צומת יגור המקום של חברי יגור
לאבא,
גיל ואיל
אתמול עוזי שאל אותי, "איפה סבא מייק?"
מה יכולתי לענות לו? אין תשובה שתוכל לספק. אבל אולי הייתי יכול ספר לו על יום אחד בו ארזנו פסלים בסטודיו המאובק שלך.
היית כל כך גאה אז, ונרגש, לקראת התערוכה, ובצדק!
הייתי יכול לספר לו גם איך היית שר שירים מצחיקים כשהיית מבשל את האוכל הכי טוב בעולם,
וגם על הסיפורים שסיפרת, על ההרפתקאות שעברת בשנותיך הרבות, ועל הידע המעמיק שצברת.
הייתי יכול לספר על טקס ארוחת הבוקר המוקפד שעל פי רוב נמשך יותר מזמן האכילה עצמה, על הטיולים שהובלת, ועל מה שראינו בהם. הייתי יכול להמשיך, ולספר על כל הדברים שנתת לנו כי, רק כי ביקשנו.
אבא, אני רוצה לומר לו, לילד:
לספר על כל הדברים שרצינו לומר, ולא הספקנו.
כל הדברים שרצינו לעשות, ולא עשינו.
ועל כל ההחמצות.
והייתי אומר גם "סליחה" אם פגענו או לא כיבדנו מספיק.
ויותר מכל, אבא, הייתי רוצה לומר "תודה", על העולם שפתחת לפנינו, על החינוך והאהבה והרגעים הבלתי נשכחים.
תודה לך, שבזכותך אנחנו מי שאנחנו, ותודה שהיית חלק גדול בחיינו.
כל הדברים האלה אומר לילדי, כי לא אוכל לומר לך. אולי זה יספיק!
וכמו הפסלים – יופיים וחוזקם, שעליהם נשמור, כך נשמור על הזיכרון שלך, אבא יקר.
אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד.
מות אבי / מילים: יהודה עמיחי
אָבִי פִתְאם, מִכָּל הַחֲדָרִים
יָצָא לְמֶרְחַקָּיו הַמוּזָרִים.
הָלוֹך הָלַך לִקְרוא לֵאלוהיו,
שֶהוא יָבוא לַעֲזור לָנוּ עַכְשָו.
וֵאלוהִים כְבָר בָּא, כְּמו טורח,
תָלָה את מעילו עַל וָו-יָרֵח.
אַךְ אֶת אָבִינוּ, שֶיָצָא לְהובילו,
יַחֲזִיק הָאֱלוהים לָעַד אֶצְלו.
תודות משפחת הלפמן,
צפרה, איל וגיל
לאלו שעזרו, תמכו, התחשבו, האירו והיו לנו גב במסע הקשה שעברנו:
צוות בריאות: איל שריג, שרה'לה טנא
צוות ו. קשישים: דליה שוחר, מיכל שמיר, נתן טלמור
צוות המרפאה: ד"ר סמדר גילשטיין, ד"ר ליאור כהן
המזכירות – הגר אכטל וקרן טנא
הרוקח – באדר
מזכירות יגור – בועז אוחנה, עובדות המזכירות הטכנית, ו.עזרה לחברים והנהלת חשבונות.
ולכל מי שעזר ותמך בכל דרך.
תודה אין סופית והערכה רבה.
