"המטבח ילדים" – נר לזכרו / יוחאי שלם

התבקשתי לכתוב, למען ההיסטוריה, כמה מילים על "בית המאפיה", המיועד להריסה כדי לפנות מקום לגן ילדים חדש. נסחפתי. עצם ציון המבנה כבית המאפיה הזכיר לי כמה אכזרית השכחה, כי רק לעת בלותו הפך "המטבח ילדים" למאפיית עוגות, מוסך לאופנים וקלנועים ואולי עוד שימושים שפרחו מזיכרוני.

למה מטבח ילדים? המבנה הזה בגלגולו הקודם הוקם לפני 90 שנים לפחות. בימים ההם, של חיים על סף ההכרחי לקיום היום יומי (היום קוראים לזה "דלות") הייתה דאגה מיוחדת לילדים. החברים גרו באוהלים ובצריפים מצופים בנייר טול (נייר זפת) נגד הגשם, אך לילדים בנו בנייני בטון, כדי שנהיה מוגנים מפורעים מזדמנים שירו מההר כמה יריות וברחו. האידיאולוגיה של "בית הילדים" באה מאוחר יותר, כמו בהלכה, מתַרצים את מה שיש.

החברים "אכלו קש", לחם עם בצל מטוגן וביצה קשה. מתי אכלו בשר עוף? כשהתרנגולת חלתה או כשהחבר חלה. אבל לילדים היה צריך לתת אוכל טעים ומזין. כל יום קבלנו קובית חמאה, לארוחת ערב שבת היינו מקבלים חביתה מגולגלת כמו שטרודל, שהיו מכינים אותה בבוקר, וזה נחשב למעדן. אני חייב להזכיר את התרד, זה היה סיוט. מין תבשיל נוזלי, ירוק ומגעיל, שהיה אמור לספק ברזל וויטמינים לשרירינו המתפתחים, שעתידים להמשיך את מפעל הורינו החלוצים. כך נוצרו הביטויים "ילדי תנובה" ו"ילדי החמאה והשמנת".

ברשומות של יגור כתוב שהבית הזה נבנה בראשית שנות ה-60. זה נכון אך לא מדויק. המבנה המקורי מימי יגור הראשונים היה פחות או יותר מין חורבה, שאליעזר כץ הגה לגביו כמה רעיונות מעניינים לשכלול חיינו. הרעיון שלו היה מהפכני: לבנות על המבנה הישן מבנה חדש וקשיח, וכך אפשר יהיה, תוך כדי בניית המטבח החדש, להמשיך לבשל אוכל לילדים. ובחיי שזה לא סתם סיפור אלא אמת.

לימים התחילו לבשל את האוכל לילדים במטבח הכללי. ו"המטבח ילדים" נזנח. הגלגול הבא שלו היה מאפיית עוגות לחברים. הועמדו כמה תנורי אפיה וחברים היו נרשמים בתור לאפיה הפרטית. היו מכינים הכל בבית והולכים עם התבניות למאפייה. והריח… אינני זוכר מי היה אחראי לכל האופרציה הזאת.
ואז בא השם "בית המאפיה" ודחק את "המטבח ילדים" לחשכת השכחה. חבל שאין לנו איזה שלום עליכם שהיה מנציח את הפרטים הקטנים, היומיומיים, בסיפורים מלאי הומור על סיר של פודינג שילד קטן ורזה נפל לתוכו, או על עוגה שאופים בסיר פלא על גבי פתיליה, על הקציצות של יוסף מרקס ועל הקרעפלך של הליטאיות.

יוחאי שלם

היום אנחנו זוכרים את המבנה הישן כ"אופן קל", אבל תמיד חשוב וטוב ונעים להיזכר…