על שמועות ועובדות // אבישי שורש

הם לא ירצו לזכור את האמת
אשר היתה צוננת ומבטלת
הם יצבעו ורוד פניו של מת
ויעטפוהו בטלית של תכלת
(מתוך ״החרס הנשבר״-לאה גולדברג)

בימים אלו כאשר אלפי אנשים מוחים (כולל חלק מחברינו) מידי שבוע על הטיפול הרשלני בחייהם של אזרחי המדינה אשר נקלעו למשבר כלכלי וחברתי ויש בהם לא מעטים המגיעים עד פת לחם עולה השאלה ומה אצלנו? האם אנו נמצאים במין בועת קצף סבון המרחפת מעל המציאות בארץ או שאנו נפגעים גם כן ופשוט לא יודעים ובינתים לא מרגישים בכך.

צדק פרופ גמזו, מנהל המערך נגד הקורונה, שבהדגשים ששם מנה את השקיפות כפרמטר החשוב בשיח עם הציבור ואותת כי חוסר שקיפות הוא אחד הגורמים העיקריים לאי אמון הציבור בהנהגה שלו

כשאני בוחן כאן את שקיפותו של המידע הכלכלי והחברתי אשר מוזן לציבור הוא אינו מובא בצורה מסודרת, אם בכלל, אינו מלווה בנתונים, עם תחזית קדימה, אפילו לתקופה קרובה, אלא בצורה מבולבלת, ואפילו מטעה ולא בגלל שמישהו מנסה לעשות כך בכוונה אלא שנלווה לכך חוסר שקיפות נורא מול, למשל, דוח צוות צחי מעודכן המוגש לנו מידי שלושה ימים.

קחו למשל את דבריו של יור אחיג באסיפת אחי"ג האחרונה שהיה דוח מדוברר מבלי להציג נתון כספי אחד על התאגידים או את פרוטוקול המזכירות בעינין מצבה הכלכלי של יגור לאפריל 2020 (גליון 4987 של דפי יגור) ערימת מספרים שאין שום קשר והשוואה למה שתוכנן ותראו את חוסר השקיפות בפרסום לציבור. נראה לי כי קיים זילזול בעצם הצורך במידע לציבור החברים.

כמי שמכיר לא רע את יגור המסקנות שלי על מצבה קלושות וזה מחוסר נתונים רלבנטיים, ואלמלא הייתי דירקטור באחד התאגידים ושמעתי את דרישות הבעלים (יגור) ממנו, לא הייתי יודע את מה שאני מעריך מצבה. והדגש הוא על "מעריך".

באתר יגור בעיקרו ובשיח בין החברים בפרלמנטים השונים, נשלחים פוסטים שונים ועולים דברים המתחילים בדיון על מה חלקו של החבר בדירה ועל זה הוא חייב לשלם ומהו של הקיבוץ, מעבר דירה ולמי יש זכות להתגורר בה עד פתרון ומזה עולות הטענות והתביעות (המוצדקות לכשעצמן) על זירוז הבניה ועל היתרי בנייה ומכאן למעמד הבעלות על הדירה ושיוכה ומעמד המינהל בקידום הבנייה והיכולות הכספיות שלנו ומעמד ההתחייבות הכספית של יגור לחבריה העומד על עשרות מיליוני שקלים. אלא מה, הלייטמוטיב הוא שמועות והערכות של הכותבים והמדברים ועצות מפי כותבים אחרים שכמעט כולן אינן מבוססות עובדות, ולא באשמת הכותבים.

כמעט באף אחד מן הנושאים שעלו לא נשמעה תשובת הגוף המרכז את הנושא שבידיו לממצאים ולעובדות ומאפשר ״לגנרל שמועתי״ להיות הקול המוביל ולהפוך שמועות ל״עובדות״. אי שתוף הציבור וקביעת החלטות שלא תמיד מסורות בידי הממסד אלא מחייבות החלטות ציבוריות, הן השלב הראשון בשקיפות והחזרת האמון.

בהמשך צריכה המזכירות לקיים דיונים ומסירת מידע גם במבנה השונה של האסיפות שאנו מקיימים וכמובן בצורה הרחבה ביותר והשקופה ביותר במיוחד בזמנים אלו. העובדה שהיום אוגוסט 2020. אין לנו מידע על מצבנו שנה קודם (2019) משום שהדוח של שנה זו עדין לא נמסר.

נראה לי שהעובדה שמרבית הציבור אדיש וחושב שלעולם חוסן מאפשר להנהלה לנהוג כפי שהיא נוהגת.

כשירות אביא את שתי שורותיו של השיר המופלא שכתבה אותה משוררת דלעיל מתוך ״שירי סוף הדרך״.

“לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל״.