צומת יגור המקום של חברי יגור
לא סוד הוא כי מספר התושבים החיים ביגור גדול ועובר את השבעים.
זהו סטטוס של בני זוג של חברים, של הורים של חברים וקרובי משפחה אחרים. מתוכם, כאלה שלא יכולים להיכנס לחברות בשל סיבות שונות שהקהילה מכתיבה, ואחרים שבחרו מרצונם להישאר מחוץ למסגרת ומתקיימים מעבודתם מחוץ ליגור.
התושבים מחויבים מתוקף מגוריהם ביגור לשלם עבור שכר דירה ואחזקתם במקום. הורים לילדים נדרשים לשאת גם במחצית מהוצאות חינוך ילדיהם.
מן הראוי לציין שמרבית התושבים עומדים בכבוד בתשלומים עבור חייהם במקום. אך ישנם גם כאלה שאינם מקפידים ויוצרים חובות כבדים. ונשאלת השאלה: מדוע? האם חברי הקיבוץ צריכים לשלם עבורם? והתשובה המתבקשת ברורה. מתקיימות שיחות עם החריגים. לעיתים הדבר מסתייע ולעיתים יש לנקוט בסנקציות. וחבל…
תושבים יקרים, בחרתם לחיות איתנו בסטטוס אחר… מלאו את חובותיכם בהגינות… אי-עמידה בחובות יוצרת מתחים מיותרים בחברה בה אתם חיים.
בנוסף הולכת ומתרחבת תופעה אחרת, של חברים החיים עם בני זוג תקופה ארוכה ללא הסדר עם יגור, ואינם מוכרים במוסדות. ישנם כאלה שנהנים משימוש באשר מציעה חצר יגור ומתכחשים לחוקי המקום. לא נוח לי לקבל משכנים שלכם אינפורמציה שנמצאים כאן תושבים ללא הסדר. ואינני רוצה להרגיש ״מרחרחת״… בהחלט לא נעים… יש חובות בחיים בקיבוץ. אנא כבדו אותם… והסדירו זאת בהקדם…
מבקשת ליצור איתי קשר וליידע אותי בחייכם כאן, למען הסדרה ראויה של תושבותכם.
בכל נושא ניתן להתקשר אלי ולקבל אינפורמציה מתאימה.
רוחיק אלעד (אחראית תושבים) – טלפון 054-5958600.
להבהרה , אין לי קשר לתושב, אין לי בת זוג תושבת ואין לי במשפחה אף תושב
צריך לחלק את התושבים ל – 3:
שוכר דירה שלא חי עם חבר קיבוץ
בן זוג של חבר קיבוץ ללא ילדים בחינוך
בן זוג של חבר עם ילדים בחינוך
מי ששוכר ללא בן זוג צריך לשלם מה שצריך ופה אין בעיה. לא שילם – מפנים.
בן זוג עם ילדים בחינוך צריך לשלם על חלקו בילדים, גם ככה מענישים את בן זוגו היגורי בהחלטה מטופשת שלא ניתן לקבל דירת קבע ( לדעתי אם מישהו היה הולך עם זה לבוררות מול יגור הוא היה זוכה)
אני רוצה להתמקד בבן זוג של חבר/ חברה ללא ילדים.
מה שכתוב פה מזכיר לי משטרים אפלים, מלשינון? משטרת הזוגיות? נו באמת! על מה בדיוק התושב צריך לשלם עם כל הכבוד? על החשמל? הוא מופרט, על המים והגז? הם מופרטים, אז על מה? צריך אחת ולתמיד להפסיק עם הגביה ההזויה הזאת בטח לפתחו של שינוי אורחות חיים. אם בן הזוג היגורי כבר סיים לשלם על הדירה אז מותר לו לגור עם מי שהוא רוצה, אם לא שילם ובעתיד ישלם סוג של משכנתא, אז אם ירצה יחלוק עם בן זוגו התושב ואם לא אז בעייתו.
התושבים הם לא אוייבים, די עם הנוהל הזה.
אם הכל כל כך פשוט, למה שלא נאפשר לכל חבר לעבור למעמד של תושב אם ירצה בכך?
השאלה היא כמובן רטורית, שכן אם זה יעשה יגור תגיע תוך זמן לחדלות פרעון: כל מי שיש לו הכנסה סבירה מבחוץ (כולל כל הפנסיונרים) יעבור למעמד של תושב – עבור בני זוג, בן הזוג עם ההכנסה הגבוהה יעבור למעמד כזה – ורמת חייו תעלה באופן ניכר. למרבה הצער, הכנסות יגור ירדו בהתאמה.
לכן אינטרס קיומי של יגור הוא ליצור מצב בו משתלם כלכלית להיות חבר ולא תושב. המינימום שצריך לעשות הוא להקפיד שתושבים משלמים לפחות את המעט שמוטל עליהם לשלם.
זוגות "מעורבים" – אחד חבר אחד תושב – הוא מצב שלא היה אפשרי בעבר הלא כל כך רחוק, למעט מקרים בהם יגור לא היתה מעונינת לקבל את בן הזוג כחבר (מסיבות של גיל – ולדעתי גם זו הייתה טעות).
הריבוי של זוגות "מעורבים" כאלו הוא אחת מהסיבות העיקריות לכך שה"שינוי" הוא בלתי נמנע.
אני מקווה שלאחר השינוי גם לבעלי הכנסה גבוהה יישתלם מבחינה כלכלית להישאר חברים. אם לא – פספסנו.
לא 700 שח ימנעו ממני אם ארצה לעזוב את יגור ולהפוך לתושב, כך שהתשלום הזה הוא סתם קטנוני ומראה על הלך רוח מסויים של קנאה לתושבים.
כן, השינוי הוא הפתרון והוא בלתי נמנע כך או אחרת, אבל אחרי שהפרטנו הכל אין ליגור על מה לגבות מהתושב בן זוג, אולי על האויר שהוא נושם?
אני תוהה מה גורם לאדם לראות את שכנו נהנה מזוגיות וללכת ״לדווח״ לממסד שיש לשכן בת זוג שגרה אצלו…
יש דברים שכן אפשר לדרוש מתושבים כמו שקיים בישובים וזה חובת שמירה. לשבץ אותם בתורנות לפי חוק השמירה.
אני מברך כל חבר ביגור שמצא זוגיות, אם בן הזוג בוחר בבן זוגו אבל לא רוצה להיות חבר זה בסדר גמור מבחינתי. זה נורא בעיני לצקצק בלשון ולקרוע משפחה שהאשה חברה ורוצה להמשיך להיות חברה ובעלה לא רוצה במשפטים שאומרים ״ הם לא חייבים להיות כאן, לא רוצים שילכו למקום אחר״ , או להעניש את חבר הקיבוץ בכך שלא נותנים לו דירת קבע
לדעתי היה צריך להפריט את הבריכה ואם רוצים לחייב תושבים על חנייה אולי הזמן להסדיר את זה אחרת, למשל חניה באזורים מסויימים עם תו חנייה שיגור נותנת או מוכרת ומי שחונה ללא תו בשעות מסויימות יקבל קנס.
גם לא 7000 (או 17000, או יותר) שח לחודש לא ישפיעו על החלטתך אם לעבור למצב של תושב?
רוחיק, התכוונת לפנות לסרבני התשלום ויצאה לך פניה לכלל התושבים. איני בטוח ש"דפי יגור" היא הפלטפורמה היעילה לכך וודאי שלא האתר. אני חושב שפנייה במסגרת הזו אינה טובה לקשר שבין יגור לתושבים.
גם אני לא אוהב את תופעת סרבני התשלום ובמקומכם אף הייתי פועל למיגורה באופן נחרץ יותר (אני מתכוון לאלה שאינם משלמים מתוך תאוות בצע ומחריג מכך מקרי רווחה, אם קיימים). אני חושב שהתשלומים המושתים על התושבים היו כל השנים ועודם הוגנים. לא ניכרת כוונה לעשוק אותנו וחריגה לא מכוונת שקרתה לאחרונה טופלה בסה"כ באופן הגון ומוערך (לנוכח תגובת שלמה מ. אוסיף כי לא מדובר ב"מעט שמוטל", אלא בתשלום ההוגן לשני הצדדים…). מבחינתי, מזכירי יגור האחרונים ידעו עד כה לטפל בנושא החברתי הזה בחוכמה ובאיזון, גם אם בגבולות גיזרה מוגבלים, לנוכח המנדט המצומצם שניתן להם מן הציבור.
רוחיק כותבת שאין זה סוד שישנם למעלה מ70 תושבים. אלה לא רק 70 תושבים, אלא 70 בתי אב או משקי בית הקשורים בעבותות משפחתיים למרבית משפחות יגור. ברוח השינוי, אני מציע להתקדם ולדון בהסדרת מעמד התושב לאחר השינוי. ניתן למצוא דרך לתקף אותו ולכלול אותו בתוך ה"מסגרת". החשש מניגודי אינטרסים עתידיים בין חברים לתושבים אינו מוצדק. שלא כמו בקיבוצי ההרחבות, אנחנו מעורבבים למדי. אם החשש עדיין יתקיים, השאירו לעורכי הדין לטפל בו…** ועוד דבר. לעורכי האתר, תמונת הנושא, אנשים זהים העומדים בשורה ישרה ומדויקת ומושכים לתוכם את השונה, מחרידה רק אותי?…
לבקשתך החלפתי תמונה.
לא הבנתי מה הבעיה עם אנשים זהים העומדים בשורה ישרה ומדויקת ומושכים לתוכם את השונה.
בן היקר. נו, התגברתי על החרדה שתקפה אותי לרגע וכעת אני פנוי להסביר. דמויות חסרות פנים וזהות בכל אספקט, כאלה העומדות בסדר כ"כ אבסולוטי. אלה עוררו אצלי אסוציאציות מזמנים ומקומות אחרים. קשירת התמונה לדבריה של רוחיק איפשרה פרשנות לא נכונה לכוונתה. אם מי מכם נפגע מהערתי, העורך היקר או חסרי הפנים והזהות, יקבל נא את התנצלותי הכנה…
לגבי התמונה החדשה, היא משובבת לב ומעמידה את דברי התוכחה של רוחיק באור אחר לגמרי. היא מעודדת אומנם הפרעות אכילה אבל מעוררת תשוקה בלתי מוסברת להצטרף למעגל המפזזים…
גר תושב יקר
על מה מתבססת קביעתך כי התשלום המוטל על תושבים בני זוג של חברים הוא "תשלום הוגן לשני הצדדים"?
על סמך הנתונים (אני מודה: הלא מעודכנים) שבידי, התשלום המוטל על תושבים קטן באופן דרמטי מהוצאות קיום של חברי יגור, וזאת למרות שמבחינת זכויותיהם הם מקבלים כמעט כל מה שחבר יגור מקבל – למעט תקציב אישי ועוד כמה הוצאות שוליות. גם אם ננכה את ההוצאות הנ"ל, נקבל סכום הגבוה באופן משמעותי מהתשלום המוטל עליהם.
ואם אני טועה – אני פונה למזכירות בבקשה שיאפשרו לכל חבר המעוניין בכך לעבור למעמד של תושב.
שלמה מ. איש יקר,
אמרו חז"ל: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים…" (מסכת אבות)
מכיוון שהאספקט הכספי שאתה מוסיף לדיון אינו מעשי, איני רוצה לפתח אותו. שלא שיתקיים. לגופו של עניין, הסברה (ולא קביעה) שהתשלום הוגן לשני הצדדים נובעת מכך שצד אחד במשוואה קובע סכום וצד שני משלם. אני נותן קרדיט לחכמתה של ההנהגה הכלכלית של יגור שיודעת כמה לדרוש…לגבי "מעט" או "הרבה", ההגדרה סובייקטיבית. אני חושב ש"סבירים" תהיה הגדרה סבירה לסכומי התשלומים הנוכחיים. בכלל, העובדה שבשני הצדדים יש החשים חוסר הגינות, היא כשלעצמה מכניסה את הסכומים לספקטרום ההגיוני.
לגבי כוונותיך מול המזכירות, במאה ה21 אפשר להפוך כמעט לכל דבר. שמעתי אפילו על אוסטרלי אחד שהפך לקנגורו. הבעיה היא שכדי לשנות זהות ביגור לתושב ואפילו סתם לקנגורו, צריך לעבור את האסיפה. זה עדיין מחוץ לתקנון..
משתמש אנונימי חביב
לידתו של הדיון פה מקורה באספקט הכספי של מעמד התושב ביגור (הודעתה של רוחיק בעניין תשלומי תושבים). בנוסף, המחלוקת היחידה שהצלחתי למצא בדברי הכותבים קשורה לנושא הכספי\כלכלי.
לכן קביעתך כי אני הוא זה שהוסיף אספקט כספי לדיון, ויותר מכך שאספקט זה אינו מעשי, תמוהה משהו.
ובעניין האוסטרלי שהפך לקנגורו (או החבר שיהפוך לתושב) – ככל הנראה גם כאן אתה טועה:
כל שצריך חבר לעשות כדי להפוך לתושב הוא להודיע על עזיבה . לאחר שייעשה זאת יוכל להמשיך לחיות ביגור עם בת זוגתו שתישאר חברה – והפלא ופלא, החבר הפך לתושב ללא צורך בהחלטת אסיפה, ולמיטב ידיעתי גם לא בניגוד לתקנון הקבוץ.
שלמה, מעניין תמיד לקרוא את דעותיך בגלל הרושם שאתה בודק את דבריך ו/או מסייג אותם בהתאם. ממש לא חשוב לי מי צודק בדיון שהתפתח. אני בסה"כ מנסה למשוך את הדיון למישור עקרוני. ההחלטה האם על תושב לשלם אחזקה בסך תרי זוזי או כפול מכך נתונה בידי המשרד הכלכלי. התושב מחליט מתאים לו לשלם וכך קורה ברוב מוחלט של המקרים, אליבא דרוחיק אלעד. לפעמים המשרד טועה (המתמטיקה של הכלכלנים,מי כמוך יודע, מבכרת את החילוק על פני החיבור…). אם לא סביר, יגיש התושב ערעור ותתקבל החלטה. זה בדיוק מה שקרה לאחרונה והעניין סודר. לפיכך, וכצד במשוואה, אני סבור כי העסק הגון בעיני אך לא זה מה שמעניין.
שלמה, הייתי שמח לשמוע את דעתך העקרונית האם ראוי המצב הקיים בו הקיבוץ מעניש ללא תקנה חבר אשר בן זוגו התושב מסרב להפוך בעצמו למועמד ולחבר. העונש אגב, שלילת זכאותו למגורי קבע ופגיעה אנושה בסיכוייו לדירת מעבר. למעשה, משפחה מעורבת עם 3 ילדים מדורגת היום אוטומטית נמוך בכל מכרז ביחס למשפחת חברים עם ילד אחד. האין זאת עריצות הרוב שמתקיימת אצלנו כאן בבית? האין זו עוולה שאולי גם אתה כחבר שותף לה?
גר תושב יקר
לע"ד יש לעשות אבחנה ברורה בין שני סוגי חברים שהם בני זוג של תושבים (למען הקיצור, שני בני הזוג יצויינו בלשון זכר):
א. חבר X שבן זוגו Y מעוניין להתקבל לחברות ולחיות ביגור כחבר על פי כל הכללים המקובלים, אך יגור לא מקבלת את Y כחבר מסיבות שונות. במקרה הזה לדעתי אסור ליגור לפגוע בזכויותיו של החבר X – כולל הזכות לעבור לשיכון וותיקים. זאת משום שיגור היא זו שלא מאפשרת לבן זוגו Y להפוך לחבר.
ב. חבר X שבן זוגו Y אינו מעוניין להתקבל לחברות, למרות שיגור מוכנה לקבל אותו כחבר (אחרי הליך מועומדות).
למיטב זכרוני מעמד כזה לא היה אפשרי בעבר: בני זוג היו צריכים לבחור בין חברות של שניהם ביגור, ובין עזיבה. זכור לי לפחות מקרה אחד בו זוג של חבר ומועמד אולץ לעזוב מפני שהמועמד לא התקבל לחברות.
לדעתו יגור שגתה כאשר התחילה לפני שנים לא רבות (פחות מ20 שנה) לאפשר תופעה כזו – ונימוקים לכך נתתי בהודעות קודמות בשרשור זה.
ומכאן משתמעת תשובתי לשאלתך: אם הזוג X ו Y בוחרים לחיות ביגור כאשר X חבר ו Y תושב, למרות שיגור מוכנה לקבל את Y כחבר, מותר (ולדעתי – חיוני) לא לאפשר להם להנות מכל הזכויות של בני זוג ששניהם חברים, כולל מעבר לשיכון וותיקים.
וכפי שאתה מן הסתם יודע, בני זוג תושבים שיש ביכולתם לעבור למעמד של חברים אכן עושים זאת כאשר מסיבות שונות (לדעתי – בעיקר כלכליות) הדבר מתאים להם.
מכבד את דעתך. נמשיך את הדיון בנושא כשיהיו כאן 300 תושבים.
ל"גר תושב" : לדעתי עלינו להיפטר מידית מן החלטתנו לשלול מ"משפחה מעורבת" את הזכות ל"מגורי קבע" ו\או פגיעה בזכויותיה לדירת מעבר.
זאת, כמובן, בתנאי שמשפחה זאת ממלאת את כל מחויבותיה (בעיקר כספיות, אבל לא רק.) כלפינו.
ו…כן, אני כ"חבר" רואה את עצמי שותף לעוולה הקיימת כעת.
ישראל, מפתיע לשמוע דיעה כזו ממי שאינו תומך בשינוי העומד על הפרק. כנראה שדעתנו המשותפת לעניין זה היא דעת מיעוט. לעת עתה. חג שמח
שלום ישראל
האם לדעתך יגור צריכה לאפשר לחברת יגור להודיע על עזיבה ולהמשיך להתגורר ביגור עם בן זוגה החבר?
אני לא תושב ואין לי בן זוג תושב, פשוט נמאס לי ועצוב לי מהשנאה והקנאה ומה שאתם לא רוצים
עכשיו ראיתי יש צייד מכשפות חדש נגד בעלי קרנות ההשתלמות, אז יש לי הצעה:
בואו ניקח את התושבים ובעלי הקרנות, נמרח אותם בזפת, נצפה אותם בנוצות ונשים אותם בעיגול ואז נעבור כולנו בתהלוכה ונראה לילדים שלנו מה יעשה לאיש,,,
נו באמת!
אה ומה נעשה לאיש שמנקה רכבים בתשלום לכיסו ולא נותן ליגור כפי שהתקנון מחייב כל חבר לתת את כל הכנסתו?
אה ומה נעשה לאישה שנותנת שירותי מחשב ולא מוסרת את הכנסתה?
אה ומה נעשה לאיש שאישתו לא עובדת?
אה ומה נעשה לזוג שיש להם מינוס 100,000 בתקציב וחיים על חשבוננו?
שכל אחד יסתכל במראה טוב טוב
יאללה בלגאן. על הכיפק בוא נעשה את זה. ציד מכשפות נגד בעלי קרנות?נו באמת הגזמת אלו בכספים של הקהילה ואין בכך שמעשה לא מוצדק מצדיק אפשרות מעשים לא מוצדקים אחרים אבל אם בלגאן אז עד הסוף ונראה לאן נגיע
מהן הסיבות של תושב למשוך את התושבות למה לא להצטרף ולהיות כמו כולם ?
יש מעט מקרים של תושבים מבוגרים מעל 50 או מקרים ספציפיים ששם השאלה לא רלוונטית .
בשאר המקרים ניתנות שנתיים או 3 להחלטה שזה נדיב מאוד ונותן הזדמנות בעיקר לזוגות צעירים שצריכים את הזמן כדי לקבל החלטות לגבי מיסוד הקשר וגם כדי לבחור אם הם מעונינים לחיות בקיבוץ על היתרונות והחסרונות שבו.
חברי הקיבוץ חיים על התקציב, תושבים משלמים כמה שמשלמים והשאר יכול לעבור ישירות לחשבון הבנק , תושב יכול לבקש להצטרף לחברות בכל רגע .
אם זה לא משתלם כלכלית אז למה לא להצטרף ?
שלמה מורן שלום.
1.מלכתחילה התנגדתי נמרצות למצב של "תושבות מרצון" בקרבנו.
2.לצערי, מאז תחילת התופעה של "תושבות מרצון" בקרבנו, המזכירויות שלנו לא עשו, כמעט, דבר כדי
למנוע אותה. (החלטות המחייבות אותן למנוע את הדבר לא חסרו, אבל, כנראה, שההתמודדות עם
"לא הייתה נעימה" למי שכהנו במזכירויות אלה.)
3.עם חלוף הזמן, מספר "התושבים מרצון" גדל לממדים, אשר מונעים מאיתנו לדרוש מהם, או להצטרף
אלינו כ"חברים" או "לעזוב" (יחד עם בני זוגם, וילדיהם.) אותנו.
4."הפתרון" של שלילת הזכות למגורי קבע, ו\או פגיעה בזכות לדירת מעבר, לשם יצירת מוטיבציה
למעבר ל"חברות"הוא, לדעתי, "הרע במירבו".
א. אנחנו מונעים "זכות יסוד" מאנשים (חלקם "חברים.) החיים בקרבנו תוך הסכמה בשתיקה שלנו.
ב. זה לא עובד. בעובדה הם כאן, והם מתרבים עם הזמן.
5.הפתרון הנכון, לדעתי, הוא ב-פן הכספי. אנחנו לא חייבים לגבות, מן "התושבים מרצון", רק את
העלויות הכספיות האמיתיות של קיומם בקרבנו. זכותנו, וכך עלינו לעשות, לגבות מהם, משמעותית,
יותר מכך.
(להזכירנו, תמיד שמורה להם להצטרף אלינו כ"חברים".)
6.למען הבהירות : מטרת "הגביה המוגברת" היא רק לשם יצירת מוטיבציה, אצל "התושבים מרצון"
להצטרף אלינו כ"חברים.
7.באם כל שכתבתי, לעיל, יתקיים, אני אשלים, לצערי, עם מצב בו "חברה" משלנו תפסיק את
"חברותה", ותמשיך לחיות בקרבנו, כ"תושבת מרצון", עם בן זוגה "החבר".
שלום ישראל
נראה ששנינו מסכימים שהמצב של "תושבות מרצון" הוא בעייתי ושמוטב היה להימנע ממנו. למעשה, נראה שחילוקי הדעות בינינו מתמקדים בסעיף אחד בלבד בהודעתך, שאנסה לענות עליו במפורט.
להלן הסעיף מועתק מהודעתך מילה במילה:
==4. ה"פתרון” של שלילת הזכות למגורי קבע, ו\או פגיעה בזכות לדירת מעבר, לשם יצירת מוטיבציה למעבר ל”חברות” הוא, לדעתי, “הרע במירבו”.
א. אנחנו מונעים “זכות יסוד” מאנשים (חלקם “חברים.) החיים בקרבנו תוך הסכמה בשתיקה שלנו.==
תשובה: איננו מונעים זכות יסוד מהזוגות המדוברים, שכן כל שעליהם לעשות כדי לקבל את הזכויות הנ"ל הוא להסכים להפוך לחברים נורמטיביים ביגור. מי שמרצונו מסרב להצטרף כחבר אינו יכול לטעון על ששוללים ממנו זכויות של חבר (כלומר הוא יכול, אך הטענה לא משכנעת).
למעשה ההפך הוא הנכון: יגור נותנת לזוגות כאלו זכויות יתר בכך שהיא מאפשרת להם לשמור את הכנסותיו של אחד מבני הזוג לעצמם, וזאת בניגוד לתקנון הקיבוץ (כל קיבוץ). חזקה על מי שבוחרים באפשרות זו שהם משיגים בכך יתרונות כלכליים לא מבוטלים יחסית לזוגות של חברים.
אולי מיותר להוסיף, אבל בכל זאת: כל הנכתב לעיל מתייחס לזוגות שבוחרים מרצונם הם במעמד של "תושבות מרצון". אם יגור מונעת חברות מאחד מבני הזוג המצב שונה לחלוטין.
בואו ניקח דוגמא שיש זוג שהיא דתיה והוא חילוני. האם אחד מהם מחוייב להמיר את אמונתו בשל האהבה?
כל העיסוק הזה נראה לי מקרטניזם, אני לא מבין מה מפריע לכם שיש תושבים מרצון, או שאולי יש לכם בעיה עם רצון?. כשהבן שלי לפני הרבה שנים בלינה המשפחתית היה בגן, עדיין היתה לינה בצהריים ביום שישי. אני רציתי לקחת אותו מהגן בצהרים (כמו שקיים היום הרבה מאוד שנים) והגננת הסבירה לי שזה אסור כי זה גורם לילדים האחרים לקנא!. תנו לנשום, די עם החוקים מתקופת הקומוניזם (אפילו הלל לויתן כתב שהאמונה בסטלין הייתה טיפשית) , תפסיקו לפחד ותנו לאחרים לנשום.
משתמש אנונימי יקר.
לא מדובר חו"ח בהמרת אמונה של מישהו, אלא בשמירה על כללי המקום בו זוג אנשים בוגרים בוחרים להקים את ביתם.
זוג הבוחר לחיות בקיבוץ אמור לנהוג על פי החוקים המחייבים את חברי אותו קיבוץ. אם היינו שומרים על כלל אלמנטרי זה, בעיית ה"תושבים מרצון" לא הייתה קיימת.
מספר דברים
מי שקרא את יומנה של חוצנית מבין שהחיים ביגור לא מתאימים לכולם ויש כאלו שרואים את החיים שלנו כסוג של כת. לכן ההשוואה לזוג מעורב בדת מדוייקת ביותר. יש זוגות אפילו במשפחות המקובלות שבת הזוג רוצה לחיות ביגור כחברה ובן זוגה לא רוצה מתוך עקרון, לחייב אותו להפוך לחבר או אותה לעזוב זה בדיוק כמו להגיד לזוג תחליטו אם אתם דתיים או חילונים!
מעבר לכך אני מצטער אבל לא הבנתי, בבקשה שמישהו יסביר לי, למה זה בעיה שיש תושבים מרצון?, איפה הם מפריעים ולמי?