צומת יגור המקום של חברי יגור
נצר חירם
נשוי לנעמה אייל. רופא משפחה בקופת החולים מכבי בטבעון בן 44, אב לנעם, מאיה ויותם.
גדלתי בהרצליה
משרת במילואים כמ"פ רפואה
סיימתי לימודי רפואה בתל אביב עם התמחות ברפואת המשפחה
תחביבים: ים בכל צורה
שאיפות מקצועיות: קריירה כל כך מוצלחת שתאפשר לי להפליג 3 חודשים כל שנה
פגשתי את נעמה דרך חברה משותפת, בת-יגור, שחיה בהרצליה.
ההכרות עם הקיבוץ, השבילים והקהילה היתה הדרגתית. ההחלטה לעבור לגור בקיבוץ הגיעה רק כשבשלו התנאים ולאחר כמה שנים של ביקורי משפחה בשבתות ובחגים.
הסיבות העיקריות למעבר היו חיי הקהילה, איכות החינוך והקרבה למשפחתה של זוגתי.
המעבר לקיבוץ, על אף שהוא, כנראה, רך בהרבה מכפי שהיה בעבר, עדיין הינו תהליך מורכב ברמה האישית.
אני מביט, קצת מבחוץ והרבה מבפנים, על תהליך השינוי שהקהילה מקדמת ומקווה שנצא ממנו מחוזקים.
כמי שרפואה היא עיקר עיסוקו, אשמח לתרום בקידום הבריאות ושרותי הרפואה לחברי הקיבוץ.
על יגור: אני מתרגש לצאת מוקדם בבוקר ולפגוש את ההר,
נהנה להגיע הביתה לריח של הרפת, הלול או חדר האוכל (לא תמיד הריח נפלא אבל תמיד מזכיר שהגעתי הביתה). מסתכל על עצמי בפליאה, נוסע עם יויו בקלאב-קאר לגנון, לכלבו או לבריכה. תפאורה חדשה ומאוד נכונה לי, מרגיש כבר בבית ומקווה להמשיך להתרגש, ליהנות ולהסתכל על משפחתי בביתנו, ביגור.
אבשלום דיין
בן 29, נשוי לנאות אדלר, אב לכפיר בן שנה , מפתח תוכנה ברפא"ל.
גדלתי והתחנכתי בקיבוץ רמת השופט שברמות מנשה. אבי הגיע בשנות ה-70 לקיבוץ כחלק מגרעין נח״ל ושם פגש את אמי – מתנדבת מהולנד. יחד הקימו את ביתם בקיבוץ וגרים בו עד היום. אבי עובד כמנהל חדר האוכל של הקיבוץ ואמי גננת בבית התינוקות. אני מגיע ממשפחה גדולה (לא גדולה כמו משפחת אדלר), יש לי אח ועוד שלוש אחיות.
למדתי בבית הספר היסודי ״עומרים״ ולאחר מכן בבית הספר התיכון ״מגידו״. בצבא שרתי בחטיבת ״כפיר״ (חיל רגלים) ויצאתי לקורס קצינים. סיימתי את שירותי הצבאי בדרגת סגן. אני עושה מילואים בדרגת סרן בתפקיד קמב״ץ מכלול אש חטיבתי בחטיבת ״כפיר״. את נאות פגשתי בשירות הצבאי בשנת 2009 כאשר היינו בני 19-20 ומאז אנו יחד.
בשנתיים וחצי האחרונות אני עובד כמפתח תוכנה ברפאל. אני נמצא כרגע בשלבי סיום של תואר ראשון בהנדסת מחשבים ותוכנה בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון.
למעט טכנולוגיה ומחשבים, בהם אני עוסק בלימודים ובעבודה, אני נהנה בזמני הפנוי מעיסוק בספורט, צילום וכמובן ממשפחתי. בקיבוץ אנחנו אוהבים לטייל אל ההר או בוואדי, לבקר את הסבים יעקב וטורן וכמובן לנסות את כל הנדנדות בגן אביבים ובגן שרון.
נאות ואני שואפים להמשיך לגדל ולחנך את משפחתנו בקיבוץ לפי ערכי שוויון, חברות ואהבת הארץ בעזרת החינוך המעולה וחסר הפשרות, חיי החברה יוצאי הדופן והמסורות האהובות של קיבוץ יגור.
החיים בחברה שיתופית ככלל ובקיבוץ בפרט אינם זרים לי,ואני בטוח שאוכל להשתלב ואף לתרום לחיי החברה והתרבות.
מילה יגורית: ״ההר״
מאכל יגורי: הקנידלעך של פסח, כמובן
מושג יגורי: ״הוואדי זורם״
מסורת יגורית: לצלם את הוואדי זורם
ענת וילנסקי פלגי
בת 34, נשואה לבן פלגי, אימא לאביב בת השנה. פיזיותרפיסטית בקופת חולים מכבי.
נולדתי במוסקבה, רוסיה, ליורי ומרינה, בת יחידה להוריי. בשנת 1990, בהיותי בת 6, עלינו לישראל והתיישבנו באזור הקריות. לאחר מספר מעברי דירה קבענו את ביתנו בקרית ביאליק.
סיימתי את לימודי התיכון ב"אורט" קרית ביאליק והתגייסתי לצבא לתפקיד סמב"צית חי"ר. שירתתי במוצב קדמי על גבול ישראל-לבנון בתפקיד מרתק עם הרבה אחריות.
תמיד נמשכתי לתחום הטיפול והעבודה עם אנשים.לאחר שחרורי נרשמתי ללימודי תואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה. בהמשך סיימתי גם תואר שני בפיזיותרפיה באוניברסיטת בן גוריון. עם סיום לימודיי התחלתי לעבוד בקופת חולים "מכבי", שם אני עובדת עד היום.
את בן הכרתי דרך חברים משותפים בתקופה בה שנינו היינו סטודנטים. אמנם הכרתי את קיבוץ יגור עוד קודם בגלל המשתלה, פארק "בא לגן" ו"האולטרסאונד" – אבל המפגש הראשון האמיתי עם הקיבוץ היה מדהים! מיד התחברתי לטבע, לשלווה, לאווירה ולמשפחתיות.
למרות שאני גרה ביגור כבר מספר שנים, החיבור העמוק עם הקיבוץ נוצר כאשר אביב נולדה. זה התחיל מפרויקט המאמאנות, דרך המרכז המדהים לאימהות בחופשת לידה, בו הכרתי אימהות כמוני ואנשים שלא הכרתי קודם שבירכו אותי כאשר יצאתי לטיול בשבילי הקיבוץ עם העגלה. באמצעות כל אלו זכיתי להרגיש מה זה באמת להיות חלק מקהילה.
מילה יגורית – מסייכת
מאכל יגורי – פיצה בלוקונים
מושג יגורי – הוואדי זורם
מסורת יגורית – טקס הבאת הביכורים בחג השבועות.
פינה אהובה עליי ביגור – הגשר האדום שליד בית הכנסת, במיוחד בחורף כשהואדי זורם. מקום של שקט, טבע וקסם.
דרור רודן
בת 34 נשואה לאמרי רודן, אמא ללוטם (בת 2.5), בת לשלוה (שגדלה ביגור), ופרי יצחקי, אחות לעדיאל יצחקי, ונכדה למרגלית ז"ל ויהושוע קנטרוביץ.
נולדתי ביגור ב1985. אבי עלה מאיראן, למד באולפן ביגור ופגש כאן את אמי שהגיעה לכאן בגיל 16. בגיל שבעה חודשים ירדנו מהארץ ללוס אנג'לס. לאחר תואר ראשון (תקשורת) הגעתי לארץ לביקור שורשים. התחלתי לחלום על תואר שני בירושלים (אנתרופולוגיה וסוציולוגיה) וגם פגשתי את אמרי. זה מה שדחף אותי לעשות עליה. לאחר שנתיים בירושלים עברתי לגור עם אמרי ביגור. התחתנו ב2013.
אחרי שעבדתי כעיתונאית וככותבת לשיווק בינלאומי, עשיתי הסבת מקצוע. סיימתי תואר שני בטיפול בתנועה באוניברסיטת חיפה. השנה אני משלימה סטאג' כמטפלת בכפר הילדים והנוער "אהבה" בקריית ביאליק. בתוך תהליך ההסבה נולדה לוטם. אני מתחילה חיים חדשים, כאמא ומטפלת. הכיוון החדש הזה הושפע ללא ספק מהמגורים שלי ביגור והיציאה מסביבת העיר.
בילדותי היינו באים ליגור לבקר את סבתא ויהושע. יגור תמיד היתה כפר קסום, שונה בכל צורה מביתנו בלוס אנג'לס. תמיד קינאתי בחופש שיש לילדים ביגור (אז היו מסתובבים בלי מבוגרים). כבחורה צעירה שעסקה ב"מחלות" של המודרניות, מצאתי ביגור בועה רומנטית וחיבורים לטבע ולבני אדם מרעננים.
היום, כשאני כבר רואה את יגור בצורה מלאה ולא רק רומנטית, אני עדיין מרגישה בלב שלם שזה המקום הכי נכון לי. בקהילה חולקים אתך עצב ושמחה. אני לא יודעת איך להסביר למי שגדל כאן, ולא באחת הערים הגדולות בעולם, כמה מיוחד כאן.
שאלה שמעסיקה אותי בקשר ליגור היא האם נוכל להמשיך לשמר את האחדות שאני חווה כאן כיום.
מבחינת תרומה אישית, אני מקווה להעניק בחזרה ליגור על התמיכה הקהילתית שאני מקבלת, גם ביחסים ישירים עם מי שבסביבה הקרובה שלי וגם לקהילה ככלל.
בשבילי יגור זאת משפחה לטוב ולרע.
יגור בקיצור
מילה יגורית – העיגול,
מאכל יגורי – נקניקיה בפיג'מה,
מושג יגורי – נתראה על השבילים,
מסורת יגורית – לתלות תמונות של התינוקות שנולדו בראש השנה,
הפינה האהובה ביגור – הגשר האדום מעל הוואדי
שלומי חנוכה
נשוי לעטר (מחלב),אב לאופיר (6) ומיקה (3), שחקן כדורגל בהפועל מגדל העמק, מפעיל את בית הספר לכדורגל יגור.
נולדתי וגדלתי בחיפה, לתמר ז"ל, ולישראל יבד"א, עובד בחברת החשמל. אמצעי מבין 3 אחים.
למדתי בתיכון "כפר גלים". בצבא שירתי כספורטאי מצטיין בבסיס הטכני של חיל האוויר . אני בעל תואר ראשון במנהל עסקים. את עטר הכרתי במסיבה, דרך חבר משותף.
ככדורגלן אני קרוב לסוף הקריירה. בית הספר לכדורגל שפתחתי כאן – ביגור בראשית דרכו, והייתי מאוד רוצה לקדם אותו ולהתפתח. החלום הוא להקים קבוצת כדורגל רשמית ביגור.
לא הכרתי את הקיבוץ. מיד כשהגעתי הרגשתי בנוח. אהבתי מאוד את ההווי החברתי, ומאוד התחברתי לשקט והרוגע של המקום.
סגנון החיים , הקצב והאווירה בקיבוץ מאוד מתאימים לחיים שאני רוצה לי ולמשפחתי, החינוך לילדים מדהים בעיניי.
יגור בקיצור
מילה יגורית – פואייה
מאכל יגורי – קלופס
מושג יגורי – הוואדי זורם
מסורת יגורית – פורימון
פינה אהובה עלי ביגור – המחצבה
עומר פרידר
בן 41, בן זוגה של חן כהן ואבא של אביתר (11), כרמל (5) ועידית (8). עובד כמהנדס תוכנה בפיליפס.
גדלתי והתחנכתי בכרמיאל, הורי, שעלו כילדים מאירופה אחרי המלחמה, היו לימים חברים בצוות ההקמה של העיר והמורים הראשונים בה.
הערכים של ההתיישבות העובדת לא זרים לי, הם חלק מהישראליות שלי. אני קשור ליגור בעיקר דרך חן והילדים שמשהו מקיבוץ יגור טבוע בהם.
אני מעריך את אורח החיים הכפרי עם הקירבה לעיר ולהר ואת המסורת של הקיבוץ, ומבקש להיות חלק ממנו – עוד יותר לאחר השינוי.
הפינה האהובה עלי נמצאת מתחת לביתנו: דשא גדול, מסביב הרבה עצים ותיקים, וספסל עם נוף לכרמל. יש עוד כמותה ברחבי הקיבוץ אבל זו קרובה.
אשר מרמוס
בן 37, נשוי למיטל גורן ואבא לדניאל (6) ונעמה (2.5).
נולדתי ב1982 בעכו לדינה ז"ל ויעקב יבד"ל, אח לליאת, גלית וחן. בגיל 6 עברנו ליקנעם.
לאחר לימודי התיכון המשכתי ללימודי חשמלאי.
בצבא שרתי כחשמלאי טנקים ושם גם הכרתי את מיטל.
לאחר השרות הצבאי הצטרפתי לעסק המשפחתי בתחום הבניה, ועזרתי לפתח ולהגדיל אותו.
אני רואה ביגור את הבית שלי והמקום האידאלי לגדל את ילדי.
יגור בקיצור
מילה "יגורית"- העיגול
מושג "יגורי"- הוואדי
מאכל "יגורי"- קלופס
מסורת "יגורית"- ארוחת יום העצמאות בחד"א
ניר קורן
בן 43, נשוי לאפרת טנא, אבא של איתי (8) ונטע (4).עוסק בהגברה ותאורה כבר יותר מ-20 שנה.
הכרתי את יגור דרך עבודתי בגן "החורשה". שם לקחתי חלק בשמחתם של מאות זוגות צעירים, בכללם עשרות מיגור.
פגשתי את אפרת כאשר הייתה מוזמנת לחתונה בחורשה. שם גם התחתנו.
אוהב ביגור את האכפתיות, את השקט מסביב ואת החינוך המושקע שהילדים מקבלים.
נמרוד אלימלך
נשוי לנופר חי, אב ליובל בת 9 אופיר בת 6 וקדם בת 2
מנהל את חברת 4fitness – פעילות גופנית כדרך חיים.
בן למוניקה ומאיר ואח למירב וזהר.
גדלתי במצפה צורית ולמדתי בבית ספר "משגב". בצבא הייתי לוחם. אחרי השירות למדתי תואר לראשון בחינוך גופני. את נופר פגשתי ברכיבת אופניים לאילת. אוהב ספורט וטיולים.
תמיד חלמתי לגור בקיבוץ ועם נופר החלום הפך למציאות.
מקווה לתרום לקידום הספורט והבריאות ביגור.
יוסי אלמוג
בן 33, נשוי לליאור גינדין אלמוג ואבא לנתי (3.5) ורז ( 2.5).עובד בחברת "סלקום" במחלקת השיווק.
גדלתי והתחנכתי בקריות. בן בכור למירי, רואת חשבון, ומאיר, עובד בחברת דשנים, אח גדול לצליל.
את ליאור הכרתי דרך חבר משותף והחיבור נוצר מייד.
מילה יגורית- העיגול
מאכל יגורי- קלופס
מושג יגורי- של מי אתה?
פינה אהובה עליי ביגור- הסכר
רותם הלברשטיין
בן 35, נשוי למוריה (זמיר) ואב לארבל (4) ונריה (1.5). סייר תשתיות אזורי בחברת "תשתיות נפט ואנרגיה".
נולדתי וגדלתי בקרית טבעון. בן לשושנה ומיכאל ואח לליאת, לירן ועומרי. בצבא שירתי בגדוד 101 של הצנחנים. אני אוהב את עבודת השטח תוך שילוב של מקצוענות והעמקה.
חשובה לי הסביבה : הקהילה, המקום והשורשים. אני רואה חשיבות גדולה לשילוב בין היכולת לחיות במשפחה הגרעינית, המורחבת והקיבוצית. אהובה עלי גם הקרבה להר הכרמל.
אושרת זויגי מזרחי
בת 39, נשואה למוטי מזרחי ואמא לאופריקי (בת 1.4) קוסמטיקאית פרא-רפואית במקצועי, עובדת ביגור בפעוטון "גפן" .
הגעתי ליגור בעקבות האהבה לפני כחמש שנים. מאז נקשרתי למקום המדהים הזה , לאווירה , לנוף, לאנשים וידעתי מיד שכאן אגדל את משפחתי .
שמחה להיות חלק מהקהילה.
מתרגשת. מרגש לראות וללמוד את המצטרפים החדשים. לא מבטיחה לזכור על המדרכה…