על מתנדבים בפרט ועל התנדבות בכלל

רוחלה סגל

ביוזמת המזכירות נבנה לאחרונה צוות, שאמור לרכז ולקדם את נושא ההתנדבות ביגור. נושא ההתנדבות בכלל וביגור בפרט נמצא על השולחן כבר זמן רב. המטרה לעזור לחבר המעוניין לעסוק בהתנדבות כלשהי ולכוונו לפי יכולתו ורצונו להתנדב ולתרום.

קיבוצים רבים מעורבים כיום בתחומים שונים. כיחידים וכקבוצות לוקחים חלק בהתנדבות. הקיבוצים המובילים בתחום זה הם: מעגן מיכאל, בארי, משמר העמק, קיבוץ גזר ועוד רבים. ההתנדבות למען אחרים נובעת ראשית מפניות של גופים וקבוצות מחוץ לקיבוצים, אבל גם מתוך רצון של הקיבוצים עצמם. "דווקא ממקום שטוב לחיות בו, חשוב לצאת להכיר מסגרות ואורחות חיים אחרות ולתרום מהידע והאכפתיות שלנו למען האחרים״, אומרים במעגן מיכאל ומיישמים רעיונות אלה הלכה למעשה בדרכים שונות ומגוונות. למשל, כל חג קבוצה מחברי הקיבוץ מכינה אוכל ביתי לניצולי שואה בבית אבות בחיפה. ותמיד עוד משהו קטן… כמו: אדניות עם פרחי העונה למגוריהם. בפסח האחרון קבוצת בנות מיגור בהובלתה של עטר רון הצטרפו לפרויקט זה. לאחרונה, ארחנו קבוצה של נשים וילדים ממקלט לנשים מוכות. זאת ההזדמנות להודות לנערים ולנערות מכיתות ז׳ וח׳ שהדריכו וליוו במשך היום את הקבוצה בבאלגן, לצוות באלגן ולעודד עוז וצוות המטבח, הרבה תודה. בנוסף, ראוי לציין כי חברים נוספים נוטלים כיום חלק במאמץ ההתנדבותי ופועלים בכפר הנוער הדתי, בחיפה, במועצה האזורית שלנו ועוד. המפגש הזה בין שכנים, שלמעשה מלבד הקירבה הגיאוגרפית, דברים מעטים מחברים ביניהם, מחייב לצד הרצון לתת, סבלנות והקשבה לצד המקבל. בזמן הקרוב נערוך סקר בקרב החברים, שמטרתו למפות את תחומי ההתנדבויות ואפשרויות נוספות של תרומה ועזרה בתחומים שונים.

בהזדמנות זאת, נשמח לקבל פניות נוספות. אפשר לפנות לאחד מחברי הצוות: עטר רון, הדס ילין, עידו זמיר, שרהלה בירמן, חיים גיטר.

בהמשך – סיפורם של שלושה מתנדבים משלנו: ענבל שחר וירון שמיר ועידו זמיר.

להקל על כאב לבו של אחר

ענבל שחר וירון שמיר מתנדבים ב״אוניברסיטה בעם״

״זה מעניין״, אומרת ענבל שחר, ״פוגשים אנשים. פוגשים את הרצונות והחלומות והם לא שונים משלנו״. ירון שמיר מוסיף: ״בקרב הלומדים יש רוב לנשים. נשים עם חיים לא פשוטים, אבל עם המון שמחת חיים, סקרנות ומוטיבציה גבוהה ללמוד״.

ענבל: ״יש להם התלהבות כמו של ילדים. פתאום העיניים בורקות. זו ממש חוויה. ׳האוניברסיטה בעם׳ לא נותנת להם תואר ולא מקצוע. הם באים מתוך רצון ללמוד, להתפתח, להתחבר למה שקורה כאן״.

ירון וענבל הם חלק מקבוצת חברים ביגור, שנענתה לקריאה לבוא ולהתנדב באוניברסיטה בעם. החברים בקבוצה לעת עתה הם: ענבל, ירון, עטר רון ודנה חגי.

״׳אוניברסיטה בעם׳ מייצרת חיבור חדשני בין האוניברסיטה לעם״, נכתב בדף המפרסם פרטים על הפרויקט הנ״ל. מוסיף ירון שמיר דברים על הרקע לצמיחת המיזם הזה: ״הפרויקט התחיל עם חברת הכנסת עדי קול, מי שהייתה חברה בכנסת מטעם מפלגת ׳יש עתיד׳. הרעיון שלה היה להנגיש את האוניברסיטה והמוסדות האקדמיים לאנשים מבוגרים, שלא יכלו ללמוד בכוחות עצמם. כיום ׳האוניברסיטה בעם׳ פועלת כבר מספר שנים באוניברסיטאות תל-אביב, באר-שבע וחיפה. מי שמעביר את השיעורים במשך השנה האקדמית הם סטודנטים. נושאי הלימוד הם: ביולוגיה וגוף האדם, קרימינולוגיה ועריכת דין ופסיכולוגיה. במשך הזמן התברר, כי הפסקת הפעילות בקיץ גורמת לנשירה אצל חלק מהתלמידים שהיו מעוניינים להמשיך ללמוד, לכן הוחלט להמשיך את רצף הלימודים ולעשות השלמות באנגלית, מתמטיקה ועברית. כאן נכנסו קבוצות מתנדבים מקיבוצים שונים. תחילה נענו לקריאה חברים ממעגן מיכאל ומבארי. קבוצה מיגור הצטרפה למעגן מיכאל ולקחה על עצמה ׳אנגלית למתחילים׳. ארבעת חברי הקבוצה יוצאים בימי שני בערב לפגישה עם קבוצה של 12 – 15 תלמידים. השיעורים מתקיימים באוניברסיטת חיפה. השיעור נפתח בפגישה קבוצתית. במשך כ-10 דקות חוזרים על הנושאים שנלמדו בפגישה האחרונה, מציגים את נושא השיעור להיום ולאחר מכן מתחלקים לקבוצות קטנות ( 2 – 4 חברים בקבוצה, תלוי במספר המשתתפים בשיעור). ״הלימוד בקבוצת קטנות מאפשר גם ל׳חלש׳ בקבוצה לדבר״, אומרת ענבל שחר. ״אצלי בקבוצה יש שתי נשים שאחת עוזרת לשנייה בביצוע מטלות השיעור. זה עוזר לשתיהן ויוצר חיבורים בין אנשים, שעד היום לא הכירו אחד את השני״. מוסיף ירון: ״המתכונת של קבוצה קטנה מאלצת גם כאלה שמתביישים או לא בטוחים בעצמם. יש בקבוצה שלנו תלמידים, יוצאי רוסיה או מהכפרים הערביים, שלא למדו בצורה מסודרת. לראות את הברק בעיניים שלהם בעת הלימודים זו החוויה האישית שלי״.

האם לתרבות והמסורת של התלמידים יש ביטוי בשעת הלימוד?

ירון: יש בהחלט. אני יכול לומר שבקבוצה שלי נוצרה אווירה מאוד טובה. מקבלת, מכילה, סולחת, שמחה. אנשים יודעים שאפשר לטעות וכלום לא קרה. באחד השיעורים ישבנו והקשבנו לסיפור של אחת ״התלמידות״ בקבוצה, סיפור קשה. כולנו היינו מרותקים. את סוף השיעור הקדשנו ללימוד מילים חדשות באנגלית, מילים שהופיעו בסיפורה של חברתנו.

האם ״האוניברסיטה בעם״ מכתיבה לכם כיצד ללמד?

ענבל: האוניברסיטה מגישה לנו את נושא השיעור ולנו יש מרחב בחירה כיצד להעביר את החומר. אני משקיעה את המאמצים בקידום האנגלית המדוברת אצלם. אבל לא פחות חשוב שהשיעור יהיה חוויתי.

מה פתאום החלטתם להתנדב?

ענבל: זה לא בא ממקום אלטוריסטי. זה בא מבפנים מתוך החוויה הפרטית שלי. התנדבתי בבית אבות. כמו רבים אחרים, תחילה באתי כדי לקבל נקודות זכות וכחלק מדרישת הקורס, בהמשך התחלתי לבוא בגלל האנשים. המפגש עם אנשים מעדות שונות, עם סיפורי חיים מרתקים זה עשה לי את "הקליק". ל״אוניברסיטה בעם״ הגעתי כי חיפשתי לי מקום להתנדבות, משהו קבוע. ואז דרך חברה, פנה אלי ירון, וזה נפל עלי בול בזמן.

ירון: כחבר שעובד עבודת חוץ ובאופן טבעי לא יכול לקחת חלק פעיל בחיי היומיום בקיבוץ, אני לא פוגש הרבה חברי יגור במסגרת של עשייה. לשמחתי, גיליתי שבמסגרת השיעורים האלה יש לי הזדמנות להכיר חברים, שבדרך כלל אני פוגש באקראי בשבילי הקיבוץ, או בחדר האוכל, אבל לא מעבר לכך. המפגש, הנתינה והאווירה הטובה בקבוצה הקטנה שלנו עוזרת לנו לגלות ביחד את הצד היפה של האחר.

זה לא קשה לחזור מיום עבודה ארוך ואינטנסיבי ולהתנדב?

גם התנדבות זו קודם כל מחויבות. ברגע שהחלטתי, אז אני בפנים. אני מודה שלפעמים העייפות מדברת, לעיתים עולים ספקות אבל אז מגיע הרגע! שעה 18:15, סוגרים הכול ונוסעים לאוניברסיטת חיפה, ותמיד חוזרים מלאים בחוויות ובתחושה שעזרנו קצת לשפר את העולם.

ביגור ישנם אנשים לא מעטים, שביוזמתם הם פועלים כבר שנים במסגרות של התנדבות בתוך יגור, במועצה האזורית שלנו ומחוצה לה. הם אינם מסתתרים מאף אחד, אבל גם לא ממהרים לפרסם ברבים על התנדבותם. משיחות איתם עולה נימה של גאווה והתחדשות, משהו שבימים אלה הוא כמו אוויר נקי ורענן יותר בהשוואה לאדים הרעילים המתפרצים מהר הגעש הפעיל של ״השינוי״. לאחרונה, החלה להתגבש ביגור קבוצת חברים המאמינים, כי ההתנדבות רק תאפשר לנו לפתוח חלון חדש גם בחיי הקהילה שלנו. כמו שאמר נשיא ארה״ב אברהם לינקולן: ״להקל על כאב לבו של אחר, זה לשכוח את כאבך שלך״.

פרויקט ״דרך המלך״

שיחה עידו זמיר על התנדבות ועל בכלל

״תפקידי הוא לעזור. אני בא לתמוך, להיות לו אוזן קשבת. אני יכול לפעמים לנסות לשכנע, אבל לא מעבר לזה. אני בשום אופן לא משטרה״. אומר עידו זמיר, מתנדב בעמותת ״עלם״. בימים אלו הוא מלווה בחור צעיר כבן 19, שלאחרונה השתחרר מהכלא בתנאים מגבילים וכעת הוא נמצא בתהליך שיקום.

עמותת ״עלם״ הוקמה במטרה לסייע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה להיחלץ ממצבם. כדי לתת תשובות רלוונטיות לבני הנוער האלה, יצרה העמותה מסגרות מגוונות לאיתורם ובניית קשר ואמון, המהווים גשר להבראת יחסם ותרומתם לחברה ולקהילה בה הם חיים.

אחד הפרויקטים של העמותה נקרא ״ציפורי לילה״. במסגרת פרויקט זה יוצאים בלילות לאתר נערים ונערות שמשוטטים ברחוב. חלקם משתייך למשפחות קשות יום, וחלקם אף משתייכים למשפחות נורמטיביות שבכל זאת ״התגלגלו״ לרחוב ולכל המשתמע מכך.

במהלך הפעילות יוצאים כל לילה צוותים של ארבעה חמישה אנשים לסיור לילי.

עידו השתתף בפרויקט הזה חמש שנים. אחת לשבוע הוא הצטרף לצוות שיצא לפגוש את הנערים האלה. בעת הסיור מגיעים למקומות בהם יש התקהלויות של בני נוער עד השעות המאוחרות בלילה. לשאלתי איך הגיע להחלטה להצטרף ל״ציפורי לילה״, הוא אומר: ״חיפשתי מקום להתנדב. התעניינתי בהצעות שונות ובחרתי לאחר שיחה עם רותי זעירא את המסגרת של ׳ציפורי לילה׳״. באופן מעשי אנחנו מסיירים ברחובות העיר בין  20:00 ל-02:00 בבוקר. מביאים להם אוכל חם, אשר נאסף מפיצריות וממסעדות בעיר. יורדים מהרכב, מגישים להם את הקפה החם ואת האוכל, יושבים איתם, מקשיבים להם. קשה להאמין איזו פתיחות נוצרת ואיזה אמון אתה יוצר איתם במפגשים הליליים האלה״.

מוסיף עידו: כהכנה להשתתפותי בפרויקט הנ״ל, עברתי הכשרה, שבמהלכה נפגשנו אחת לשבוע, בימי שישי, במשך כחמישה שבועות. בכל מפגש כזה שערך כארבע שעות שמענו הרצאות, ופעם בחודש קיבלנו הרצאה מקיפה יותר על נושאים שאליהם נחשפנו בפעילות המעשית, כמו פגיעה מינית, סמים, אלכוהול וכד׳.

את מי פוגשים במהלך הסיורים?

נפגשים עם קבוצות ויחידים, נוער שבא ממשפחות מעוטות יכולת וקשות יום. ביניהם יש כאלה שגורשו או ברחו מהבית בגלל התעללות או מחסור וחוסר תקשורת עם ההורים. משפחות עניות, חד הוריות. אחרים שנעזבו לנפשם, כיוון שהוריהם נעדרים הרבה מהבית עקב עבודה קשה ולא מתגמלת. בכל מקום הם מחכים לנו. הם מחפשים את הקשר. והקשר שנוצר הוא מידי. למעשה הם לא רגילים שמישהו מקשיב להם, או למישהו אכפת מהם. אנחנו מקשיבים להם. אם נוצר קשר, זה משהו מדהים, כי למעשה לאורך חייהם הם שבעי אכזבות מקשרים עם אנשים שהיו ונעלמו מחייהם. לפעמים אני נפגש איתם במקרה, כשאני עסוק בענייני הפרטיים, ואת צריכה לראות איזו פגישה חמה היא זאת, כאילו אנחנו הכי סחבקים בעולם.

לאחר חמש שנים, בעקבות לידת בנו, עשה עידו הפסקה קצרה. הוא חזר להתנדב בעמותה, בעקבות פנייה טלפונית מהאיש שניהל את פרויקט ״ציפורי לילה״, שסיפר לו כי יש נער מתבגר, כבן 19 שנתפס באחד הלילות בעת ששדד יחד עם חברו נהג מונית, וכחלק מהחלטת בית משפט עליו להיות מלווה על ידי מלווה מעמותת עלם בפרויקט ״דרך המלך״.

למה הוא פנה אליך?

״הייתי עם הבחור הזה בקשר מאוד טוב. אני מכיר אותו ואת חבריו. מיד נעניתי בחיוב. חזרתי, ומפה זה המשיך והתגלגל הלאה.

מה זה אומר ליווי אישי?

זה כרוך בפגישה שבועית של כמה שעות, קשר טלפוני ווואטסאפ יומיומיים, מציאת מקום עבודה ואדם שמוכן להעסיק אותו, כמובן תוך כדי התייחסות לתנאיו המגבילים של בית המשפט. אז ראשית קשה מאוד למצוא מעסיק כזה. זהו משא ומתן מורכב ובניסוחו מעורבים גורמים המוכנים בעצמם לקחת סיכון. המעסיק חייב לחתום על ערבות והמלווה נותן את המילה שלו להצלחת המשימה. כלומר, הבחור חייב להגיע לעבודה, עם ליווי הלוך וחזור. יציאה מהבית היא אך ורק לצרכי עבודה ולא מתאפשרת לשום מטרה אחרת, אלא אם אני מגיע ללוותו. השיקום הוא מורכב ומחייב אותי כמלווה להיות כל הזמן עם היד על הדופק. כמו כן אני מלווה אותו בבתי המשפט יחד עם אימו.

אימו עדיין בתמונה?

אימו מאד דואגת לו ומעורבת בתהליך שיקומו, אבל חייבת לצאת לעבוד לפרנסתם. היא כן דואגת לבשל לו אוכל על בסיס יומיומי. מלווה אותו למשפטים ומשתדלת מאוד לתמוך בו.

הנער הזה גדל בשכונת עוני, בסביבה קשה. הוא בחור עם לב זהב. מאוד אינטליגנטי. מנסה להשתקם בכל כוחותיו. מאוד משתדל לעמוד במשימה, אבל יש לו גם נפילות.

מה עושים במצב כזה?

עוזרים לו לחזור ולעמוד על רגליו. האמת, גם לנו, שמלווים אותו ורוצים בהצלחתו, מחכות לפעמים הפתעות. למשל, כשמלווים אותו לשיחה ביחידה להתמכרויות, נודעים מדי פעם פרטים חדשים מתוך סיפורו, שעד לאותו רגע לא הייתי מודע להם. משהו שמגיח בתוך שיחה או משפט שנפלט וחושף דברים שלא ידעתי, ומערער לי את הביטחון ביכולתו להתגבר על הקשיים בשיקום. אני יודע שהוא מאוד רוצה לחזור למוטב, אבל ישנם מוטיבים  בהתנהגותו הבנויים על דפוסים מעברו ולא תמיד תורמים לשיקום. זו המציאות והיא לא תמיד סימן להצלחה.

מה קורה אצלך כשמתרחשת נפילה כזאת?

״או זה קשה״, הוא מחייך במבוכה. ״לומדים להעריך את החממה שבה אני מגדל את ילדי״, הוא אומר, אחר כך מוסיף: ״כשאתה נקשר לנער כזה, נוצרת מחוייבות להצלחה. במשך הזמן נוצרות בלב לצד הציפיות להצלחה גם הפחד מאכזבה. כיום יש לו משפחה שהוא גר אצלם, שלושה אנשים מלווים אותו ליווי יומיומי ומגבים אותו.

אני יכול לספר שאימו מודאגת ממה שיקרה שייגמרו התנאים המגבילים והוא יחזור ל״שכונה״ ולסביבה הפחות מועילה לו.

אתה דואג?

אני דואג, כי לאחר שישב בכלא הוא חשוד פוטנציאלי. לדוגמה, יום אחד רק יצאנו לרחוב מבית המשפט, מיד ניגשו אלינו שוטרים ממחלקת הבילוש. לרגע קט הייתי בצד שלו, הרגשנו כמו שני עבריינים. זה היה מאוד לא נעים… הייתי צריך להוכיח להם שאני המלווה שלו.

מה קורה עם השותף שלו למעשה השוד?   

משפחתו של השותף אמידה ויכלה להרשות לעצמה לשכור שירותי עו״ד פרטי ולא של הפרקליטות.

אגב מה אומר עמית על ההיעדרויות שלך מהעבודה?

הוא לגמרי מפרגן ותומך. אני חייב גם לציין שתמיכתם של חברי בענף תורמת לי מאוד לעניין.

ויהודית?

צוחק. ללא התמיכה וההבנה שלה, כלום מכל זה לא היה יוצא לפועל.

עמותת ״עלם״ הוקמה בידי קבוצת אנשי ציבור מתנדבים ואנשי מקצוע מישראל ומארה״ב, ונרשמה כעמותה בשנת 1983. מאז התפתחה לארגון ארצי רחב, המתמחה בזיהוי המצוקות המאפיינות את מציאות חייהם של בני הנוער בארץ ובפיתוח ובהפעלת מענים רלוונטיים חדשניים להתמודדות עמן, תוך התייחסות לצרכים הייחודיים של קבוצות אוכלוסייה שונות.