משל יותם לט"ו בשבט המתקרב

משל יותם

יותם ורדי

נשאלתי על ידי ילד שאיני מכיר: "איך קוראים לך?" "יותם", עניתי. "איך זה", הוא הוסיף לשאול, "נתנו לך שם של ילד?"

לעיתים קרובות אני פוגש אנשים ששואלים אותי איך אדם בגילי המתקדם (80) נקרא בשמי. ובאמת, מכל ילדי הדור הראשון ביגור אני לא רק יותם הראשון, אלא גם היחיד. מסתבר, שיותם היה שם נדיר בארץ ישראל לפחות עד 1948. למיטב ידיעתי, הייתי יותם הראשון שנולד בארץ-ישראל של טרום-המדינה. אז מה הסיפור שלי? איך וכיצד זה קרה?

בט"ו בשבט תרצ"ז (1937), יהודה שרת (שרתוק) העלה ביגור מסכת בשם "משל יותם". המסכת מבוססת על משל יותם מהתנ"ך – שופטים פרק ט'. יהודה שיכתב והלחין מסכת למקהלה, סוליסטים וכלי הקשה. את המסכת ביצעו ילדי בית הספר הקטן במשק יגור. ההופעה נערכה במבנה חדר האוכל שהיה עדיין בבנייתו. בין ערימות החול והפיגומים הוקמה במה קטנה שעליה ניצבו הילדים, חלקם דחוקים במסגרות דקורציה של עץ זית, עץ תאנה, גפן, ואטד.  אלה היו הסוליסטים במסכת; כל יתר הילדים היו ניצבים ושרו במקהלה וליוו בכלי ההקשה.

אימא שלי, ציפורה חפץ, הייתה המורה של אותם ילדים מהמחזורים הראשונים. ארבע שנים קודם לכן היא הייתה תלמידה בבית הספר החקלאי בהנהלת חווה מייזל בנהלל.

באותו זמן היו ביגור הילדים הראשונים בגיל בית ספר ללא מורה מוסמך. מזכיר יגור, ישראל אידלסון (בר-יהודה), נסע לנהלל ושכנע אותה לבוא ליגור כמורה. את המסע ליגור הם עשו בעגלה רתומה לסוסים.

באותו ט"ו בשבט אימא שלי הייתה בהיריון מתקדם. המסכת מאוד הרשימה אותה, ובלבה גמלה החלטה, שאם ייולד לה בן – תקרא שמו יותם. חודשיים אחר כך באתי לאוויר העולם ונקרא שמי יותם.

שנים אחר כך, כשהייתי בבית הספר היסודי, חזר יהודה והעלה את המסכת, וגם אני, כמו כל בני כתתי, השתתפתי באחת ההופעות של המסכת, ואפילו קיבלתי תפקיד בקבוצת כלי ההקשה – הקשתי בקופסת העץ החלולה!

כולנו, בני יגור מאותה תקופה, ידענו לשיר את כל המסכת ושרנו אותה בהזדמנויות שונות (טיולים ועוד).

יותם

מצורפת תמונה ישנה מאוד של תהלוכת

טו בשבט של ילדי יגור (צילום כנראה של ערי גלס)

בתמחנה נראה גבו של יהודה שרת ולידו מי שנראית

לי כמו צביה אישתו.