עמך-עמי

שיחה לשבועות עם פיליפ, חייל בודד, על קורס "נתיב" בצה"ל.

פיליפ הבין (Havin) חייל בודד מקנדה, מתגורר ביגור, מאומץ אצל רות ועופר בארי. לקראת סוף השירות צבאי בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף (גדוד 498), עושה גיור לשם חיזוק הזהות יהודית בצבא בקורס "נתיב". לא מתכוון להתגייר ממש.

"נולדתי באדמונטון במערב קנדה. האבא בעל מסעדה, האמא עובדת כאחות. יש לי אחות גדולה, באוניברסיטה בקנדה. אדמונטון מאוד מגוונת מבחינה דתית: נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, ויהודים. בקנדה זה לא מוזר. המשפחה שלי לא דתיה ולא ממש מחוברת לקהילה היהודית. האבא שמר קצת מסורת מהארץ, האמא נוצריה אנגליקנית. שניהם נתנו לי לבחור ולא כפו עלי ושניהם אוהבים את ישראל. למדתי להעריך ולכבד את שניהם ואת שתי הדתות.

למדתי בבית ספר נוצרי. לא היתה אנטישמיות אבל תמיד הרגשתי אחר. החויות היהודיות שלי היו קשורות בעיקר לטקסי חיים במשפחה: לוויות, חתונות, בר מצוות.

התחברתי לארץ כשבאתי לכאן עם אבא לביקור בגיל 16. מאז התחלתי להתעניין במה שקורה כאן. תמיד רציתי להתגייס לצבא קנדי. בסוף בחרתי להתגייס לצה"ל כדי להגשים שני חלומות: להיות חייל, ולהיות בארץ. כדי ללמוד קצת עברית ולהתכונן לצבא הגעתי לאולפן קיבוץ. על האולפן ביגור למדתי דרך האינטרנט.

ציפיתי ללמוד בצבא את כל היהדות שלא למדתי בבית. זה לא קרה. בצבא אין הרבה זמן וסבלנות ללמד חומר חוץ מהחומר הצבאי. גם בקיבוץ לא לומדים יהדות. יגור היא מקום מושלם לחיילים בודדים. קל מאוד להתחבר לחברים שעוברים אתגרים דומים. אבל אין בה הרבה חשיפה לדת. ידעתי שיש בית כנסת ביגור אבל לא הלכתי כי לא היה לי מושג מה עושים שם. התביישתי. אחרי שמונה חודשים בגדוד, כשהסוף נראה באופק (השירות שלי קצר יותר בגלל שאני עולה חדש ומבוגר) וכששמעתי שאני יכול ללמוד יהדות בצבא, ב"נתיב", זה נראה פתרון טוב וגם צורה טובה לסיים את השירות.

לקורס ב"נתיב" 4 חלקים: "נתיב (ידע בסיסי ביהדות, ציונות, וטיולים בארץ) הוא החלק הארוך יותר, 4-5 שבועות", שאר שלושת החלקים לוקחים בערך חודש כל אחד: סמינר א׳, סמינר ב׳ (ידע בהלכה, תפילה, שבתות משותפות בישובים דתיים וכו) , ובית דין. מתקבל ל"נתיב" רק מי שלא יהודי על פי ההלכה. הקורס שלי בזיכרון יעקב. הכל בתנאי פנימיה.

התלמידים מתחלקים: חצי עולים חדשים כמוני והשאר ילידי הארץ. זאת הייתה הפתעה גדולה בשבילי לגלות שיש ישראלים שגדלו כאן עם כל הדת והמצוות מסביב, אבל הם לא יהודים על פי ההלכה וצריכים או רוצים להתגייר.

בקורס הבסיסי ב"נתיב" אין לחץ להמשיך לסמינרים. לומדים הרבה קורסים כלליים: פסיכולוגיה, פילוסופיה והסטוריה של ישראל דרך הקשר לתורה וליהדות. הקורס נותן את הכלים לחקור ולהבין את הסיפורים בתנ"ך. שיעור שאני זוכר טוב הוא שלמדנו על רחל אמנו, כיצד ברחה מבית אביה, ולקחה עמה את התרפים של אביה, לבן. הדיון בכיתה היה על משמעות הסיפור. השיחה הלכה לכיוונים של געגועים, נוסטלגיה וקשר בין ילדים והורים. נשאלנו בסוף השיעור באיזה מצב היינו גונבים חפצים או מסתירים דברים מההורים שלנו.

החומרים שלמדנו, כמו זה שהזכרתי למעלה, אולי מוכרים למי שגדל בארץ או קיבל חינוך יהודי בחו"ל. אבל לרוב האנשים בקורס זאת היתה הפעם הראשונה לשמוע על כל זה.

.

מבין ארבעת חלקי הקורס אני עושה רק את הראשון. שני הסמינרים מאוד מכווני גיור ולא מתאימים לי. אני לא מתכוון להמשיך עד הגיור בבית דין בירושלים. אני לא רוצה לשקר להם או לעצמי. אני יודע שאני לא אהיה יהודי חרדי. אני מתכוון להמשיך ללמוד ולחקור. הקורס "פתח לי את העניים" ואני שמח להגיד היום שהיהדות היא חלק חשוב מהחיים שלי. אני ממליץ לכל מי שיכול, ללכת לקורס. אני ממליץ לכל מי שלא יכול פשוט להיות אסיר תודה על החיים שלו, ועל הדרכים לעשות אותם יותר משמעותיים וחיוביים.

האם אני יהודי? כמו שתשאל מישהו מיגור, מה הוא, והוא יגיד "קיבוצניק" או "יגורניק" ככה אני, כשאני עם יהודים, מרגיש קצת פחות יהודי מכולם, אבל כשאני עם לא יהודים אני אומר לכולם שאני יהודי כי ככה אני מרגיש.

אחרי הצבא אחזור לקנדה לעבוד ולהיות עם המשפחה. אני בטוח שאגיע בעתיד ללמוד בארץ ולבקר את החברים שלי פה.

‏‎‏‎ למה לא גיור רפורמי? האמונה היא דבר אישי מדי. לא העליתי מעולם על דעתי לקבל על עצמי "שיטה" או מערכת אמונתית של קבוצה מסויימת. אני לא ממש מבין כיצד אנשים יכולים להאמין באותו הדבר, ובאותו האופן. עשיתי דרך. היום אני יודע יותר מדוע וכיצד יהודים מתפללים ואני מחפש לעשות לזה מקום בחיי. אם אעשה גיור זה יהיה יותר בכיוון הרפורמי.