צומת יגור המקום של חברי יגור
בעידן ההפרטה הרבה קיבוצים סגרו את חדר האוכל מסיבות כאלו ואחרות.
אנחנו מופרטים כמעט שנתיים.
ביגור מתנהל דיון, כרגע בועדה על איחוד הכולבו והמרכולית, שזה שנים פצע פתוח ומדמם של ביזבוז ענק של כסף. פשוט כפל תפקידים. הסיבה שלא איחדו שלא היה מקום מתאים.
ולבנות מבנה חדש זה המון כסף.
ההפרטה בעצם פותרת את בעיית המיקום.
אני מציע להסב את חדר האוכל למיתחם כולבו ומרכולית. יחד איתם לאחד את המועדון ולפתוח אותו בערבי שישי וחג. שם יפגשו החברים.
בפועל בחדר האוכל לא אוכלים הרבה חברים.
הרבה מבשלים בבית (כמוני) הרבה לוקחים הבייתה. השאר אוכלים בחדר האוכל.
אני מציע להשאיר את המיטבח כפי שהוא כיום.
חברים יוכלו לקנות אוכל בהבדל אחד. כולם יאכלו בבתיהם (רצינו הפרטה אז הפרטה)
חדר המודעות ותאי הדואר ישאר כפי שהוא היום.
אני גם מסתכל על העתיד. לדעתי תוך 10 שנים לא יהיה שימוש בחדר האוכל. המשפחות הצעירות ואלו באמצע החיים יאכלו בבתיהם.
גם היום הרבה חברים מבוגרים לוקחים אוכל הבייתה.
אני חושש שחדר האוכל יהפך למחסן ולעזובה כך באמצע הקיבוץ.
הפיתרון שאני מציע יפתור בעיה זו ויהפוך את חדר האוכל למרכז קניות ובילוי שוקק חיים.
לדעתי אין שום סיבה לא להשאיר את חדר האוכל כמו שהוא עובדה שיש אנשים שבאים כולל תלמידים ואורחים מבחוץ
נושא חדר האוכל ראוי לבדיקה ציבורית וכלכלית בתור גוף שאינו נושא עצמו וזקוק לחלק נכבד מהמיסים שאנו משלמים לתחזוקת הקהילה, במיוחד היום שמנהל ענף המזון סיים ובמקום לדיין ממשיכים כאילו דבר לא קרה לאחר שנתיים מן הראוי שיבחן מעמד חדר האוכל ובדיקת אופציות אחרות להסעדת הציבור כפי שקיים בכל העולם .לא בטוח שלצוות השינוי מנדט להציע בנושא .יש לקיים דיון ציבורי(כמו בהרבה נושאים) בעיניין שגוזל הרבה משאבים ולא נותן את הצרכים למענם אנו ממשיכים להשקיע בו. מכבסה כבר אמרנו?
יורם – בניגוד למה שאתה כותב, כיום הרבה חברים מגיעים לאכול בחדר האוכל. חלקם מפני שאין להם חלופה נוחה אחרת לאכול ארוחה חמה, וחלק גם כדי להיפגש ולדבר. לדעתי זו סיבה מספקת לא לסגור אותו
מפגש אפשר גם לעשות קפיטריה
מקום קטן הרבה יותר הרבה פחות עובדים שכירים הוצאות חשמל וגז לקירור הרבה פחות גדולות פינה לקנייה לחדרי החברים למי שרוצה לקחת לא חייב להיות בסדר גודל כזה זה פשוט בזבוז.
שניר – חדר האוכל בצהריים מלא אוכלים. לאיזה קפטריה תכניס אותם?
חבר לא צעיר – תלוי מי אוכל למי אנחנו מחויבים ומה הפיתרונות קודם כל העובדות יש ירידה של חברים האוכלים בחד״א כדאי שתברר אצל עודד. היום כל משפחה, גם כזאת שאינה אוכלת בחד״א, 2500 שח ממיסיה הולכת לתחזוקת חד״א יש להפריד את הפעילויות בין המטבח לחד״א ואז ימצאו הפתרונות לכל מי שאוכל כולל ילדים ושכירים. המטבח יספק מזון לבתי ילדים כפי שנעשה בכל ישראל וכפי שהוא מספק אוכל לבית ספר כרמל זבולון, לגין ,אפק, ובית אחווה צריך קצת לצאת מהקופסא הזו
מסכים אתך בנקודה אחת: צריך לקבל נתונים על מספר החברים האוכלים ארוחת צהריים בחדר האכל, בנוסף לנתונים על העלות הכספית, ואז להחליט.
יותר ויתר קיבוצים מופרטים שסגרו את חדר האוכל, פותחים אותו שוב. כי לחדר אוכל בקיבוץ יש ערך גדול יותר מאשר מסעדה שתפקידה להזין. שבילי הקיבוץ שוב אינם ריקים ושוממים, בקיבוצים שמחזירים את חדר האוכל לפעילות.
יש לו תפקיד חברתי כמו מדורת השבט של פעם. לכן מי שייקח את חדר האוכל וענף המזון לא צריך רק לחשוב אייך לסגור אותו, או אייך לצמצם עלויות, אלא דווקא אייך לפתח את המקום שיהיה שוב מרכז חברתי מרתק ומושך. הלוואי ויוחזרו ארוחות הערב במהלך השבוע כמו שהיה פעם – ובתקופת ההצבעות על השינוי. ערב פלאפל, ערב פיצה.
יש הרבה רעיונות שאפשר לישם סביב פעילות חדר האוכל, צריך רק ראש יצירתי פתוח, יוזמה והבנה כמה חשוב מרכז כזה לחוזק של הקהילה.
זה המקום להציע רעיונות יעול ושיפור לפני כניסת המנהל החדש.
קודם כל אשמח לדעת מי הקיבוצים שפתחו לעומת אלו שסגר. ליצור מפגש חברתי אפשר במבנה אחר ולא כזה שגם משולם מיליון ממיסינו וגם עלות המבנה הזה גבוהה