חג שמח לוותיקי וותיקות יגור ולכל בית יגור / בועז אוחנה

כל שנה בתקופה זאת, כאשר היום מתקצר, הלילה הולך ומתארך, את השמש מכסים העננים ואדמת יגור הכבדה קולטת לתוכה את גשמי החורף, אני שואל את עצמי, כיצד היה לתשעת הראשונים, העוז והכוח לעלות דווקא בשיאו של החורף על פני האדמה, לטעת יתד ולבנות קיבוץ לתפארת.

אפשר שכבר אז הבינו, שישוב שנולד מתוך מאמץ ואתגר, יוכל בהמשך לכל ואולי גם ראו את פריחתו של ההר בימי החורף שעה שהוא משובץ בצבעי הרקפות והכלניות והבינו , שזאת התפאורה היפה ביותר, שיכולה להיות לחייהם ההולכים ונוצרים, לרגליו של ההר.

והנה אנחנו 96 שנה אחרי, אומנם הגשמים הולכים ופוחתים לצערינו, ובארות יגור לעיתים מתרוקנות, אך אולי דווקא אותה נחישות, שהראשונים גילו, האמונה בדרך והליכה בנתיב לא סלול, הם אותם הערכים שמהווים את היסודות הערכיים של יגור ואת ה ד.נ.א שמאפשר לנו פעם אחר פעם להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, להמשיך הלאה ולהיות קיבוץ גדול וגדל, פותח שעריו לבאים מבחוץ, תוך שמירה על אופיו המיוחד כל כך –

בשנה האחרונה, קיבוץ יגור עבר שינוי , כשעיקרו יצירת קשר בין עבודה לתמורה. אני מאמין שבמציאות של שנות האלפיים, יש חשיבות ערכית לכך גם בקהילה שיתופית, כשאדם מקבל שכר לפי עבודתו ומאמציו, דבר המאפשר לו חופש בחירה גדול וניהול חייו באופן עצמאי.

התחלנו את השנה בחשש גדול, אומנם בנינו הסדר מפורט, אך לעיתים שעה כשבאים לממש את הכתוב, נתקלים במציאות שונה, שאינה קופאת על שמריה ואומנם נדרשנו לבחון את ההסדר ולהתאימו לסוגיות השונות. החשש נגע ביכולתנו לשמור על היתכנות כלכלית כקהילה ויכולת החברים בתוכנו להסתגל למבנה התפרנסות אחר ולמערכת יחסים שונה בין הקיבוץ לחבריו. השכלנו להמשיך ולשמור בתוך חיינו את הערבות ההדדית, וערכי ליבה נוספים, כמו חינוך, בריאות ורווחה אשר מהווים אי של יציבות, דבר שבהחלט עזר לחברים להתמודד עם החששות והפחדים הראשוניים. אנו חשים שחברים מתחילים להסתגל, למצוא תעסוקה מכניסה יותר ולהאמין בכוחם להתפרנס ולפרנס. קיבוץ כארגון הוא אולי היחיד מסוגו, המחבר בין צרכים כלכליים ומערכות אנושיות חברתיות, המאוגדים יחדיו וככזה עליו לחפש יום יום את האיזון העדין בין שמירה על רווח כלכלי ותקציב מאוזן, לבין שמירה על החיים האנושיים של החברים בקהילה הקיבוצית. הצורך באיזון זה מביא לא פעם להכרעות קשות , אך אני מקווה שידענו לשמור על כבודם של אנשים גם בתהליכים מורכבים.

קיבוץ יגור ממשיך לקלוט לשורותיו חברים חדשים וילדים רבים נולדים ואין יפה מקיבוץ המשלב בתוך ימיו היפים והכואבים, דורות רבים: ילדים, נוער , בני שלושים, חמישים, שבעים ותשעים יחדיו שנולדו וגדלו כאן ואף הצטרפו לקהילה רבת הפנים שלנו.

נתן יונתן כתב:

היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה
היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד במרחבים.
עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות וגעגוע
הן רועדות בערפל עם רוח זע בעשבים.

……..
תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק מחסד-נעוריך,
אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות –
אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש, אם אחריך
עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים וזיכרונות.  (נתן יונתן)

ואצלנו, אפשר שהייתה גבעה כזאת, אולי גבעת הכלניות על פסי הרכבת הישנים, אולי ההר הקרח או גבעת המכוורת ואולי הוואדי, המתעורר לחיים מדי חורף, אשר ככל שנמשיך בדרכינו הקיבוצית ונתרחק מהשנים הראשונות, תישאר גבעה, שהיא היא ההתחלה והבסיס לכל היפה שנבנה כאן, בזכות נחישותם של תשעת הראשונים ובזכותכם, שהמשכתם ובניתם וחיזקתם וטיפחתם –

ובשבילנו הממשיכים בדרך, אותה "גבעה" מהווה תמרור של ערכים "שטופת פרחים וזיכרונות".

תודה לכם על שנים רבות של עמל ויזע, של אמונה בדרך ותקווה לעתיד יפה.

חג שמח

בועז אוחנה