מתחם גד"ש החדש

ראיונות (בכתב ובע״פ) עם: אורי זמיר, עמית גרודמן, שוקי עוגן והרן ילין

רוחלה סגל

״מתחם חלומות״, אומר עמית גרודמן בחיוך. ״נעשתה פה עבודה שתחילתה במחשבה ותיכנון על כל פרט בשטח העבודה״, ומוסיף, ״הפינוי אמנם נכפה עלינו, אבל היציאה שלנו מהמתחם הישן כבר נידונה במוסדות המשק קרוב לשלוש שנים, כי סביבת העבודה מבחינתנו נעשתה בלתי נסבלת״.

בימים אלו הולך ונשלם המעבר של כל ״דיירי״ המתחם, דהיינו המסגריה ועובדי הגד״ש, למקומם החדש. ״מבחינתנו״, אומרים בגד״ש, ״הגשם האחרון בא בעיתו. הוא עצר אותנו מלצאת לשדה ואיפשר להשלים את המעבר וגם לפנות את המתחם הישן״.

על קיר משרדו של אורי זמיר, מרכז המשק, פרושה מפה של קרקעות יגור. כמעט לפני חודש נפגשנו לשיחה על המתחם החדש. |אני קיבלתי את הפרויקט הזה בירושה ממרכז המשק הקודם, אורי קינן, כשהיה עדיין ברמה של תיכנון מתקדם ואפילו הוצא כבר היתר לבנייתו״, הוא אומר כשמבטו סוקר את המפה, ״ובאמצע חודש מרץ, אנחנו מתכננים כבר את סיומו וחניכתו״. הוא מסכם את התהליך, ובדבריו מידה לא מבוטלת של הרגשת סיפוק. כזכור, בתקופת החפיפה של שני מרכזי המשק עדיין עמדו לדיון מספר שאלות-מפתח, שהתשובות להן היו אמורות להגדיר את יעדי המתחם. אחת מהן היתה עתידו של מוסך הרכב ביגור. מסביר אורי: ״נעשתה בדיקה עסקית של נושא הקמת מוסך רכבים משותף לנו ולקיבוצי הסביבה. לאחר דיונים בפורום רחב של אנשי מקצוע וכלכלנים הוחלט לגנוז את ההצעה, כיוון שהסתבר כי הסיכון בה רב על הסיכוי״. ומוסיף: ״כשקיבלתי את המיזם לידי היה לי ברור שנכון לבצע אותו בהקדם האפשרי וכן שנידרש לעשות בו התאמות ע״מ להוזיל את עלותו. האומדן הראשוני של עלות המתחם היה שבעה וחצי מיליון שקלים. בסופו של התהליך, הבירורים וההתאמות הצלחנו להעמיד תוכנית לביצוע בסדרי גודל צנועים יותר, באומדן של כחמישה מליון שקלים, שזה בהחלט הישג מבחינתי״. על הסיבות למעבר למתחם החדש הוא אומר: ״היה ברור כי הדרישה לבניית שכונה חדשה מחייבת את פינוי המתחם הישן של מוסך-גד״ש–מסגריה, כדי לפנות את המקום הנדרש לבנייה וכדי ליצור הפרדה מתבקשת בין בתי התושבים ובין מקום בו נוסעים כלים חקלאיים כבדים ומתרחשות פעילויות, אשר אינן חיות בכפיפה אחת עם מגורים. שנית, גם משרד איכות הסביבה דורש הפרדה מוחלטת בין מבני המשק והתעשיה למבני מגורים, בגלל פוטנציאל המפגעים הסביבתיים״. מוסיף עמית: ״מבחינת הענף המצב היה ממש קשה. מצד אחד הקירבה לשכונות מגורים ומצד שני התפשטות המפעל של טופולסקי, שיצרה חיכוכים כמעט יומיומיים בינם לבינינו. השטח שלנו הלך והצטמצם. הגענו למצב שתנועת הכלים הכבדים נעשתה כמעט בלתי אפשרית״.

הפור נפל והחלו לתכנן את המתחם. לשם כך התקיימו מספר פגישות, בהם השתתפו נציגי המסגריה, הגד״ש, הבניין וגורמי תיכנון שאותם ריכז הרן ילין. לביצוע התהליך והפיכתו מדיבור ומטקסט כתוב ומשורטט למתחם חי ותוסס הצטרף שוקי עוגן, הפרויקטור. עבודת הביצוע מתחילה בתיכנון. מסביר שוקי: ״לפני ובמקביל לעבודתי, התחיל לעבוד מרכז התכנון והאדריכל של הפרויקט, שבמקרה הזה, היה הרן ילין. הוא יצר תוכנית אדריכלית ראשונה ממנה ולאחר אישורה יצר ׳גרמושקה׳, שעברה לוועדה המקומית לקבלת התר בנייה, ריכז את כל עבודת היועצים לתיכנון כמו יועץ תשתיות, קונסטרוקציה, חשמל, מים וביוב, כשהרן בנוסף נותן את הצד האדריכלי של המבנים והפיתוח. כל אחד מהיועצים ייצר תוכנית בתחומו, כתב כמויות ואומדן מחיר״.

הרן: ״התכנון שלי התבסס על רשימת הצרכים שהעבירו אלינו מנהלי הגד״ש והמסגריה. מבחינת הארגון הפונקציונלי שימרנו את ההפרדות שהתקיימו גם במתחם הישן.
המבנה הראשי מאכלס את סדנאות הטיפול בטרקטורים ובכלים, ואת המסגריה שנותנת שירות לענף ומבצעת עבודות אחרות.
בנוסף הוקמה סככת טרקטורים, מבנה למשרדי הענף ולחלל מטבח לצוות ותחנת תדלוק סולר .
השטח הפתוח ישמש עבור הכלים הנגררים ( אלה כלים כבדים הזקוקים למרווחי עבודה גדולים). בנוסף יוקם בו משטח לעיבוד זרעים, וימוקמו בו מכולות אחסנה״.

״החידוש מבחינתנו״, אומר עמית, ״שהיום כל הפונקציות של הענף מרוכזות במקום אחד. כעת יש לנו מבנה מרכזי, שמבחינת תפקודו הוא טוב יותר מהישן. יש מקום מתאים יותר לכלים כבדים ושאר מבני המשק המיועדים לאחסן את חומרי ההדברה וכד׳ וכך יכול המתחם לשרת את צוות הגד״ש בצורה אופטימלית.

מוסיף הרן: ״גם במבנים מסוג זה יש מקום לעיצוב ואסתטיקה. רצינו לשמר מרכיבים ממבנה המוסך הישן שחלקו כבר פורק. שקלנו בנייה בבלוק חשוף, כפי שבוצע במוסך הישן, אך איכות הבלוקים של ימינו ושיטת הבנייה לא אפשרו זאת. את חלונות הפלדה הצרים של מבנה המסגריה לא הצלחנו לפרק לשימוש חוזר. כן הצלחנו לשפץ ולהעביר חלק מהדלתות המקוריות. השילוב של גווני אפור בחזיתות עם הגגות הירוקים בא לייחד את המתחם מסביבתו הקרובה, ולשמח את העין.

ממרומי הכרמל, בולט המתחם החדש בלובן הכורכר המכסה את אדמתו, על רקע הצבעים של שדות יגור באביב. גם הצבע הירוק של גגות המבנים יוצר ״דיאלוג״ נינוח וידידותי עם סביבתו. ״לדעתי״, אומר שוקי עוגן, ״הרן עשה עבודה מצוינת״. ואכן מנקודת מבט של עוף השמים על המתחם החדש אי אפשר שלא להסכים לדבריו.

מה יהיה אם יתברר כי החקלאות אינה מניבה רווחים בהתאם לציפיות?
אורי זמיר: ״בסופו של דבר בעיני יגור הפרויקט הזה הוא פרויקט נד״לני. יגור תהנה משכר דירה של המשתמשים במתחם הזה, שנכון לעכשיו אלו גד״ש יגור והמסגריה. במידה ואחד המשתמשים הנ״ל יחדל לפעול, השטח יושכר למשתמש אחר. בסופו של דבר אפשר לומר שיגור לא מסכנת פה דבר״.
עמית: ״זה נכון שיגור מסתכלת על המתחם כנדל״ן. מבחינת הגד״ש אנחנו צריכים להתמודד עם הוצאה נוספת הגלומה בשכר הדירה שלנו, שאמור להחזיר ליגור את ההשקעה בבניית המקום. כרגע אני לא רואה שום סיבה שלא נעמוד בציפיות ולא רואה את יגור בלי הגד״ש״.

בשטח עדיין עובדים בגימורים שונים של המבנים והשטח. ביום שביקרתי בפרויקט ירד גשם והכורכר הפך לבוץ לבן. החדרים במבנה החדש עדיין לא מסודרים. הכול נראה אמנם רענן וטרי, אבל הקירות עדיין חשופים והציוד ברובו באריזות. בתוך המבנה כבר עובדים המחשבים. יש המון אור בחדרים, להבדיל מהמתחם הישן שקומתו כמו התכופפה במשך עשרות השנים בהם שירת את ענפי החקלאות והעזר ביגור.

אני כותבת על המתחם הישן וזוכרת כמה היה קשור לנופי הילדות של בני גילי, מבוגרים או צעירים ממני. באותם ימים השדות החרושים היו חלק משירים ששרנו והכותנה היתה פרושה בשדות כמו ים לבן. הכול היה כל כך ברור ויציב ממש כמו החיטה שהבשילה במועדה, חבילות הקש בשדה לאחר קציר והגיוסים למטעים בקיץ. מבחינתי, כבת יגור, המעבר למתחם החדש איננו רק טכני. הוא כמו גל נושא מזכרת מהזמן החולף בזרם החיים ואיתו משתנה תבנית נוף הולדתנו, אבל הוא גם מזכיר כי ״סוף הוא תמיד התחלה״.