קראתי את המכתבים שחולקו בתאי הדואר ואני קורא את הדיון בחצר יגור. את הזעזוע, ההפתעה, התדהמה, הרעם ביום בהיר, קו אדום ועוד סופרלטיבים. נו בחיאת…אולי אני מפספס, אבל מה כל כך מפתיע?
רק לפני ימים מועטים, סגירת חשבונות בפייסבוק יגור. שום אקט אמיתי להגנת שמו הטוב של שליח ציבור שעושה עבורנו את העבודה השחורה, בשום שכל וללא שיקולי פופוליזם. מי המשוגע שיבקש להבא למלא את התפקידים האלה? ומנגד,  מי ירצה להעביר ביקורת בונה על בעלי התפקידים ולהיות מזוהה אולי עם כותבי הדפים האנונימיים.
בינתיים הגענו לדעתי ללשון מאיימת, אם לא אלימה. ברשפים כבר ירו במזכיר. חבר עם רשיון (אגב, כמה חמושים יש אצלנו?) אם בוחנים את גרף האסקלציה, אנחנו בצד הלא נכון של המגמה. אין לי פתרון להציע מלבד התערבות משפטית פרואקטיבית להגנה על בעלי תפקיד, כבר בשלב נסיונות הפגיעה (הפליליים אולי) בשמם הטוב. בין אם הם מעוניינים בהגנה הזו ובין אם לאו. זה כבר לא עסק פרטי וצריך לשים לזה סוף.
בשולי האירוע, עמדתי. סברתי קודם והאירוע הזה רק מחזק. לטעמי, הוא המחיש יותר מכל את הצורך להחיש את תהליך השינוי ולצמצם  את התלות שלנו each other. בעיקר זו הכלכלית, אבל לא רק. אני מקווה שאני טועה והלוואי שאני מגזים.