סדר יום של פנסיונר פעיל

שוקי אחישר-גוקובסקי 7 חודשים בפנסיה

שוקי אחישר-גוקובסקי, הבעל של אתי, אבא של שגיא, רונית, רונן וזיו. סבא של אלמוג, בת שנה ותשע, של רונית וזוהר הדר, שגרים בשמשית. לפני הפרישה שירת, במשך כ 12 שנים את ציבור המורים והמורות בבית ספר כרמל זבולון ועובדי משתלות יגור כנהג. לפני זה ניהל את "חדר המבוגרים" בטובופלאסט (5 שנים), ניהל את חדר האוכל (שנה) ועבד בלגין כמסגר-רתך (12 שנים)

איך הפנסיה: חיים אחרים לגמרי. הכל משתנה. היום מתחיל יותר מאוחר, יומיים בשבוע אני לומד ב"דורות" (מוזיקה, דרמה, קריאה ושיחה על ספרות – ביבליותרפיה, "מוח לתנועה" – שיפור פעילות המוח) את שאר הימים מילאתי בסידורים קבועים: לקחת ת'עיתון, לקנות במרכולית ובכל בו, לאסוף כביסה במחסן תאים, ארוחת בוקר במועדון, קריאת ב"ישראל היום", כתיבה, ארוחת צהרים, מנוחה, ערב בייביסיטר בשמשית אצל רונית, חזרה ליגור ויציאה לעיסוקי הערב: חזרה ל"קולית" (ימי שני), ריקודי עם ביגור (ימי רביעי), הופעות ב"יד למגינים". בתוך כל זה אני משתדל להכניס שעה של פעילות גופנית, מתי שיוצא, לפעמים בבוקר, לפעמים בזמן אחר: בחורף אני הולך, בקיץ שוחה.

איך מרגיש המעבר מחיי עבודה ותרומה לחיי פנאי? מרגיש מצויין, מדי פעם אני מתגעגע לעבודה היומיומית מול איריס לייזרין, בסידור ההסעות של העובדים בבית הספר, זה הכל. היום מרגיש מלא וגדוש בעניין וגם בסיפוק, כמו קודם.

אחרי שמפסיקים לשרת את הקהילה ולעבוד, ממה אפשר להפיק סיפוק? בשבילנו, אתי ואני, התרומה לקהילה, התחלפה בתרומה ובעשייה ךמשפחה. במקום להסיע את המורים, אני נוסע לעזור לרונית זוהר לאלמוג. המסירות, המחוייבות והנתינה התחלפו, לא נעלמו. גם המפגש עם אלמוג הוא משמעותי, כל יום אני מספר לה סיפור מספר אחר, מלמד אותה שיר, רוקד איתה ומלמד אותה מילים חדשות. הצחוק שלה, הריקוד והלמידה היומיומית, נוספים לכל החוויות שצברתי בבוקר ומשלימים ימים מלאים בתוכן, צמיחה, אהבה ונתינה.

אתה מצטער שלא פרשת מוקדם יותר? ממש לא. האמת שהציעו להקדים את הפרישה בכמה חודשים בגלל ההפרטה ולא הסכמתי. למרות החיים הטובים בפנסיה, אני לא מצטער שהמשכתי עוד קצת כי לא רציתי להפסיד כסף מהפנסיה.

שיחקת אותה, לצאת לפנסיה בדיוק שיגור התחילה לצ'פר את הפנסיונרים? כן. יצא טוב. ברור שהרבה יותר קל לשלם "סדר יום" עשיר ואיכותי כמו שיש לי היום, אחרי השינוי, מהתקציב שהייתי מקבל אילולא יגור השתנתה.

יש צדדים לשינוי שאתה פחות אוהב? כן, סגירת חדר האוכל בארוחות הבוקר לקחה לי המפגש האנושי המגוון שהיה שם. נכון שממשיכים לאכול ולהיפגש במועדון, אבל זה לא אותו דבר.

מה אתה כותב? מדי יום כמעט, אני יושב ומנסה לכתוב את סיפור חיי. חשוב לי לעשות את זה כדי להנחיל לדורות הבאים את הערכים שגדלתי עליהם במשפחה: יושר, הגינות, צדק, אנושיות, אני כותב על הערכים האלה דרך סיפורי החיים של הורי ושלי. זה סוג של יומן רטרואקטיבי, התחלתי מגיל 3 והגעתי ללידה של אלמוג, תוך כדי הכתיבה צצים ועולים זכרונות, וגם שאלות לגבי תמונות שנשארו וצריך לברור מהן. כבר שנתיים שהפרויקט הזה קורה, קשה לי להגיד מתי אסיים אותו.

איזה עוד חלומות אתה מנסה להגשים? מזה כמה שנים שאני מנסה להרים הקמה של מרכז למוסיקה ומחול ביגור על שם ליובה גוקובסקי. אני מקווה שיום יבוא ובית בת שבע יחזור לייעודו המקורי. אבי אהב מאוד מוסיקה ומחול והוריש את האהבה הזאת לי. נראה לי טבעי לקרוא את המרכז התרבותי החדש על שמו.