הכשרת המטבח – לא סיבה למסיבה \ אורלי ושלמה מורן

הכשרת המטבח – לא סיבה למסיבה \ אורלי ושלמה מורן

ביומן הקודם התבשרנו על טקס לכבוד השלמת הכשרת המטבח (וחדר האוכל), שבמסגרתו נאמר (ע"י משגיח הכשרות במועצה) “שזכינו לכך שעוד מטבח קיבוצי הוכשר".

אפשר להבין את שמחתו של משגיח הכשרות, אך ספק אם לנו, חברי יגור, יש סיבה לעלוץ.

יגור הייתה במשך שנים רבות קבוץ חילוני מובהק, ורבים מחבריה (ביניהם חלק גדול מהחברים הוותיקים) תמיד התנגדו לכפיה דתית מכל סוג.  עד לפני מספר שנים אפילו לא הייתה מזוזה בחדר האוכל. כשתהליך ההדתה הגיע ליגור, כמו לקיבוצים אחרים – יגור בחרה בדרך היהדות הסובלנית שלא מנסה לכפות עצמה (להמחשה –  בית הכנסת הפעיל ביגור נוהג על פי תנועת היהדות המתקדמת, בעוד שרב בתי הכנסת הקיבוציים האחרים הם אורתודוקסים).   חברי יגור שחזרו בתשובה, רובם ככולם, בחרו תמיד בגישה סובלנית ומכילה.

לא כך היה בתהליך שהביא להכשרת המטבח. ראשיתו בהטמעת דיני כשרות במטבח יגור ללא דיון והסכמה ציבורית. המשכו, מספר שנים מאוחר יותר, בדיון ציבורי שהיה למעשה דיון על הקמת שרותי הסעדה (קייטרינג), ובתור שכזה הסתמך על מידע חלקי ומוטה. ולקינוח, האופן בו בוצעה הכשרת המטבח חרג מהחלטת האספה בקלפי.  להלן הפרוט.

התהליך החל כאשר, לפני כעשור, מספר חברות וחברים פנו אל בעלי תפקידים רלוונטיים בבקשה שבתוקף סמכותם יביאו לכך שהמזון המוגש בחדר האוכל יהיה כשר (בשלב זה ללא תעודה מטעם הרבנות). בקשה זו נענתה על ידי אותם בעלי התפקידים  ללא כל דיון ציבורי [לאחר מעשה ניתנה לכך הצדקה בנוסח: "ביגור לעולם לא הוחלט על מטבח לא כשר, ולכן לא היה צורך לקבל אישור מהציבור על המעבר למטבח כשר". לשיפוטכם].

הכשרה זו התבטאה בהחרמה של  ספקי מזון לא כשר, ובהחלת דיני כשרות על  המטבח (למשל: הפסיקו להוסיף חמאה לפירה המוגש בארוחת צהרים). יותר מאוחר דיני הכשרות הוחלו גם על ארוחת בוקר, שהפכה לארוחה חלבית. כל זאת כאמור ללא דיון ציבורי.
לפני מספר חודשים שאלתי מעל גבי היומן מי ואיך החליטו על צעדים אלו, אך לא זכיתי לקבל תשובה אינפורמטיבית.   באופן לא רשמי  קיבלתי את תיאור התהליך כפי שפורט לעיל, בתוספת העובדה שנושא הכשרות במטבח עלה באסיפה בסביבות 2008, אך לא אושר בה. כמו כן קיבלתי מספר נימוקים להצדקת המהלך:  "חברים שומרי כשרות התלוננו שהמטבח לא כשר", "אם יוגש בחדר האוכל מזון לא כשר, אני לא אוכל לאכול בו", וגם  "עברנו למטבח כשר כדי להרגיל את חברי יגור לאוכל כשר, כך שבבוא הזמן יהיה קל יותר להעביר החלטה על הכשרת המטבח על ידי הרבנות".

על אלו שעמדו מאחורי תהליך ההכשרה שתואר לעיל היה לדעת שיש ביגור חברים רבים שמבחינתם הכנסת דיני כשרות לחדר האוכל היא בגדר כפיה דתית המנוגדת לעקרונותיהם. למרות זאת נקטו בצעדים אלו בלי ליידע את החברים וללא כל אישור ציבורי.  תהליך כזה הוא אולי כשר ברמה הפורמאלית, אך ריח לא טוב עולה ממנו.

להחלטה לרכוש מזון רק אצל ספקים כשרים הייתה, לפחות לכאורה, משמעות כספית:   על סמך פרסומים מוסמכים (למשל דו"ח שהוגש למשרד החקלאות ב2016)   עלות הכשרת המזון בישראל היא כ5% ממחיר המזון.   גם אם העלייה בעלות המזון שיגור רכשה כתוצאה מהחרמת ספקים לא כשרים  הייתה רק חצי מזה, ההוצאה המשתמעת היתה עשרות אלפי שקלים בשנה. למרות זאת, ככל הידוע לנו, לעולם לא נערך דיון  שעסק במשמעות הכלכלית של ההחלטה להחרים ספקים לא כשרים.

לאחר שחברי יגור, במסגרת תפקידם כ"תינוקות שנשבו", הורגלו במשך מספר שנים למטבח כשר,  הועלתה לדיון ציבורי בסוף 2016 יוזמה להקמת שרותי הסעדה על ידי המטבח. במסגרת הדיון נמסר סוף סוף לציבור שכבר מספר שנים  מטבח יגור מכין מזון בהתאם לכללי הכשרות – וזאת ללא הסבר איך התרחש הנס שהפך מטבח  חילוני למהדרין למטבח כשר (נס לא קטן, בהינתן שהצעה להכשיר את המטבח נדחתה על ידי האספה באותם שנים, כפי שצויין לעיל).

הרעיון להקמת שרותי הסעדה כשלעצמו הוא רעיון מבורך, אך צריך היה לדון בו, כמו בכל יזמה כלכלית, בראייה כוללת שתיבחן גם אפשרויות אחרות. במיוחד, בשנים האחרונות, לאחר מספר פרסומים על השחיתות והסיאוב בשרותי הכשרות של הרבנות,   מסעדות ושרותי הסעדה בכל הארץ החליפו הכשרה מטעם הרבנות בשרותי כשרות אלטרנטיביים, וזאת משיקולים כלכליים בלבד. דוגמא אחת היא הקפיטריות בטכניון; דוגמאות נוספות ניתן למצוא למכביר בעיתונות מהתקופה האחרונה. אך כאמור הדיון באספה התמקד אך ורק בהסעדה המבוססת על הכשרת המטבח על ידי הרבנות,.

הצגת הנושא בדיון לקתה במספר אי דיוקים נוספים: למשל נמסר לציבור כי ללא פתיחת שרותי הסעדה כנ"ל יהיה  צורך לפגוע בשרות הניתן לחברים בחדר האוכל – למרות שלעולם לא הוחלט ביגור שתקציב ענף המזון תלוי בהכנסותיו, ומבחינה זו אין הבדל בין הגדלת הכנסות יגור על ידי שרותי הסעדה או על ידי כל פעילות כלכלית אחרת.

באותם דיונים באספה הודגש יותר מפעם אחת שהציבור מתבקש לאשר את הכשרת המטבח בלבד, ושחדר האוכל אינו אמור לעבור הכשרה, ובכל מקרה לא יחולו שינויים כלשהם בשרות הניתן לחברים (למעט העובדה שהפיצות של יום שלישי יהפכו לכשרות). בהצבעה בקלפי עמדה לאישור הכשרת המטבח, ולא הכשרת המטבח וחדר האוכל.
[במאמר מוסגר: ההצעה אושרה ברוב של 192 מול 118 – כלומר מספר התומכים היה קטן משני שליש ממספר המצביעים. אם היו מתייחסים להצעה כ"שינוי ארחות חיים", כפי שהתבקש לע"ד,  היא לא הייתה מאושרת].
למרות שההצעה שאושרה היתה "הכשרת המטבח", בסוף התהליך התבשרנו שגם חדר האוכל עבר הכשרה. למותר לציין שמעבר לפגם זה, שמירת כשרות בחדר האוכל מגבילה בהכרח את השירותים הניתנים לחברים – למשל הקפה ההפוך המוגש  בצהריים מכיל תחליף חלב חסר טעם במקום חלב – ומי יבטיח שזהו השינוי האחרון.

את הקלקולים שתוארו לעיל  ייתכן שמאוחר לתקן, אך  סיבה למסיבה וודאי שאין פה.  נותר רק לקוות שהרבנות לא תטיל עלינו גזרות נוספות בהמשך הדרך, שיפגעו באיכות השירות לחברים ו\או ברווחיות המיזם. אם כך יקרה, כדאי לזכור שתמיד אפשר לשנות כיוון.