ברכה ליום העצמאות / בועז אוחנה

ערב טוב וחג שמח,

התקופה בה אנו נמצאים, בין חודש ניסן לחודש אייר, היא תקופה מיוחדת. תקופה שנעה בין עבדות לחירות, בין חורבן לתקומה, בין שבטיות לעם, בין הגלות למדינת ישראל. על פי המסורת היהודית חודש ניסן הוא חודש הגאולה. בחודש זה יצאו בני ישראל ממצרים, עברו בים סוף והתחילו את נדודיהם לארץ המובטחת – ארץ ישראל. חודש זה מלמד אותנו, כי למרות המצב הקשה יש להאמין ולקוות וכי ניסים אכן קורים.

חודש ניסן אף מלמד אותנו, שתקווה ואמונה הן חשובות, אך ללא מעשים, שום דבר לא יקרה. זאת אנו לומדים למשל, מסיפורו של נחשון בן עמינדב, שלא פחד ולא היסס וקפץ ראשון לים סוף, לאחר קריעתו על ידי אלוהים, ובעקבותיו כל בני ישראל חצו בחרבה.
וכמו אותו נחשון בן עמינדב, כך גם החלוצים, שהלכו בראש המחנה כעמוד האש, והובילו את העם ממושבו בגלות בחזרה לארץ המובטחת. חלוצים, אשר ללא אמונתם וללא מעשיהם, כנראה שמדינת ישראל לא היתה קמה בימינו.

בשנים האחרונות נראה שהמדינה לה פיללנו קצת הולכת ומתרחקת מחזונם של החלוצים ומרוח מגילת העצמאות שלנו. מדינה שקשה לדבר בה על אחדות, יש בה פחד וגזענות, שחיתות ובעיות מוסר, ולפעמים נראה שאף הדמוקרטיה ושלטון החוק כה שבריריים, עד כי הם כמעט חדלים מלהתקיים. לא ממש אור לגויים בתחומים רבים.

ודווקא פה, במצב הזה, אנחנו כקיבוץ, והתנועה הקיבוצית כולה, נכנסים לתמונה: מתוך רצון להחזיר עטרה ליושנה, להיות מעורבים בנעשה מעבר לחצר שלנו, מתוך רצון להשפיע, לשנות ולהפוך את המדינה למקום טוב יותר לאזרחיה, מדינה שיש בה מערכות חינוך ובריאות ציבוריות חזקות, מדינה שבה נכים יכולים לחיות בכבוד, מדינה שלא משליכה את מבוגריה לעת זקנה.

ביום חגנו, אני רוצה להעלות על נס את המתנדבים בקהילה שלנו. חברים שתורמים מזמנם וממרצם, ללא ציפייה לתמורה כלשהי. רק כדי לשפר את הסביבה בה אנו חיים.
והם רבים בקרבנו. אלה בני הנוער שלנו, שתורמים בתוך הקהילה, בסיוע למבוגרים ובפרויקטים שונים של מחויבות אישית. בני ובנות כיתה י״ג, אשר שומרים על המסורת ותורמים שנה מחייהם בשנת שירות בפנימיות, כפרי נוער וקומונות שונות; בנינו ובנותינו המשרתים שירות משמעותי בצבא ובשירות לאומי; עטר רון, שמגייסת בחגים את חברי יגור לבשל ולאפות לנזקקים, כדי שיוכלו לשמוח בחג; שרהל׳ה בירמן, שמובילה את פרויקט קהילה מתנדבת ואשר יחד איתה: איגור יעקובוביץ׳, ירון שמיר, יוליה איריס, מיכל מלכין, איריס וילרוסה, עדי גיל ושושנה רוזיאו, אשר תורמים ומתנדבים בכפר הנוער הדתי; את פרויקט ״מאמאנות״ בריכוזה של נטשה גורליק, הכולל עשרות חברות מתנדבות, שמשקיעות מזמנן ומרצן לפנק את היולדות הטריות ולרכך את חזרתן הביתה; חברים שמתנדבים בעמותות ״לתת״ ו״בעלם״, ״חיבוק ראשון״, ״השומר החדש״ ועוד ועוד. לשמחתי היריעה לא קצרה. ועל כך אני רוצה להודות לכם, לכל המתנדבים. תודה על כך שאתם מסמנים עבורנו נתיב של נתינה, נתיב של גאווה. דרך שמצווה עלינו להיות מעורבים יותר ומשפיעים יותר על הנעשה בחברה הישראלית, ולהקפיד ולהזכיר לה שמוטב שתשפר את דרכיה.

ואי אפשר בלי לדבר עלינו, על הקהילה שלנו. על הבית. אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה. תקופה של לבטים והתחבטות. איך אנחנו רוצים להמשיך ולחיות כאן ביחד, תוך שינוי אורחות חיינו, שינוי שמגביר את עצמאות הפרט והאחריות לחייו. ויחד עם זאת משמר את האחריות הקהילתית לכך שאף אחד לא יישאר מאחור, שנמשיך לדאוג לחינוך, לבריאות ולתרבות משותפת. שינוי שיעזור לנו לשמור על הזכות של כל חבר להיות שונה ולהתפתח ולהתעצם במה שהוא חזק בו. ובתוך הסערה הזו, יש לזכור, שיגור היא הבית הגדול והחם של כולנו. חשוב להמשיך ולשמור את היחד, את השיח התרבותי והמכבד, את החברות ארוכת השנים. אין ״אתם״, יש רק ״אנחנו״. אין תומכים ומתנגדים. הקהילה שלנו לא מתחלקת לפי דעותינו כלפי השינוי והצבעתנו בקלפי. מותר להתווכח, אבל בסוף, אנחנו קהילה אחת גדולה, עם עבר מפואר ועתיד שצופן לה נפלאות.

ואסיים במילים מתוך שירה של נעמי שמר, מילים שהן כתפילה אישית:
שמור אלי על זה הבית, על הגן, על החומה, מיגון, מפחד פתע וממלחמה. שמור על המעט שיש לי, על האור ועל הטף על הפרי שלא הבשיל עוד ושנאסף.
על כל אלה, על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב. על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק. אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה השיבני ואשובה אל הארץ הטובה.
חג עצמאות שמח!