צומת יגור המקום של חברי יגור
כמדי שנה אני יורד ערב יום הכיפורים אל בית הקברות לפקוד קברותיהם של בני משפחתי וחברים, שכך או אחרת השפיעו עלי והשאירו חותמם בי. אני זוכר, וטוב שכך, ואני מזכיר. עם השנים שחולפות אני מבין ומוקיר את השפעתן של דמויות וחברים כאן בבית הקיבוצי, שהשפיעו במשך השנים: אנשי חינוך, חברים בעבודה, בעלי תפיקידים וחברים מהשורה שידעו במילה או במשפט, ואפילו בלי כוונה, לתמוך, לעודד, ולתת כוח ולעצב את מי שאני היום. עם השנים אני פחות מתבייש להכיר ולהוקיר בתרומתם. לומר לחבר ״תודה״, ״נהנתי ממה שאמרת, כתבת או עשית״.
בהספדים אנו אומרים על הנפטר הרבה מלים טובות. מצאתי כי טוב יהיה לומר לאנשים ״תודה״ בעודם בחיים, ובכלל, להשתמש יותר בארבעת המילים: ״שלום״, ״תודה״, ״סליחה״ ו״בבקשה״.
אז תודה לכל מי שבא לביתי לשמיעת פרקי חזנות ביום הכיפורים, זה בהחלט נותן כוח.
נברך את כולנו שירבו הכוחות
ירבה האור בעיניים וירבו השמחות,
שנמצא את התבונה והאמצעים
לעבור בשלום וביחד את כל השינויים.
כל עוד יש מישהו שאיכפת ולוּ במעט מאחרים,
כל עוד יש מישהו שחשוב לו באמת הבית הזה והחברים,
יש עדיין תקווה, שהענן יחלוף, ושאין זה הסוף,
שעוד ישובו ימים כבתחילה
מלאי תקווה וגאווה.
שנה טובה וגמר חתימה.
אמנון מאירי
