מעבר לקשת – מופע חוגי יגור / נורית פארן, גדי רביב

נורית פארן

זה התחיל מרעיון קטן של יאנה, לפתוח לקהל את סיום השנה בחוגים שלה. אולי בחדר אוכל? אבל אני אמרתי למה לחלום בקטן? בואי נחלום בגדול. ואז עלה הרעיון לצרף גם את חוגי השירה של ליטל ולעשות מופע ביד למגינים. רצה הגורל והאולם היה פנוי. אז התחלנו לעוף על עצמנו ולרקום חלום. וזה גם היה הנושא של המופע – חלומות.

בהמשך צירפנו אלינו גם את ניר בלום, שעובד עם הרכב הנוער, והתחלנו לבנות מופע. מופע גדול, גרנדיוזי אפילו. היו פעמים שהרגשנו שאולי קפצנו מעל ל״פופיק״, אבל אני אומרת, אם כבר לקפוץ, אז רק מעל לפופיק.

באומנויות הבמה, כל מי שבוחר בדרך הזו, עובר תהליך עמוק ומשמעותי מול עצמו. תהליך של גילוי וחקר עצמי וביטוי של העולם הפנימי, אבל התהליך הזה מבשיל כשהוא מוצג מול קהל. הניראות היא חלק ממנו. וזו החשיבות הגדולה של המופע הזה בעיניי. וכאן גם יש את הגורם הנוסף של ההשפעה על הקהל, לגרום לו סקרנות, התרגשות והנאה. 
יחסי הגומלין האלה בין יוצרים, מבצעים וקהל, הם ביטוי של הצורך האנושי בתקשורת, בתחושת יחד. בשביל זה יש אומנות.

גם העבודה על המופע יצרה הזדמנות לעבודה משותפת. 80 משתתפות ומשתתפים לקחו חלק במופע, ומאחוריהם עמדו ועבדו גם צוות הגברה ותאורה והורים שנרתמו לעזרה בתפאורה, בהלבשה, בעזרה על הבמה מאחורי הקלעים, באירגון אוכל ושתייה בזמן החזרות. גם זה כשלעצמו ייצר חוויה של עשייה משותפת ושל יחד. אז זה המקום להודות לכולם:

הרכב מוסיקלי: בס, קלידים – ניר בלום, גיטרה, יוקללה – ליטל ברקן, תופים, קחון – אסא ניתסדייל.

שירה: ינון גורן, מורן רודן, תום סט-לוין, דרור פז, מיה ברקן, דניאל גרודמן, הלל דניסקי, מאיה שמשי, אסף יובל, מאי יעקובי, רומי רשף, מור אדרי, לירי מדלינגר, בנימין רביב, דניאל רביב, גפן חיון

כוריאוגרפיה: יאנה פוליאק-גרודמן.

עיבודים והפקה מוסיקלית: ניר בלום וליטל ברקן.

הגברה: יותם ברקן. עוזרי הגברה: חן קינן, בנימין רביב.

תאורה: גיל ברוך.

תפאורה: עינב שגיב, דפנה דורפמן, כרמית גולדשטיין.

קליפ פתיחה: יוליה איריס.

קטעי קישור: נורית פארן.

הפקה: נורית פארן, יאנה פוליאק-גרודמן וליטל ברקן.

עזרו בהפקה מאחורי הקלעים ובכלל: תמי עוז, נעה חרמוני, איריס בירמן, יעלי שימשי, שירלי קציר, גל שגיא, נבו גולדשטיין, קרן שנער.

קבוצות הריקוד:

גנים: מתן נויפלד, דמי כספי, סופיה קציר, אמילי קציר. אלמה ילין, תומר גרעין, ליהיא זך, ליאור עוז, , רוני עוז, רני בירמן, תהל דגן, ליבי לרנר, מעין רוזאו, טבת בן דור

כיתה א': מורן רודן, תום סט-לוין, , איזבלה שנער, מאיה גולדשטיין, דרור פז, אסי שגיא, כרמל פרידר.

כיתות ב'-ג': מילה כספי, מאיה שימשי, חושן דורפמן, נינה שמשי, שירה ברשח, שחר שלם, אריאל לויט‫,‬ תום בן דור, דניאל גרודמן.

כיתות ד'-ה': אביטל ילין, מאיה ענבר, לוטם שגיא, הילה זך, ג'אז- שיר זמיר, עמית לויטץ, רוני נול, ירדן זך.

כיתות ו'-ז': עדי טנא, נגה שגיא, לילי ניתסדייל, לירי מדלינגר, בר טימור, רביד חיון, ליהיא איילון, אלה זוארץ, אמה מזרחי, נוגה זך, טלי ורדי, ירדן עוז, עדי טנא.

כיתה י': מעין גרטמן, אביטל בונדרצ'וק.

יחד הרמנו מופע שהיה מאוד עשיר ומרגש, שהתאים לקהל מגוון. מכיוון שהיו הרבה משתתפים היה גם לא מעט קהל שמאוד נהנה והתרגש, אולם הקהל היה מורכב ברובו ממשפחות המופיעים, וחבל שלא הגיעו גם אנשים שאינם קשורים בקשרי משפחה. לדעתנו – הפסדתם. אבל מה? כל כך נהנינו לעבוד ביחד, שאני בטוחה שנעלה עוד מופעים בעתיד.

בשולי המופע

גדי רביב

משהו מעניין קורה בתרבות. מצד אחד איזו עייפות לגבי חלק מהחגים המסורתיים המרכזיים: כמו שבועות וחג המשק. מצד שני נוצרות מסורות חדשות ונוספים אירועים ללוח השנה: הצלחה מצטרפת להצלחה, ואנרגיה טובה וחדשנית שורה על העוסקים ועל המשתתפים. אם מצרפים את אירוע סיום החוגים לאירוע השקת מחסן התרבות, ט״ו בשבט, ל״ג בעומר, ואפשר להוסיף לזה גם את אירועי שבוע קידום הבריאות ומירוץ יגור, עולה רוח טובה של עשייה רעננה, כייפית, מושקעת, אבל לא חמורה ונוקשה. מוקפדת, אבל קלילה וזורמת, בלי הרבה פרסומת. כמעט בכל אירוע מצטרפים פעילים חדשים ומבצעים חדשים, בשיר, בריקוד, בסאונד, קולות חדשים נשמעים פרצופים חדשים מופיעים ושמות נוספים לרשימות התודה.

על האירועים החדשים שנכנסנו ללוח אירועי התרבות נסוכה שמחה וחדווה של הצטרפות לכפר הגלובלי ולמיינסטרים הישראלי, בספורט, במוסיקה, באוכל, ואיתור הצרכים התרבותיים המיוחדים לאוכלוסיות בתוכנו: משפחות צעירות ובני נוער בעיקר, אבל גם הגמלאים והקשישים. אירועי המשפחות והצעירים, מושכים אליהם את ההורים והסבתות והסבים, ונוצרת עשייה שהיא כבר יותר קהילתית ופחות ״חינוכית״, במובן הישן של המילה, לפחות. מוקדם כמובן לקבוע ולהגדיר מגמות ושינויי עומק, אבל אולי עולה לפנינו תפישה אחרת של ״התרבות״, שכמו בימי הקיבוץ הראשונים, עולה באיזה אופן מלמטה, פוגשת את היוזמות, הפתיחות, וההקשבה של נורית ויאנה ושאר העוסקות במלאכה ומתחילה לאט לאט להתמסד.