בית בת-שבע

בית בת-שבע (ע"ש בת-שבע חייקין, 1895-1946)
בימים, כשהשימוש ב"בית בת שבע", חוזר לדיון הציבורי, אולי טוב להיזכר בימיו הקודמים ובמי שהיתה הדמות שעל שמה נקרא הבניין.

מי מאיתנו, בני יגור, לא שהה לפחות פעם בחייו בין כתלי בית בת-שבע, כאשר בין קפיצה על ה"חמור", שיווי משקל על הקורה וגלגול על המזרן, או מסיבות "החֶברה הגדולה" וחזרות המקהלה על "משל יותם" – לא פעם נתקלו העיניים בתמונתה של בת-שבע חייקין משקיפה מעל הקיר הדרומי.
בחוץ, על המדרגות הצופות אל מגרש החנייה ד'היום, מגרש הכדורגל של אז, היו יושבים חברי יגור והילדים לחזות במשחקי הכדורגל של הפועל יגור ובחגיגות הביכורים.

בתכנון המקורי של יוסקה אידלמן (האדריכל, חבר יגור) היו אמורים להיבנות עוד שני אגפים אשר ישמשו לחדרי עיון ולימוד ("ללמד בני נוער ערכי תנועה, להעמיק הכרה ציונית-סוציאליסטית ולהחדיר יסודות הקומונה הישראלית, הקיבוץ"). אך החזון, מסתבר, הלך בדרך כל חזון, והוא כבר לא ממש מחכה למגשימיו.
אנחנו, ששנות נעורינו פרחו בין כתלי הבית הזה, אולי לא היטבנו להעביר לדורות הבאים את המורשת. ומי בכלל יודע היום מי היתה בת-שבע?
לאחר מותה (נפטרה בפסח תש"ו, אפריל 1946) הוחלט לבנות ביגור בית שישא את שמה, ובין כתליו יבואו לידי ביטוי שטחי פעילותה המגוונים.
למעלה משישים שנה עברו מטקס הפתיחה של הבית, ואנו מביאים מעט עליה וקמצוץ מדבריה, הנוגעים גם בחיינו היום.

במעמד חנוכת הבית ב-5 במאי 1950, בקוראו את מגילת היסוד לפני הנאספים, אמר ניסן גושנסקי:
"בית זה ישמש בֵּית-מוֹעד ועצרת, מקום לימוד, פגישות וכינוסים להמוני נערים ונערות, בני יגור והסביבה ונוער עולה. בו ילמדו, ישוחחו, ירקדו וישירו; בו ירקמו חזון עתידם לאור מפעל חיינו".

והוסיף נוח יגורי:
"דומה שמכל שטחי פעולתה הציבורית הרבגונית היתה פעולתה עם הנוער חביבה עליה וקרובה ללבה ביותר. ובחשבֵנו מה דמות תינתן ל"יד", למפעל שיָקוּם לזכרה, צפו ועלו הצעות מהצעות שונות, אך יותר מכל דיברה ללב הציבור המחשבה לבנות על שמה "בית-ועד לנוער", שישמש את צרכי הנוער המקומי על כל סוגיו ושכבותיו, ויהווה גם מעין מרכז-מעט לפעולות הנוער בסביבה כולה".
מגילת היסוד, בתוך בקבוק, הוטמנה בין יסודות הבניין.

בת-שבע חייקין ז"ל (7.3.1895 – 22.4.1946)
ילידת פולטבה (אוקראינה), מבית רווי תרבות יהודית עמוקה ומסורת מהפכנית רוסית. עוד בנעוריה רכשה השכלה עברית ולמדה באוניברסיטה.
בימי המהפכה והתסיסה הלאומית ברוסיה נכנסה במרץ רב לפעילות ציבורית. היתה פעילה בתנועת צעירי-ציון צ"ס, גילתה כישרון ארגוני ויכולת ביטוי רבה והיתה אחד האישים המרכזיים בתנועה. בשנת 1924 עלתה ארצה והיתה בין מקימי תנועת "הנוער העובד", בה עסקה בפעולה חינוכית והדרכתית.
בשנת 1926 הגיעה בת-שבע ליגור והיתה פעילה מאוד בחיי החברה, החינוך והתנועה. בנוסף, היתה חברה במוסדות המרכזיים של הקיבוץ המאוחד – ריכזה את ועדת החינוך, פעלה במוסדות קליטת הנוער, היתה שליחת "החלוץ" בליטא, חברה בוועד הפועל של אחדות העבודה וחברת מרכז המפלגה. היתה ציר ברוב הקונגרסים וחברה במוסדות המרכזיים של ההגנה.

בשנים 1938-39 היתה מזכירת יגור, ובמשך שנים ייצגה את המשק מול המוסדות. זמן מסוים ניהלה את פעולת מוסדות החינוך ביגור ואף היתה בין מקימי המכוורת ביגור, תוך שהמשיכה בפעולתה הציבורית הענפה.
בתקופה ההרואית של שחרור המעפילים מעתלית (אוקטובר 1945) כתבה בשם יגור מכתב תשובה אמיץ למפקד המשטרה הבריטית, שרצה להעניש את יגור על הסתרת המעפילים שירדו מן ההר. בין השאר כתבה באותו מכתב:
"לעולם לא נקבל ולא ניכנע לחוקי הספר הלבן האנטי חוקי, אנטי מוסרי ואנטי אנושי, המפלה לרעה הפליה גזעית את עמנו וזכויותיו בארץ הזו. נילחם שכם אחד עם הישוב העברי בארץ ועם יהדות העולם כולו, בכל הדרכים ובכל האמצעים שברשותנו לביטולו הגמור".
[את החשבון עבור "התחצפותה" למשטרת הוד מלכותו שילמה, כידוע, יגור במלואו כעבור תשעה חודשים בערך, בימי המצור של "השבת השחורה"].

מתוך דבריה של בת-שבע:
"החלטתו של כל פרט לחיות חיי-קיבוץ נובעת, אולי, מנימוקים שונים. רשאי כל אדם לבחון עצמו פעמים רבות, ולדעת אם יש בכוחו להמשיך ללכת בדרך זו. אולם אם חסר לו, לפעמים, הכוח לכך – אַל יזקוף את האשמה על חשבון החברה. אין הקיבוץ "גן-עדן" מוכן, אלא צריך כל אדם לדעת, שמחכה לו השתתפות ביצירת גן-העדן הזה…
בניית האמון בחבר היא בעיה קשה מאוד. קיבוצנו פתוח בפני כל מי שרוצה להיות איתנו. אולם אם נמצאים בתוכנו אחד, או שניים, לא הגונים – גורם הדבר לחשדות ביחס לרבים. גם האמון אינו יכול להיות בלתי מוגבל…"
וגם:
"איני מחשיבה את מספר הספרים שאדם קורא כמודד לעשִׁירוּת חיי רוח…
אינני רואה את ילדינו כעניי-רוח. אם הצלחנו להקנות להם הרגלי-עבודה וחיי-חברה, יסודות-מדע… אם הם למדו לראות ולהכיר את הטבע, אם חֶברתנו חינכה אותם לעֵרוּת, אם כל אלה נתנו לילדינו – דיינו, והשאר יקחו בעצמם".

ואכן, הבית הִווה כל השנים "בֵּית-וַעד לנוער". וגם אם הועם זוהרו עם הזמן והילדים כבר לומדים במקום אחר, עדיין משך אליו פעילויות שונות של בני הנוער מיגור והסביבה.

בשנת 2007 שופץ הבית והפך להיות משכנם של "אולפני יגור". אנשי הארכיון "תפסו יוזמה" והקימו בכניסה לבית פינת הנצחה – כדי להזכיר את בת-שבע ואת ייעודו של הבית משכבר הימים.
"אולפני יגור" כבר לא שם, כמו גם שוכרים אחרים שבאו לאחר מכן. אבל בכל מראה פנים שילבש הבית בעתיד, נבטיח שתישמר פינת ההנצחה בכניסה, וכל הנכנס בשעריו יעצור לרגע קט וילמד על דמותה של בת-שבע ועל התפקיד שמילא הבית בחיי יגור במשך כל-כך הרבה שנים.

נטע ונעמי – ארכיון יגור