מציגה במוזיאון ארץ ישראל

קרן בן הלל על היצירה שלה המוצגת כעת בתערוכה במוזיאון הארץ בתל אביב

אני מציגה בתערוכה "מצבי קיצון" במוז״א (מוזיאון ארץ ישראל). התערוכה היא תערוכה שעוסקת בנייר כחומר, בניגוד לשימוש בו כמצע שעליו מציירים או רושמים, וכחומר היוצרים בודקים את גבולותיו. בתערוכה עבודות גדולות מאוד לצד עבודות מיניאטוריות, עבודות על טהרת עבודת היד ועבודות הנעזרות או מיוצרות בעזרת טכנולוגיות חדישות. בתערוכה מציגים 65, אמנים פלסטיים ומעצבים אשר נבחרו מתוך 300 שענו לקול קורא שפורסם עם רציונאל התערוכה. את התערוכה אצרה ענת גטניו, אשר מוכרת לחלק מהקוראים מכיוון שלפני כ-20 שנה לימדה תולדות האמנות ב״כרמל זבולון״ ובשנים האחרונות מרצה ב״ויצו״ ואוצרת תערוכות עכשוויות שונות. זו תערוכה שלישית בסדרה של תערוכות גדולות שנושאן נייר המוצגות במוז״א. בתערוכה מציגה גם בת כיתתי, יגורניקית לשעבר, הילה בנארי, העובדת בין שאר המדיומים, גם בנייר.

בתערוכה אני מציגה את העבודה ״התרחבות״. העבודה, שגודלה 214 על  190 על 40, ס״מ, מורכבת משלוש שכבות של נייר שכל אחת מוחזקת בין שני לוחות פרספקס בתוך מסגרת עץ. העבודה עשויה מרישומים בסכין חיתוך יפנית וסכיני מנתחים שונים, שחלקם חיתוכים גדולים ביד רחבה וחלקם חיתוכים של מילימטרים ספורים.

השכבה האמצעית מייצגת מבט-על על מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה, אותה רשמתי בסכין לפי מפת גוגל עכשווית. במפה נראים גם נחל הקישון, מפעל דשנים ושדות יגור הסובבים את המפעל. השכבה השנייה מייצגת את תוכניות התרחבות בתי הזיקוק והגדלת שטחם פי 3 על ידי הוספת ״קרקעות הצפון״ לשטח המפעל (חלקת i.p.c שפעם היתה חלק משדות יגור) ואת האזורים בתוך שטח בז״ן, שבהם נוספו ויתווספו המתקנים של הפצחן המימני.

אני רושמת בסכין חיתוך את התוכניות העתידיות על פי תוכניות המתאר, כולל את מכלי הענק המיועדים לאכסון הקונדנסייט שיופק מקידוחי תמר ולוויתן והתוצרים שיופקו ממנו (דלקים שונים).

השכבה השלישית מתארת מצב אפשרי של מגה-פיצוץ, אירוע מתגלגל שהטריגר שיצית אותו יכול להיות נפילת טיל/ פיגוע/ רעש אדמה או תקלות טכניות …אבל גם מתאר מטאפורית את השפעתם הבלתי נראית של המפעלים על כל תושבי אזור מפרץ חיפה וחיפה רבתי מבחינת תחלואה, זיהום אוויר, מים וקרקע. בעבודה אני מבליטה את הפן הפיזי של התרחבות בתי הזיקוק.

כבר הרבה שנים שאני עוסקת בעבודתי האמנותית בקשר בין תרבות לטבע במדיומים ובחומרים שונים. בעשר השנים האחרונות אני עובדת יותר בנייר גם כחומר וגם כמצע (לרישום, להדפס). בעקבות הקול הקורא שפרסמו ענת ומוזאון ארץ ישראל לקראת התערוכה, לפני קצת יותר משנה, לקחתי על עצמי להתמודד עם עבודה בקנה מידה גדול בהרבה ממה שעשיתי עד כה, שהיה מאתגר במיוחד, מכיוון שיצרתי את העבודה בחלקים (על שולחן האוכל המשפחתי) ולמעשה ראיתי אותה בשלמותה רק בעת ההקמה במוזיאון.

בשש השנים האחרונות אני עובדת ברשת מוזיאוני חיפה בתפקידים שונים, במהלכן ריכזתי את פעילויות החינוך במוזיאון העיר ואצרתי בו תערוכות שעסקו בהיסטוריה של העיר חיפה, בין השאר את תערוכת הקבע המציגה את ההיסטוריה של חיפה המודרנית מבנייתה על ידי דאהר אל עומר ב1761 עד ימנו. במסגרת פעילות זו יצרתי קשרים עם גופים ואישים שונים בעיר מגופים ממוסדים עד קבוצות שוליים, חוקרים אנשי אקדמיה ואקטיביסטים חברתיים.

בעבודתי האוצרותית והחינוכית כמו גם זו האמנותית מעניין אותי הקשר בין התרבות החומרית, זו הנוצרת על ידי אדם: אדריכלות, תעשייה, אומנות (craft), אמנות (art) ותכנון עירוני לטבע ולשטחים הסובבים את שכונות העיר ומפרצה.