהבה והקשר לבית החם, ליגור, לכרמל, לטבע הסובב והמקיף אותה ביופיו, לאנשים, חברי הקיבוץ. והרי יגור קיבוץ כל-כך גדול שאפשר ללכת בו לאיבוד. מה גם שה"אנחנו" הוא כבר הרבה יותר "אני", כפי שכתבה עידית באחד מהשירים".
איפה אַת עידית בתוך כל אלו?
"זה אולי קצת מפתיע, אבל קיבוץ יגור הגדול והוותיק יודע לתת חיבוק חם ותומך; יחד עם זה נכון שזה באמת משהו סכיזופרני שקיים בי… מצד אחד אני אדם מאוד פרטי ודי סגור, ומצד שני אכפתית ומעורבת בחיי החברה והתרבות של יגור. מצד אחד כותבת שירי אהבה פיוטיים, ומצד שני – פזמונים סאטיריים על הקיבוץ (המדור "עין אחת בוחקת") וברכות לחתונות או לאירועים פרטיים…
זה אולי אומר משהו כללי יותר על היוצר בקיבוץ. אני חושבת שכאשר הנתינה היא הדדית – אני לחֶברה והחֶברה לי – כל הצדדים מרוויחים. זו לפחות ההרגשה שלי"…

כאמור, ביום שישי הבא נציין, בצניעות, את זכרה של עידית, אחותנו.
על קברה חרתנו בית משירה היפה:

*
מִי שֶׁכּוֹתֵב
נוֹתֵן בְּמִלּוֹתָיו פְּרָחִים
לְמִי שֶׁאוֹהֵב
וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם עַל פְּנֵי הַדְּרָכִים.

מִי שֶׁשָׁר
שׁוֹלֵחַ חֲרוּזָיו בִּשְׁנַיִם-שְׁנַיִם
לְמִי שֶׁמְאֻשָׁר
וְרוֹאֶה אֶת הָעוֹלָם בְּאַרְבָּע עֵיַנִים.

מִי שֶׁמְבָרֵךְ
תּוֹלֶה אֶת אִיחוּלָיו עַל הַיָּמִים
וְגַם כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ
הֵם מַמְשִׁיכִים לִזְהׂר לְעוֹלָמִים.