צומת יגור המקום של חברי יגור
מפגש של חברת הנוער "יחדיו" לאחר כעשרים שנה
חברת הנוער "יחדיו" הגיעה ליגור בשנת 1981 והיו בה כעשרים ושלושה בני נוער. רובם סיימו את הלימודים ביגור ולאחר מכן התגייסו לצבא. ביגור נשארו אחרי הצבא רק שולי שלו ומיכל קינן. השאר בנו את חייהם במקומות אחרים בארץ ובחו"ל.
את קבוצת "יחדיו" חינכו וליוו במשך ארבע שנים: חנה פורציה, רותי זעירא, גבי קרדוש, מירה כהן-זעירא ויעקב רובינשטיין.
כשהיינו בני שלושים קיימנו מפגש ראשון שגם היה מרגש, כי לא התראינו כמעט עשר שנים. הפעם המפגש היה מרגש הרבה יותר. אחרי עשרים ואחת שנים, כולנו בני חמישים פלוס, חלקינו בעלי משפחות, הורים לילדים גדולים, ובשנים האחרונות כבר יש בתוכנו גם סבתות (אחת מהן היא מיכל קינן). היה הרבה על מה לשוחח, להעביר חוויות מהעבר, להיזכר בכל הטוב שהיה לנו יחד וגם בכל הקשיים שעברנו, כקבוצה שונה מבני גילנו בקיבוץ.
המפגש במועדון היה מאד מרגש. החבר'ה מאד התרגשו לפגוש את חנה, רותי וגבי. נכנסנו לחדר האוכל להצטלם שוב ולהיזכר בימים הטובים של הקלופס, פשטידת הגבינה והסודה שאהבנו כל כך. השהייה בחד"א החזירה אותנו אחורה בזמן והחברה פשוט לא יכלו שלא להתרגש ולהיזכר בכל מה שהיה בחדר האוכל כמו החגים (בעיקר פורים), הארוחות, המפגשים ועוד.
קבענו להיפגש בעוד עשר שנים, באותו מקום ובאותה שעה.
על ההתרגשות, האווירה והשמחה של המפגש מעידים דבריה של חנה פורציה:
"לבנות ובני "יחדיו"
במפגש ביום חמישי נמנע ממני לדבר ולא בגלל שלא היה לי מה להגיד, אבל הבריאות שלי מנעה ממני מילים שבאות מעומק הלב.
זה מביא אותי לנסות לכתוב לכם מילים מגומגמות. זה היה מפגש שכזה של סיכום כמה שנים שבהן בילינו יחד בלהכיר אלה את אלה, אני אתכם כילדי ואני הבוגרת – השולטת כאילו….
במפגש למרות שלא הכרתי את כולם אישית (התבגרתם, השתניתם) אבל המערכת נשארה כציפיותיי – ואתם הייתם מעל ומעבר, בוגרים עם יחסי חברות מעל הכל עם כולם.
אלה שסיפרו על מה שעבר עליהם בינתיים, משפחות שהקימו, עם ילדים עם הישגים שהגיעו אליהם, ואלה שלא הכל הלך חלק כפי שציפו וקיוו, כולם נשארו נאמנים להיותם בני אדם וחברים טובים זה לזה וזה היה נהדר.
הייתה זו חוויה מרגשת לתמיד לנו המשתתפים במפגש. ואין מספיק מילים בפי, להגיד תודה, המשקפת את תחושותיי. בהוקרה חנה פורציה
(הדברים של חנה נכתבו לאחר המפגש שהתקיים ב 12.07.2018)
שולי שלו
