סיכום ערב הפתיחה לשנת המאה –  תמר קלוג

לשמוע מבחור בן 40 חבר יגור שלא היה בערב, מה אמרו לו חברים שלו "שערב כזה הם לא ראו ביגור,שילוב דורות מדהים! 

מה עוד נבקש, הלוואי שיימשך יותר מזה אנחנו/אני לא צריכים. 

אז באמת טוב שהייה ולמה עוד נצפה? שהתקציב של ה 100 יאושר ונוכל לצאת קבל עם ועדה בפרסום האירועים שתוכלו לרשום ביומנים ,וכמובן להתנדב למלא את הצוותים. 

נעבור לתודות לכל מי שנתן מליבו והתנדב לשבוע הפתיחה.

יוני שמשי, סער גרעין, גור שרון מגיד ועמר, גדעון זמיר, יובל זך, סמדר רבן, יותם ברקן, לנבו הגדול מכולם

ייגור, מיקה פלויד, מיכל מלכין, ללאה לויתן, רותי גרשמן, אביה אדר, נעמי קריב, הגר אכטל, לילדי כיתה י' התותחים, לילדי זחט החמודים, למדריכים המלווים,לאחרון אחרון חביב בועז אוחנה שנותן לי רוח גבית לאורך הדרך! תודה יישר כוח וניפגש בהמשך הדרך והשנה. 

 

סיום לשבוע מרגש וסוער

גדי רביב

ברגעי הסיום של הערב עמד כל חדר האוכל ושר בהתרגשות ובדבקות את "ההר הירוק תמיד". היה זה סיום לערב הכי פרוע שיכול ערב מושלם להיות: רקדנו על השולחנות בלי שאף אחד נפל ושום שולחן נשבר, שתינו עד כלות בלי תופעות לוואי במקום והנגאובר למחרת, והיינו יחד בקבוצות גיל, במשפחות, במעגלי חברים במעגלי ריקוד ושירת סולנים. ארנון שנער שוב תרם להובלת אירוע מוצלח ועינת שרוף חיבקה את אביטל תבורי לאורך המופע כולו, איפשרה לו להוביל שוב ושוב את "אל ראש ההר" והעלתה לבמה צעירים (יהלי, עינב, יולי) ומבוגרים והצליחה להעמיד אותנו על הרגלים, שוב ושוב אחרי שכאילו הרגשנו שיותר שמח מזה כבר לא יהיה. בלטה השתתפות הצעירים ובלטה קבוצת ריקודי העם של יגור שרוקדת עם לימור שפירא מדי שבוע והיתה במרכז המעגלים. הסופה "כרמל" כבר היתה בפתח אבל אנחנו עוד הספקנו ליהנות מערב שיא בלתי נשכח, לפני שהגיעו הגשמים והרוחות, הרבה פחות סוערים מהתחזית. 

ההצלחה של הערב יכלה להפתיע את מי שחווה את השבוע הזה, ובכלל את התקופה הנוכחית כתקופה לא פשוטה ליגור. ערב האירוע התפרסמה כתבת "מלחמת הדורות" ב"הארץ" שרק הוציאה על פני השטח את המציאות הרוחשת באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק "חצר יגור". שרנו בערב שוב, אחרי זמן רב, בהתלהבות, את "שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה" וידענו שגדולת היום לא רק באקסטזה שנוצרה יש מאין אלא בכך שאנחנו בתקופה גורלית ליגור ולעצמנו כפרטים וכמשפחות. על רקע זה, אפשר להעריך עוד יותר לא רק את יכולותיה של עינת שרוף אלא את ההצלחה של תמר קלוג והעושים במלאכה לייצר "פרוזדור לחג" נהדר שללא ספק תרם ליצירת אווירה ורצון טוב שהביאו להצלחת הערב. בסוף הכל הצטבר: ההודעות וההכנות לקראת השבוע הזה, ההזמנות האישיות לברנצ', מעמד הנפת הדגל, ציון התאריך במועדון יום ג',  "הברנצ" עצמו בבוקר האירוע, חלוקת החולצות, ההזמנה האישית של עינת שרוף בווטאסאפ הפרטי והיומן החגיגי. כמו שאמרה שולה ז"ל, "הצרות באות לבד. שמחות צריך לארגן", הרבה תלוי בהשראה ובכוחות שלנו. מצפים לנו ימים לא קלים ולא פשוטים. סערות הנדל"ן ומאבקי הדורות והקבוצות רק בראשיתן. הכתפיים כאילו כבדות לשאת את אוקיינוס השאלות והדילמות והמידע האין סופי שקשור בהחלטות היום יום וההכרעות הגדולות. בתוך כל זה, עדיין הרשות נתונה והבחירה בידי כל אחד, לתרום את חלקו ל יחד, לשמחה, לחברות, לרגישות, לערבות ההדדית, להכלה ולסליחה, לוויתור  ולאורך הרוח.  מי שהגיעו, נכחו והשתתפו, תרמו את חלקם וזכו. ככל שנצליח לצרף, ולהצטרף בעצמנו, למעגל החוגגים, נרגיש שאנחנו עדיין חלק ממנו, ונוכל להמשיך לשיר, גם "שורו הביטו" וגם "לנשום רוחותיך כבראשונה".