חלת השבת שלי – קרן אוחנה

חלת השבת בעצם לא התחילה ממני ולא התחילה בישראל. היא התחילה באחותי, היא התחילה בדנמרק שם היא גרה.

לפני שלוש שנים ביקרתי את אחותי ענת בביתה. בחוץ היה ערב שבת חורפי וכולנו התכנסנו מסביב לשולחן. במרכז הארוחה עמדו להן 2 חלות יפהפיות.

טעמתי מהחלה והתאהבתי. זה לא היה כמו שום דבר שטעמתי לפני כן. מייד ביקשתי את המתכון.

מעבר לטעם, היה משהו נוסף שהקסים אותי. טקס הכנת החלות, הגשתן, וחלוקתן לכל בני המשפחה נתנו נופך מיוחד לערב ולאווירת היחד.

כשחזרתי, רציתי לתת למשפחה שלי ביגור את אותה תחושה מיוחדת שהרגשתי אצל אחותי.

הייתי מכינה בימי שישי חלות להורים שלי לקידוש, ונהנית לזלול אותן עם כולם (עד היום :).

כיוון שזה היה דבר כל כך מיוחד עבורי, היה רק טבעי שארצה להעניק אותו גם ליקרים לליבי ולכאלו שהיו זקוקים לקצת עידוד ושמחה בערב שבת.

לפני שהייתי מגיעה למשפחה, הייתי עוברת ומחלקת מהחלות שלי לחברים, יחד עם דרישת שלום חמה. 

לשמחתי והפתעתי, התגובות היו מעל ומעבר למצופה. כל הזמן שאלו אותי מדוע אני לא מכינה את החלות גם לקהל הרחב ולא היתה לי תשובה.

יום אחד החלטתי ללכת על זה. עטרוש (עטר חנוכה) המציאה את השם "חלת השבת" ואת הלוגו. חברי המשק היו מזמינים חלה לשישי, ואני הייתי מכינה. 

במיקסר קטן של קילו אחד ותנור ביתי, התחיל הקסם. 

אני זוכרת את הנסיעות בקלנועית בימי שישי, לעיתים בגשם זלעפות, בחלוקה בין בית לבית. בכל פעם שחילקתי את החלה נתקלתי במאור עיניים ואהבה ענקית.

לחלות עם הזמן נוספו עוגות, ובאחד הימים, בשיחה אגבית עם אירחיס בירמן, היא הציעה שאמכור אותן בכלבו. אני מוכירה לה תודה על כך עד היום. זה לא מובן מאליו שיפרגנו כך ויתנו סיכוי ליזמות חדשה. 

גם למרכולית הצטרפו החלות, וכך, העשייה שלי נהייתה נגישה לכל חבר ביגור שמעוניין בכך.

אני לא היחידה שמכינה דברי מאפה ואני אישית מאד שמחה על כך. מעבר לקשר האישי שיש בינינו, כל אחד מתחבר לאוכל שהוא בייחוד אוהב, ובזכות זאת לחברים יש יותר מגוון.

אני חושבת שריבוי הייזמויות מעודד אנשים להפוך את התשוקה שלהם לעיסוק, דבר שתורם להם ולכולנו.

אני רוצה להודות לכל אלו שמפרגנים, שמרימים טלפון, שעוצרים אותי בשבילים ומספרים לי איך החלות והעוגות שלי שימחו אותם ואת משפחתם.

מעבר לתרפיה שבהכנת החלות, אתם והשמחה שלכם הם מה שמניע אותי.