צומת יגור המקום של חברי יגור
יו"ר: אמיר אלעד
א.הסתייגויות חברים לתקציב, ועדכון חוברת השינוי
בועז אוחנה: על מה דנים היום? עדכון חוברת השינוי או תוכנית משק 2025?
אחד תלוי בשני ונגזר ממנו, מהעקרונות שקבענו.
יש לי תחושה לא טובה של "חוק הסדרים", או פיחות זוחל.
מנסים להעביר הרבה החלטות בחטף, ללא שיתוף ציבור מעמיק. חוברת השינוי של יגור גובשה בתקופה של לפחות 3 שנים. פה לא בוצע בירור עם הציבור באיזה קיבוץ אנחנו רוצים לחיות. ואולי ישוב קהילתי רחמנא ליצלן.
מה מוביל את השינויים. איזה תפיסה ערכית? איפה נהיה עוד 3 שנים, 5 שנים? כמה אנחנו שומרים על ערכי ותחומי הליבה שהגדרנו בעבר?
המדינה מסביבנו מתפרקת, תרתי משמע, בטח מכל אחריות על רווחת אזרחיה, האם אנחנו רוצים שכך יהיה גם ביגור?
מדיניות המיסוי בשנתיים האחרונות דיללה את מקורות הקהילה. אני די בטוח (בלי לבדוק) ששווי הפחתת המס לחברים, אחרי קביעת התקרה, לא משתווה לגובה ההתייקרויות השונות בשירותים.
אולי נכון למתן את הפחתת מס האיזון (רוב הקיבוץ לא משלם ויש הכרה על החזר משכנתא) ולייצר מקור לקיבוץ לשנים הקרובות, עד שנברר את עומק ההפרטה אותה אנחנו רוצים.
אני מציע לכן, "לחדד" את שיטת ההצבעה בדיון הזה.
1.להצביע על סעיפים בנפרד, לא כמקשה אחת,לציין מה ליבה ומה לא (בליבה – חוגים, רשת בטחון לתרופות, ביטוחי בריאות, טיפולים רגשיים לילדים ולמבוגרים, סבסודי חינוך, נסיעות נוער לפולין, תנועת נוער, טיפול רגשי לילד, פרארפואי, אבחונים, ביטוח שיניים)
2.להכניס בגוף ההצעה, אישור מחדש כל שנה, או לחלופין, קיום דיון ציבורי שיאפשר שינוי קבוע.
3.לעמוד על רוב מיוחס לעדכון שירותי ליבה, בחוברת השינוי נקבע כי שינויים בתחומי ליבה יתקבלו ברוב מיוחס של 2/3 מסך המצביעים ובתנאי שיצביעו 50% מהחברים.
הסתייגויות שלי להצעת ועד ההנהלה
- דרוש תהליך שיתוף ציבור על שינוי חוברת השינוי כתנאי לדיון על תוכנית משק 2026. זאת במטרה להימנע מפיחות זוחל בסמכות חוברת השינוי, דיון ציבורי מעמיק יאפשר הצבעה על נוסח חדש לחוברת השינוי.
- חוגים- לא לבטל השתתפות בחוגים. החוג הבסיסי עולה סביב 350 ₪ לחודש. צריך להתעקש מתן שוויון הזדמנויות בחינוך לכל ילדי יגור. עד 100 ₪- מוגדר כליבה.
- ועדת צרכים מיוחדים צריכה להיות כפופה לאסיפה, לא להנהלת יגור. אפשר לצרף את מנהל הקהילה/מרכז בריאות כ"מוזמן קבוע" לישיבות.
- מבנה ועדת צרכים מיוחדים צריך להיות 3 חברים עם נגיעה לתחום + עו"ס. הועדה לא צריכה להיות מנוהלת על ידי מנהל רווחה או מנהל הקהילה. אלה צריכים להיות מוזמנים קבועים. מוזמן קבוע. היא צריכה להיות כפופה לאסיפה לא לוועד הנהלה או להנהלה.
- השתתפות עצמית בתרופות שייכת לליבה, ותעודכן רק באסיפה, לא בוועד הנהלה.
- ביטוחי בריאות, קשורים לאחריות הקיבוץ על חבריו, וצריכים להישאר כאלה. גם הנושא הזה שייך לליבה.
- פרא-רפואי- להשאיר סבסוד קיים, שייך לליבה.
כדי לאפשר את הסבסודים הללו אני מציע צמצום ההפחתה במס איזון ב-3.5%. רוב הציבור לא משלם מס איזון, ההפחתה שלו בשנתיים האחרונות דיללה את הקופה, ונעשה ללא דיון ציבורי עקרוני.
רמי פלג: כשנקבעו סעיפי הליבה ב 2015 לא ידענו מה שאנחנו יודעים וחווים היום. צפויה לנו ירידת מקורות משמעותית של 8 מליון ₪ בשנים הקרובות, וכדי שזה לא יפול עלינו במהלומה פתאומית אנחנו מציעים להערך אליה, בצעדים מדורגים במהלך 3 השנים הקרובות. הצעד הראשון להשנה, קיצוץ רוחבי בכל סעיפי התקציב, שלא יהיה מגזר שיפגע ואחר שלא. ההצעות שהבאנו הם פרי עבודת צוותים מאומצת בתוך המלחמה, ופרי דיון ושיקול דעת. חלק מהשינויים תקציביים, וחלק ארגוניים שלא דורשים עדכון של החוברת.
אחרי 7 שנים בשינוי המצב הכלכלי של החברים התייצב. החשבונות של החברים ביגור ב 2018 היו 20,000,000 ₪, היום הם מגיעים ל 80,000,000 ₪. לפתחה של יגור עומדים בשנים הבאות אתגרים כלכליים גדולים: ממ"דים על פי ההצעות שיביא הצוות שהתחיל לעבוד, הדירות הקטנות-צוואר הבקבוק לסימון הדירות לחברים, "בנק יגור" – הוצאות החברים לבנקים חיצוניים ויצירת הון עצמי נזיל של הקיבוץ שלא תלוי בכספי החברים, ו"כרית ביטחון" פיננסית לעצמנו, שיוך הדירות – עשרות מליונים שנצטרך לשלם למנהל עבור הדירות הקטנות ודירות הקבע. תוכנית המשק מתבססת על הלוואה שנתית של 6 מליון ₪, לא מצב רצוי. באומדן מאוד גס מדובר ב 100 מליון ₪ בעשור הקרוב. ישנן, וצריכות להיות, רשתות בטחון. צריך להחליט אם להמשיך את הסבסוד הגורף עבור חברים שלא זקוקים לו כלכלית, בחינוך למשל.
חלק מההסתייגויות התקבלו: לגבי מרפאת השיניים, ולגבי החינוך לקצץ השנה, ולדון שוב לקראת שנה הבאה. לגבי אגרטל, פעילות מאוד מבורכת! אבל סבסוד גבוה עבור מעט אנשים. ההשתתפות סמלית, פחות מ"דורות". צריך לזכור שזוג פנסיונרים מקבל 16-17 אלף ₪ פנסיה, ולבודדים יש תוספת. הם לא במצב שלא יכולים לשלם חוג. כך גם לגבי מעלונים, החבר צריך לשלם לפחות חלק ממה שהוא צורך, גם הוצאות בריאות, במיוחד אם מצבו הכלכלי משופר.
הרכב ועדת צרכים מיוחדים צריך להשתנות כי היום התחום מפוזר מדי ודברים נופלים בין הכיסאות. יש מנהל רווחה במשרה מלאה והוא זה צריך להיות אחרי מלמעלה גם על הבנים עם הצרכים המיוחדים וגם על החברים עם הצרכים המיוחדים על פי מדיניות האסיפה.
הרכב צוות תק"ה, קיבלנו את ההסתייגות להוסיף נציגי ציבור, למרות שחברים לא ששים להציע את עצמם. חשוב שמנהל בריאות ורווחה יהיה חלק מהצוות.
ביטוחי בריאות, עיקרון העברת אחריות לחבר תומך בהעברת התשלומים לקופות חולים וביטוח בריאות לחברים. כדי לוודא שזה קורה אנחנו רוצים שהקיבוץ ישלם ויחייב את החברים. אם לא די בביטוחים, אצל חבר מסויים, הקיבוץ מתגייס ועוזר.
אם ההסתייגויות יאושרו נצטרך לבטל את או להקטין את ההורדות שהיצענו במס הקהילה ובמס איזון כי צריך לשלם את הסבסודים. אני מתנגד להעלאת מס איזון כי לא נכון להעלות את המיסוי על אותם בתי אב מעטים שמשלמים. חלק מהאנשים בעלי השכר הגבוה, משלמים משכנתאות, החזקת רכבים, וחינוך והשכר הפנוי שלהם הרבה יותר נמוך מזה של פנסיונרים שפטורים מההוצאות הללו. לכן זה לא מוסרי. ברוב הקיבוצים בוטל מס האיזון. צדק פה הוא השכר הפנוי ולא רק המשכורת, ועוד לא דיברנו על ירושות, וחשבונות בנק פרטיים. במעבר לקיבוץ מתחדש, מוותרים על ערך השוויון. הכי קל למסות את השכר אבל זה רחוק מלהיות הכי צודק. לכן, אם לא נפחית בסבסודים, לא נוכל להפחית במיסים.
בועז אוחנה: החזרי משכנתאות מוכרים למס איזון. יכול להיות שבאמת מרבית החברים ויתרו מזמן על השאיפה לשוויון וצדק בקהילה, אבל בואו נבדוק את זה בדיון מסודר. אולי לא כולם במסלול מהיר לישוב קהילתי ועדיין יש פה רוב לחברה עם ערבות הדדית גבוהה ואחריות משותפת בחינוך ובבריאות. כולנו מלאים טענות כרימון על מדינת ישראל שמתנערת מאחריותה לבריאות והחינוך והמצב במערכות הללו. לא סתם עשתה יגור ביטוח פרטי, כי המערכת הציבורית כושלת. זה המודל שלנו? נאו ליברליות של מדינה שמפקירה את ילדיה וקשישיה? אולי צריך להשקיע יותר בזהירות, גם בשיכון וגם בממ"דים. אל תבטלו יותר סבסודים ממה שמתירה החוברת ותקיימו דיון על איזה חברה אנחנו רוצים שתיהיה פה.
אודי קינן: אנחנו אמנם בפני שנת גזירות בגלל ההכרח להקטין סבסודים, שנובעת מגזירות שיבואו ממדינת ישראל בתחום המיסוי כלפינו. מדובר בהחלטה מהותית. אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים. אפשר לעצור ולייצר תקציב נוח לכולם. אבל זה ייפול עלינו בבום בשנה הבאה או שנה אח"כ. אנחנו בתהליך של הקטנת המעורבות. טבעי שהסבסובים ילכו וירדו, זה עדיין לא הופך אותנו לישוב קהילתי, ולו רק שגם אחרי ההורדות אנחנו עדיין מסבסדים, בחינוך נניח, פי 3 ו 4 מאשר מחוץ לקיבוץ. מס האיזון גם אחרי ההורדה הוא פי 3 מהוצאה שלנו להשלמה לרשת ביטחון. למה שקבוצה קטנה מאוד תשלם ביטוח בריאות לכולם? איך אתם רוצים שאי פעם נגיע לחלוקת רווחים, אם אנחנו רצים לנצח אחרי ההוצאה הציבורית שלא קטנה. אני מסכים שהחינוך המשלים חייב להישאר ברמת סבסוד גבוהה. האחריות מחייבת לנקוט בצעדים הזהירים והמדורגים שהבאנו כאן.
רמי פלג: בישוב קהילתי אין עסקים משותפים. הנכסים המניבים שמהווים 75% מתקציב הקהילה לא קיימים בישוב קהילתי. בקיבוצים אחרים פרות הנכסים האלו מחולקים על פי וותק, וזאת צריכה להיות גם השאיפה כאן, ולא שישלמו את השוטף. אנחנו עם רשתות הביטחון, והדאגה לבעלי צרכים מיוחדים עדיין מאוד רחוקים מישוב קהילתי וכך צריך להיות. המטרה היא לשמור על איכות השירות בחינוך ובבריאות, לא מבטלים תקנים או שירותים, רק מורידים טיפה את הסבסוד.
איל שריג: אחרי שיעבור התקציב, יהיה נכון לעשות דיון רגוע, עוד ברבע הראשון של השנה הקרובה של "יגור לאן" בהקשר החוברת. לא אוהב את השימוש בביטוי "ישוב קהילתי", בדיון הזה. יגור השכילה לשים הגנות בחינוך ובבריאות, רשתות בטחון, וקרנות, להגנת החלשים, ואני מקווה שנדע לשמור ולהגן עליהן.
אביהו קול: מסכים עם בועז ואיל, הגיע הזמן לדיון באיזה קיבוץ" או איזה ישוב אנחנו רוצים. חלפו 7 השנים הראשונות, לא להמשיך לרוץ סתם בהפרטה, אלא לעצור ולשאול "לאן". לדוגמה, לא תקין בעיני שבוטלה אחריות הקיבוץ לפרסום הודעת אבל בעיתון.
גבי קרדוש: התקשיתי לעקוב אחרי הדברים של רמי, אודי ובועז בלי מצגת מסודרת. הנושאים מורכבים צריך שיהיו נגישים לציבור. לא ברור לי עד כמה אישור התקציב דחוף, כי הוא חלק מדיון רחב יותר, אבל הוא צריך לכלול הנגשה יעילה יותר. לגבי מעלון, מדובר בנכות קשה, בעלות 50 אלף ₪ וצריך להקל על מי שנזקק.
יעל שמשי: בעניין עבודת ילדים, אנחנו אנשים שומרי חוק, ועבודת ילדים ביגור צריכה להיות במסגרת החוק. בעניין הפחתת סיבסוד חנוך משלים, יש הורים שלא שולחים את הילדים לחינוך המשלים, ויש ילדים שלא הולכים לחינוך המשלים. המציאות היא של קבוצת ילדים גדלה והולכת שלא נמצאת שם. לא הוגן שהם משלמים על מערכת שהם לא חלק ממנה. מי שמתנגד להפחתת הסבסוד למערכת הזאת, מנציח את המיסוי הלא הוגן שלה עלינו.
איל שריג: בעניין המעלונים. מדובר בפתרון חלופי להורדת לקומה קרקע, פתרון שמאפשר לאנשים המשיך את חייהם בדירה בה הם חיים שנים רבות. יגור משלמת עד 50% שזה הרבה. יש ליגור קרן סיעוד, וקרן עזרה הדדית, והיא תמשיך לעזור. מצד שני, אנשים בעלי יכולת ראוי שישתתפו בהוצאה.
רמי פלג: עבדנו חצי שנה על התקציב שהוצג כאן. למדנו את חוברת השינוי כדי לדעת איפה נדרשים שינויים ארגוניים, למשל בבריאות וברווחה, ואיפה נדרש תיקון בתקציב. הכל נמצא בחומר שהוגש לאסיפה. אם יש הסתייגות היא יכולה לעלות להצבעה במסגרת ההצעה. הציבור לא יתבלבל וידע על מה הוא מצביע.
בועז אוחנה: תקציב יגור הוא לא חוק ההסדרים. מצביעים על שימושים בכסף. על שינויים ארגוניים צריך להצביע בנפרד.
ב. הגדרה חדשה לתפקיד מרכז ועדת תכנון
רמי פלג: ההצעה המפורטת תגיע לקלפי. ישנו פיזור גדול מדי בנושא ניהול תשתיות ביגור. אבל גם בבנייה הציבורית ובעיקר הפרטית אין מישהו אחד שמטפל בפרוייקטים מהתחלה ועד הסוף. מרוב שיש גורמים מעורבים נגרם נזק. לכן צריך שיהיה גורם אחד שרואה גם התשתיות וגם את הבניה ואחראי על הכל, וזאת צריכה להיות האחריות של רכזת/רכז ועדת תכנון. ההגדרה מחדש של התפקיד מוסיפה לרכזת יום עבודה נוסף בשבוע, מיומיים לשלושה ימים בשבוע.
בועז אוחנה: זה לא עניין לאסיפה. אם כבר עלה נושא התשתיות. ביגור חסר היום תפקיד מנהל לתחום הגדול והיקר הזה, שכולל בין היתר, הוצאת מכרזים ועבודה מול קבלנים. פעם זה היה באחריות ענף הבניין. היום זה באחריות המנהל העסקי, תפקיד עמוס ומורכב מדי מכדי שיוכל לתת מספיק תשומת לב לנושא התשתיות.
רמי פלג: התלבטנו בנושא הזה. המבנה התאגידי, עם "אורות יגור", ו"מי יגור", הופך אותו למורכב ולא הכרחי. עקרונית בכל תחום ותאגיד ישנו מי שאחראי על התשתיות. הנושא מטופל. מה שלא מספיק מטופל זה הממשק של הבניה הפרטית והציבוריות עם התשתיות, שלא יהיו טעויות, ולזה אנו מציעים את הפתרון שלהלן. הסיבה שזה מגיע לאסיפה, היא כי האסיפה בוחרת את רכז ועדת התכנון.
בועז אוחנה: תפקידים ציבוריים בוחרים באסיפה. אבל שינויי בהגדרות תפקיד והיקף משרד זה באחריות הנהלת קהילה.
