צומת יגור המקום של חברי יגור
סיפור קטן לפורים וליום האשה הבין לאומי (בשולי הדיון על בית הספר הדמוקרטי)
ביום שני הקרוב, שושן פורים, אעלה את עדי לתורה. לא ביגור. במהלך ההכנות לטקס בקשה האם, דלית, שהיה לא מאוד חשוב לחגוג דווקא בפורים, להוסיף בחוברת של הטקס, בצמוד לקריאה בפרשת השבוע, קטע ממגילת אסתר. טרחתי ויגעתי איזה קטע מתאים ליום העליה לתורה של נער בישראל ובסוף בחרתי בפסוקים המציינים את הרגע החשוב והדרמטי ביותר של סיפור המגילה, הרגע בו פונה מרדכי לאסתר ואומר לה, "נכון שרצית להיות מלכה פרסית ולא גיבורה יהודית, נכון שנוח לך להמשיך להסתיר את מוצאך היהודי, ונכון שלא נקראת אל המלך זה שלושים יום כי מן הסתם כבר הגיעו צעירות ויפות ממך לארמון. כן, אני מאוד מודע לכך שכל ניג'וס קטן ממך ברגע הלא נכון יכול להביא לגירוש שלך ולסכנה גדולה לך ולמשפחתך. אבל כרגע מונח עם שלם על כף המאזניים, וגורלו – על כתפייך שלך. לא בחרת ברגע הזה, הוא בחר בך!"
בחרתי בקטע הזה, כי ההחלטה של בן או בת ממשפחה חילונית, בארץ או בחו"ל, לעלות לתורה, היא קצת(!) כמו הבחירה של אסתר: למה ולמי, היא רוצה לקשור את גורלה. שבוע לפני הטקס הגיע הטלפון הבהול מדלית (האמא של עדי), "גדי, אני עכשיו עורכת את החוברת לטקס, מה זה הקטע הזה מהמגילה?"
שאלתי, "מה לא בסדר?"
והיא אמרה "אתה יודע כמה כסף הוצאתי לקנות 30 רעשנים לכל האורחים והחברים של עדי, אין בקטע הזה אפילו "המן" אחד!
מי שהגיע לאסיפה שהתקיימה השבוע בעניין בית הספר הדמוקרטי יכל להתמוגג, בעיני, מאסיפה חריגה ביגור, כזאת שעסקה בנושא שהוא לפחות בחלקו ערכי, בהשתתפות פעילה (!) של חברות וחברים מהשורה, ובהובלה של מנהיגות צעירה, איכותית, חולמת חלומות ובעלת חזון. אינני מרגיש סיבה וצורך לעצמי ולילדי בבית ספר אחר, כש"ניצני זבולון" ו"כרמל זבולון" עושים שירות כל כך טוב, כל כך אישי, כל כך מחבק ומחזק לילדי. ועדיין היתה האסיפה, בעיני, יפה וחשובה. נכון שאין מי יודע מה דמיון בין הסיטואציות של אסתר במגילה, והאמהות (בעיקר) המבקשות חינוך חלופי ביגור. אבל האומץ שנדרש להוביל מהלך ביגור, ולעמוד באסיפה, ולדבר, אולי קצת דומה בכל זאת.
ואני דווקא ראיתי את זה כסצינה מהאח הגדול עם רייטינג שנמדד במחיאות כפיים וניצול מניפולטיבי של ילד וביזוי כל מה שנור טיב איך זה מתקשר למגילה?
במהלך איסוף ציטוטים לצורך הכנת כתבה פנינו אל הוריו של נוב לבדוק אם היה רוצה לכתוב על לימודיו בתיכון החברתי. לנוב היה חשוב מאד לאמר את דבריו מול הציבור ולא להסתפק בציטוט כתוב. לכן שמחנו על רצונו יוצא הדופן להשתתף באסיפת יגור כמובן בתמיכת הוריו. לבקשתו נעזר בשאלות מכוונות מצידנו. הדיון על ערכים חינוכיים בקהילה שלנו הוא חשוב ביותר ולפעמים גם מעורר תגובות רגשיות ויחד עם זאת אין לנו ספק שהוא תורם לכולנו.
גם אם נניח שזה היה רצונו זו היתה מניפולציה שנשענה על ניצול רגשות של ילד תוך הלחשנות הנוראית הזו שברור שכויוונה אותו בהתאם לאינטרסים של מובילי הרעיון הזה. זה היה מאד דמוקרטי לתפארת
מה שהיפתיע אותי זה שההורים היסכימו לניצול כזה של ילד דבר שאני הייתי מסרב שיעשו עם ילדיי אבל כל אחד וסיבותיו.
ברצוני למחות, לגנות ולהתריע על תופעה שקרתה באסיפה האחרונה בנושא "בית הספר הדימוקרטי", והיא מחיאות הכפיים אחרי כל חברה וחבר שדיברו וצידדו בהקמת בית הספר. אנחנו נימצאים באסיפות חברים של קיבוץ יגור ולא באסיפות בחירות וגם לא במופעים שבהם מוחאים כפיים באמצע המופע. באסיפה הבאה בנושא גם ישרקו כפי שזה קורה במוופעים השונים. חייבים להפסיק את התופעה הזאת לפני שהיא תיהפך להרגל ולנורמה. בתודה, צבי מלכין.