ראיון בכתב, עם כרמל שנקר העובדת בארגון "תכנית המזון העולמית של האו"ם" זוכת פרס נובל לשלום בשנת 2020 // רוחלה סגל
"אני זוכרת" כותבת כרמל שנקר "שלפני 20 שנה דודה שלי (ליסה) שאלה אותי מה החלום שלי. התשובה שלי הייתה פשוטה (עד כדי נאיבית משהו). אמרתי: ״אני רוצה לעבוד באו״ם״. זאת הייתה יותר כמו שאיפה. לא ממש האמנתי שזה באמת יקרה. ובעיקר, אף פעם לא דמיינתי שאני אהיה חלק מדבר כ״כ משמעותי, כ״כ מרכזי, וכ״כ מספק"
כרמל שנקר, בתם של צביקה ועמירה שנקר, מגשימה בצעדים עקביים ועבודה קשה את חלום ילדותה ועובדת באו"ם. מאז סיימה את לימודיה לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים בהצטיינות, באוניברסיטה העברית בירושלים היא מטפסת מעלה מעלה בסולם הקריירה, צוברת ניסיון וידע כי מבחינתה, כנראה, השמים הם הגבול. בשלוש וחצי השנים האחרונות היא עובדת בארגון "תכנית המזון העולמית של האו"ם", שבימים אלה (10.12.2020) הוענק לו פרס נובל לשלום. היא גרה ברומא, היכן שממוקם המטה המרכזי של הארגון. בנוסף, יש לה תואר שני (מאסטר) במשפט בינלאומי מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני, בלימודי פיתוח בינלאומי מאוניברסיטת אמסטרדם. דוברת אנגלית וצרפתית (איטלקית? עדיין לא). מסלול התקדמותה כולל תחנות שונות הן בישראל והן בחו"ל. בארץ, עבדה במשרד המשפטים והייתה שותפה להקמת מחלקה חדשה שטיפלה בכל הנושא של ישראלים בחו"ל שהואשמו כביכול בפשעי מלחמה בבתי הדין באירופה. (לדוגמה, כתב אישום לציפי לבני (אנגליה), לחיילי צה"ל שהשתתפו בעצירת המשט לעזה שהסתבך (האג), יועצת פרלמנטרית (לנחמן שי, ואבישי ברוורמן), וכן הוזמנה לשגרירות ישראל בהולנד, כדי לתת תמיכה במחלקה המשפטית ועזרה בעבודה עם בתי הדין הבינלאומיים בהאג (כולל בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה הפועל שם).. עבודתה כללה גם תפקידים בארגונים כמו ה"צלב האדום", בטריבונל הפלילי הבינלאומי לרואנדה, היושב בארושה, עיר בטנזניה וכד'. ובהמשך התקבלה לעבודה בארגון המזון העולמי, שמרכזו כאמור, נמצא ברומא. על אופי העבודה בארגון היא מעידה: "זו עבודה מאד אינטסיבית, סביב השעון. אין מושגים כמו "שעות עבודה" או "שעות מנוחה". אנחנו תמיד זמינים ומוכנים לענות לשאלות ולצרכים שמגיעים מהשטח".
מהו תחום עבודתך?
אני עובדת במחלקה המשפטית של הארגון, ומתמקדת בעיקר בשני תחומים: הראשון: אנחנו עובדים הרבה עם המגזר הפרטי ובמסגרת זו אני עובדת על תיקים ספציפיים ועושה בדיקה מקיפה על הפרקטיקות של חברות פרטיות בתחומים כמו הפרת זכויות אדם, זכויות עובדים, ציות לסנקציות של האו״ם, ציות לרגולציות בתחומי איכות הסביבה, פרקטיקות של הלבנת כספים ומימון טרור וכו׳. השני, אני חלק מצוות מומחים בתחום של גישה הומניטארית. כידוע, אנחנו עובדים הרבה באיזורי קונפליקט ולחימה חמושה. חלק ניכר מהזמן אנחנו בחזית. הראשונים מבין הארגונים ההומניטאריים הבינלאומיים להגיע למקום. על כן, לעיתים קרובות אנחנו נאלצים לשאת ולתת עם הצדדים השונים לסכסוך במטרה לפתוח את הדרך לארגונים הומניטאריים (שלנו ושל אחרים). משימה זאת דורשת שיתוף פעולה של מספר מחלקות בארגון (מבצעים, בטחון, מדיניות, וכו׳). אני (ביחד עם קולגה) מייצגת את המחלקה המשפטית בצוות הבין-תחומי שהוקם במיוחד למטרה זו.
על מה קיבלתם את פרס נובל?
הפרס ניתן בעיקר על עבודתנו בשנה האחרונה ובכלל. מאז התפרצות הקורונה היקף העבודה גדל באופן משמעותי. צריך להבין שאחרי הקורונה, המשבר הבא יהיה רעב עולמי. יבולים שלמים ירדו לטימיון, כמות האנשים שמוגדרים ״רעבים״ על פי מדדים בינלאומיים קפצה לרמות שלא נראו כבר שנים, והמשבר הכלכלי העולמי מאיים להגדיל עוד יותר את המספרים… כל זאת, בנוסף למשברים ״הרגילים״ של מלחמות, בצורת ומדינות מוכות רעב – כל אלה כמובן, לא נעלמו. אנחנו תמיד שם. נשארנו בחזית והתעקשנו להמשיך למרות הקשיים. לא התקפלנו וברחנו, הסתגלנו, התמדנו ולא ויתרנו. שילמנו מחיר כמובן. קולגות חלו בקורונה וחלקם נפטרו. אבל המטרה תמיד נשארה לנגד עינינו, גם בזמנים קשים. באופן אישי, אני מקווה שהפרס ייפתח את עיני העולם, לא רק למה שעשינו, אלא בעיקר למה שיבוא. אני בעיקר שמחה שמאז ההכרזה, המודעות לנושא הרעב העולמי גדלה מאד. אנחנו רואים את זה בהיקף התרומות שאנחנו מקבלים, במרכזיות שהנושא תופס בספירה הציבורית הבינלאומית ובעיקר בכל הקשור לקשר הישיר בין מלחמה ורעב.
ואיך את מרגישה בתוך סיר הלחץ הזה?
אני לא אשקר, זה לא תמיד קל. אני רואה תמונות של חברים, של חברי ילדות מהקיבוץ עם הילדים שלהם, של משפחתי עם הנכדים החדשים שנולדים, זה לא פשוט זה מעורר געגועים שגורמים לי לפעמים לבכות. ההקרבה היא רבה: אני עובדת, אם צריך, שבעה ימים בשבוע ובכל שעה… הודעות בווטסאפ מקולגות בסוריה, אתיופיה, ניגריה וכו׳, תמיד מקבלות עדיפות על פני כל דבר אחר (כולל דייטים J ). אבל חבר טוב אמר לי לפני כמה ימים: לכל אחד בעולם יש תפקיד. אני מקווה שגם אם תפקידי הוא קטן, אולי בכל זאת אצליח יום אחד לשנות משהו בשביל מישהו… וסופו של דבר, רק רוצה להגיד תודה רבה – לאבא, לאמא, ולכל המשפחה המדהימה שיש לי!!! הם הכוח והאנרגיות שלי לקום כל יום ולנסות מחדש J
פרס נובל לשלום בשנת 2020 הוענק לתוכנית המזון העולמית של האו"ם. ועדת הפרס הודיעה כי הוא מוענק לארגון ההומניטרי הגדול בעולם, שפועל ב-88 מדינות. "התוכנית נלחמת ברעב ופועלת למנוע את השימוש בו כנשק בסכסוכים בין מדינות. (לדוגמה, תימן, סוריה, לוב וכד') (מתוך העיתונות)
מהי תכנית המזון העולמית?
התכנית היא זרוע של האו"ם שהוקמה בשנת 1961, ביוזמתו של נשיא ארה"ב, דוויט אייזנהאואר. היא מתמקדת ברעב וביטחון תזונתי. בקרב אוכלוסיות גדולות באיזורים שונים מוכי רעב וטרור.
מהו ביטחון תזונתי?
זהו מונח שמגדיר "מצב שבו לכל האנשים יש כל הזמן נגישות סדירה, פיזית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, אשר מתאים להעדפותיהם וצורכיהם התזונתיים ומאפשר קיום חיים פעילים".
אי ביטחון תזונתי מוגדר כהיעדר נגישות סדירה למזון מזין בדרכים מקובלות ובכמות מספקת. דרכים מקובלות פירושן רכישת המזון הנדרש ולא קבלתו מעמותות פילנטרופיות או דרך איסוף תרומות וקבצנות.