לכל בית יגור – שבת שלום וחג שמח – בועז

אנו מציינים היום יחדיו את שנת ה -99 ליגור ופנינו לשנת המאה.

וואו… איזו דרך ארוכה עשינו , מאז החורף הקר של 1922, שעה שתשעה חלוצים חדורי אמונה ותקווה, בחרו לטעת את אוהליהם, בפיתחת הואדי, במקום היפה בעולם, בעוד ההר נרגש מעליהם וצופה הלכותיהם. יש בינינו אנשי בראשית, מקנא  אני בהם, על שזכו לראות את יגור בצמיחתה וברגעיה המכוננים וגם בילדים המתרוצצים ביננו, מקנא אני, על שיזכו לראות את יגור בעתידה ואין מסקרן מכך.. 

לא תמיד היה קל, היו שנים רבות של עבודה קשה בחומר ובלבנים ואף חיפוש אחר דרך הרוח. ושאלות גדולות על שיוויון, שיתוף, ערכים וקיבוץ מהו, היו חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה, שהלכה והתבססה וחרתה על דגלה את תפיסת הקיבוץ הגדול והגדל, הפותח זרועותיו לכל המעוניין, הנזקק, העייף והצמא. ובאותם זמנים ידעה גם יגור לצאת מגבולות עצמה ולתרום בדרכים שונות לישוב היהודי, ומאוחר יותר לקיבוצים נזקקים, ולראות בכך שליחות אמיתית. כך שהפכה היא למותג ולשם דבר בתנועה הקיבוצית. 

ובימים קשים ומרים, ידעו הוותיקים להמתיק לילותיהם עם כוסות שתייה חריפה, חתיכת דג מלוח, דפיקות רמות על שולחנות מעץ ושירה אדירה עד אמצע הלילה וגם ידעו לקום בבוקר ליום עמל נוסף ולנגד עיניהם עמדה יגור, תמיד יפה.

ואני, שנולדתי כבר לקיבוץ גדול, מבוסס ותוסס, בחרתי בשנים האחרונות לפלס את דרכי ביגור בינות שבילים מפותלים מעט, חלקם משובשים ומעלים יבלית, אך דווקא בשל כך, אני מתרגש כל פעם מחדש, לגלות פינות סתר מיוחדות ונתיבים שנסללו במהלך השנים הרבות, המאפשרים לכולנו להמשיך ולהעמיק שורשים ולקיים כאן חברה רב דורית מיוחדת במינה שאין לה אח ורע בעולם כולו. 

האמת, פעמים רבות במהלך עבודתי, אני שואל את עצמי מה טיבה של חברה זאת? האם יכולה היא להחזיק לאורך שנים, והרי במהותה היא שונה מיצר האדם ומטבעו. אין דבר קשה יותר, בעולם המתפתח טכנולוגית וחומרית  אשר בו אדם נמדד על פי הרכוש שיש לו, על פי עוצמת רווחיו, על פי ביתו הגדול ושפע נכסיו, להמשיך ולדבר, על שיוויון  האדם, על צדק חברתי על מערכת איזונים ומיסים דיפרנציאלים, ועל ערבות הדדית.  אין דבר מוזר יותר בעולם בו המפגשים האנושיים מתמצים, ברשתות חברתיות, ווטסאפים וציוצים בטוויטר, לדבר על תרבות היחד, כוחה של קהילה ודיאלוג פורה ומשתף.

 אין דבר מתסכל יותר בחברה עולמית תחרותית, הישגית וכוחנית, לדבר על צניעות וענווה ודיבור בגובה העיניים והושטת יד לזקוק לעזרה.  אין דבר קשה יותר מאשר לכנס יחדיו ציבור של אנשים בעלי מזג שונה ונטיות לב אחרות, על מנת לחשוב יחדיו מי אנחנו, מה אנחנו רוצים מחיינו ולאן אנו הולכים.

 והנה אנו עושים זאת, יום אחר יום, לא מתוך רצון לפרק, אלא דווקא לחדש ולהתאים ולשפץ ולחזק וכל זאת מבלי לוותר על הערכים העמוקים ביותר בהם אנו מאמינים, כשבמרכזם עומד האדם באשר הוא. ועל אף שלעיתים מוצאים אנו עצמנו בוויכוחים קשים, מרים ונוקבים, באי הסכמות אידאולוגיות, לנגד עינינו עומד קיבוץ יגור על כל תפארתו וכולנו ילדים, צעירים ומבוגרים – חמישה דורות – אחוזים זה בזו, מחזיקים ידיים ומבינים שהמקום הזה הוא אנחנו ואנחנו המקום הזה –

ממש כפי ש ע. אלון כתב:

"ויום אחד אתה מגלה שהמקום הזה

הוא אתה, שנשמתו הפכה לנשמתך

כמו תבנית שלתוכה נוצק

 בשרך הרך,

כמו חותם המוטבע בסוס או פרה

הוא מקיף את גזעך בטבעות חיים,

או כמו בעל ואישה ששמותיהם דבקים

והם נעשים לאחד במרוצת השנים –

אתה הוא המקום הזה והמקום

אתה.." 

ולנו ניתנה הזכות להיות חלק משרשרת הדורות ומוטלת עלינו השליחות להמשיך במעשה אבות, ולאפשר עתיד בטוח לילדינו ונכדינו, כאן במקום היפה ביותר בעולם.

והעיקר – שלא נפסיק לשיר לעולם….

חג יגור שמח!