השנה, בגלל שהחגים נופלים על סופי שבוע נקבל לחברות בספטמבר. האסיפה תאשר את המועמדים בתאריך 5.9, ההצבעה שבוע וחצי אחרי, לפני ראש השנה
מוריה שחר
נשואה לבועז, אמא לאלה, (בת שנה ושבעה חודשים). סמנכ״לית תנועת הנוער נוע״ם, (נוער מסורתי, של התנועה הקונסרבטיבית).
ילידת ירושלים, אבא יועץ בטיחות ואמא פנסיונרית. בשנות התיכון למדתי בביה״ס "בואייר" בעיר, במגמת תיאטרון וספרות. בצבא שירתי כקצינת רפואה בתפקידים שונים. כיום משרתת במילואים כסמג״ד גדוד רפואה בפיקוד העורף. את בועז פגשתי בשירות המילואים, (בועז עוד היה בסדיר), ולאחר כחצי שנה טסנו יחד לדרום אמריקה. כשחזרנו החלטנו להשתקע ביגור. בהשכלתי אני עורכת דין אך לאחר מספר שנים בהן עסקתי בעיקר בתחום הפלילי החלטתי לעשות הסבת מקצוע לחינוך בלתי פורמלי. לפני שלוש שנים התחלתי לעבוד בנוע״ם כרכזת מחוז צפון ולאחרונה מוניתי לסמנכ״ל התנועה.
מעבר ליגור היה מעט מוזר בהתחלה. הקושי נבע בעיקר מזה שלא בדיוק הבנתי איך דברים עובדים בקיבוץ- למי לפנות כשהמקרר לא עובד, או אם אין מים חמים בברז. לאט לאט למדתי להכיר את החברים והקהילה, המבטים החוקרים בחדר האוכל הלכו והתמעטו ולאחר לידתה של אלה, נחשפתי לאכפתיות של בנות ה״מאמנות״, לדאגה של ליסה, שגית ועוד רבים אחרים שהציעו את עזרתם. עכשיו אני כבר מרגישה לגמרי בבית.
הבחירה להצטרף ליגור היא בראש ובראשונה בחירה אידאולוגית. קהילה שדואגת לכל צרכיהם של חבריה, שמעוניינת לחזק את תחושת היחד, ורואה בשוויון ערך האדם ערך שיש להגשימו, היא החברה שבה הייתי רוצה לחיות ולגדל את ילדי.
יגור עוסקת מזה תקופה בשאלת השינוי. ברור לי שמדובר בתהליך מאוד אמוציונלי עבור לא מעט חברים ואני מקווה שבסופו נדע להתגבר על המתחים ולהתחזק כקהילה.
בשנתיים האחרונות, סייעתי בהכנת בני ובנות י״ב למיונים לשנת השירות, תחום אותו אני מכירה היטב מעבודתי. אשמח להמשיך ולתרום מניסיוני בתחום החינוך הבלתי פורמלי.
גילוי נאות, השנה בועז מתחיל תפקיד חדש כמנהל מכינה קדם צבאית בקיבוץ חולית. היה לנו ברור שאנחנו לא עוזבים את יגור ולכן חשוב לנו להמשיך להיות חלק מהקהילה, גם אם הבית יהיה מעט יותר רחוק בתקופה הקרובה.
יגור בקיצור
מילה "יגורית" – ״השינוי״
מאכל "יגורי"- פשטידת גבינה
מושג "יגורי"- ״של מי את?״
מסורת "יגורית"- סדר פסח
פינה אהובה עלי ביגור- גן אביבים
אייל ברנשטיין
בן 25. בנם של שמריה ויונה, אח לשי ועדי.למד בכרמל-זבולון, שירת בחיל האויר בהבטחת טיסות לחו"ל ומשלחות. אחרי השחרור עבד ברפת ביגור וטייל בדרום אמריקה. אחרי הטיול חזר לעבוד ביגור כמדריך בחינוך הבלתי פורמאלי. כרגע מדריך אבטחה מטעם "אל על" ביוון וגיא ורגיה. מתכנן לצאת ללימודי הנדסה תעשייה וניהול.
גדי שניידר
בן 25. בנם של ללה וראובן. האח האמצעי בין יואל ויובל. למד ב"כרמל זבולון", שירת בחיל הים, עבד שנה ברפת, טייל וחזר לעבוד בחינוך ביגור. מתכנן לצאת ללימודי תאר ראשון.
דני גורליק
בן 24, בנם של פירה וליאוניד, האח הצעיר של נטשה ושי. למד ב"כרמל זבולון", שירת כמפקד בחיל השיריון. אחרי הצבא קטף תפוחים באורטל וטייל במזרח וניו זילנד. בשנה האחרונה עבד בחינוך המשלים בגילאי ז-ח-ט, " אני מאמין כי הנערים מחפשים דמות חינוכית ובוגרת, סוג של אח בוגר, שאיתם הם יכולים לדבר ביותר חופשיות ולהיפתח וכך אתה יכול להפוך למשמעותי בשבילם. חבל לי שאין היענות מספיק רחבה מהחבר'ה שמשתחררים מהצבא לעבוד בחינוך בקיבוץ. אני חושב שיש לכך חשיבות עליונה , בעיקר בגילאים הבוגרים יותר של ז-יב". מתחיל לימודי הנדסה במכללת "אורט בראודה" בכרמיאל.
מיקה רבן
בת 23. בתם של אבי וסמדר. אחות אמצעית בין רני ולוטם. למדה ב"כרמל זבולון", עשתה שנת שירות בכפר הילדים "נרדים" בערד, הקולט ילדים שהוצאו מבתיהם. שירתה כמכי"ת בקורס מכי"ם בחיל האויר. עבדה ביגור בגיל הרך וטיילה במזרח. חזרה ועובדת כעת בגיל הרך ביגור.
שקד פונדיק
בן 25, בנם של פנינה ז"ל ואליעזר יבדל"א, אח צעיר ללחן, כחל, הילית, רועי ונווה. למד ב"כרמל זבולון". עשה שנת שירות בניצנה (כפר חינוכי לנוער ועולים חדשים), שירת ביחידת "מגלן". אחרי הצבא עבד במשרד הביטחון, עבד וטייל באוסטרליה. כעת עובד בגד"ש. בעתיד יצא ללימודים.
תמר שריג
בת 21.5 בתם של אייל ודורית. אחות צעירה לאמיר, ארז וטליה. למדה ב"כרמל זבולון". התגייסה לשירות לאומי בבית החולים רמב"ם במחלקה הניאורולוגיה. כעת עובדת בענף המזון. יוצאת ללימודי סיעוד במכללת רופין.
גלי הלפרן
בת 24, בתם של פיל וורד, אחות צעירה לאיטל ומיה. למדה ב"כרמל זבולון", עשתה שנת שירות ב"פנימיית אביב" (ילדים בסיכון). שירתה כקצינת מודיעין בחיל האויר וטיילה בדרום אמריקה. מתכוננת ליציאה ללימודי פסיכולוגיה וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון. כרגע עובדת במשתלה ביגור.
עומר ברנע
בן 25 בנם של יורם ויהודית. למד "בכרמל זבולון" עשה מכינה קדם צבאית ב"מכינת העמק", שירת בצנחנים בגדוד 202. אחרי השחרור עבד שנה וחצי ברפת וטייל בניו זילנד והמזרח. כרגע עובד במשתלה ומתכנן לצאת ללימודים.
שושן ויוסי לוי
שושן בת 40, נולדה ביגור. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדע המדינה. לאחר סיום התואר עבדתי במספר מקומות בתחומי האדמיניסטרציה והשיווק. החל משנת 2014 מזכירת מנהל מחלקת נשים ויולדות ברמב”ם.
יוסי בן 41, נולד בירושלים, בעל תואר הנדסאי אלקטרוניקה. עובד ברפא”ל כ 17 שנה במגוון תפקידים, כיום מהנדס מערכת ייצור.
יש לנו 3 ילדים – נעמה (בת 9), רואי (אוטוטו 5) ואלינור (בת שנתיים).
הכרנו בצבא, ונהיינו חברים לאחר ששנינו השתחררנו ובשנת 2004 נישאנו ב”חורשה” . בשנת 2007 עברנו לגור בטבעון הסמוכה. גרנו בטבעון במשך כ- 8 שנים אך למעשה חצי מהחיים שלנו תמיד התנהל ביגור בגלל שהילדים התחנכו במסגרות בקיבוץ וכמובן גם בשל הקשרים ההדוקים עם המשפחה והחברים. במובן מסוים אף פעם לא ממש עזבנו. אבל בהחלט היתה לנו, ובעיקר עבור שושן כקיבוצניקית מבטן ומלידה, התנסות חשובה ומלמדת לגבי חיים שמחוץ לקיבוץ. עם כל זאת המקום שתמיד הרגיש כמו בית לא היה טבעון…
לאורך השנים שהיינו בטבעון היינו בקשר מפעם לפעם עם המזכירות ביגור לגבי אפשרות לחזרה לקיבוץ, האם אפשרי? מה המשמעות של החזרה?
התנאים הבשילו ביום אחד במאי 2015. שושן כבר הייתה בסופו של ההריון. באותו יום קיבלתי שיחה מבועז אוחנה המזכיר והוא בישר לי שמתפנה דירה המיועדת למועמדים אז אם אנחנו עדין מעוניינים בכך – אפשר להניע את תהליך המועמדות. באופן סמלי באותו לילה ירדו לי המים וילדתי את בתי הקטנה. בשלב זה כבר היה ברור לכולנו שהגיע הזמן לחזור הביתה.
כיום שנינו עובדי חוץ, ונמצאים רוב שעות היום מחוץ לקיבוץ, אנו מעוניינים בעתיד לתרום מניסיוננו וזמננו ולקחת חלק פעיל בצוותים וועדות בקיבוץ.
עבור שנינו יגור תמיד סימלה משפחה, חברים וחיי קהילה שמתאימים לנו. כל הזמן שאפנו לגדל ולחנך את ילדינו בקיבוץ, לדעתנו הילדים מקבלים כאן ערך מוסף שאין במקומות אחרים. אנחנו כמובן מודעים לכך שהחיים בקיבוץ כוללים גם אתגרים שחלקם לא פשוטים אבל צברנו מספיק התנסויות כדי להתמודד איתם. אנחנו חשים שהיום אנחנו במקום בטוח ובשל להיות חברים ולהשתלב אף יותר בחיי הקיבוץ.
בהצלחה לכל המועמדים.
90 שנה שמקבלים לחברות אחרי החגים, ללא קשר אם הם יוצאים בימי שני חמישי או שבת.