צומת יגור המקום של חברי יגור
רשימה זו פורסמה בדפי יגור בשנה הקודמת, בעקבות שיר שחיים גורי פרסם ומזכיר את האירוע המתואר.
מצאתי לנכון להעביר אותה לפרסום פעם נוספת לזכרו של חיים גורי שהלך הלילה לעולמו. זה היה מפגש אחרון שלי עם גורי.
במהלך שנת 2013 עלה הרעיון ביגור, לקיים במשותף עם בית לוחמי הגיטאות יום עיון משותף, בנושא "ועידת צביה" שבה הופיעה צביה לובטקין, רעייתו של יצחק צוקרמן שביחד היו בחבורה שהובילה את מרד גטו ורשה, וקליטת יוצאי מרד גטו ורשה וחבריהם ביגור, לקראת עלייתם על הקרקע בקיבוץ משלהם. יום העיון התקיים בחודש יוני 2013.
בין הדוברים בכינוס היה גם המשורר ואיש הרוח חיים גורי, שהוא בוגר הפלמ"ח ביגור, ויה כאן גם כשהתרחשה אותה ועידה, היה שליח במחנות העקורים באירופה וסיקר את כל משפט אייכמן, מידי יום ביומו בעיתון "למרחב" תחת הכותרת "מול תא הזכוכית" שיצא אחר כך כספר, וכן היה מיוצרי הסרט "המכה ה 81" וסרטים נוספים בנושא השואה וחשבנו שהוא ראוי ביותר לשאת דברים בכינוס זה. מועדון החברים התמלא בחברי יגור ואורחים מבחוץ במעל 200 משתתפים. דבריו נאמרו תוך עניין והקשבה רבה.
לקח זמן מה עד שגורי ענה בחיוב על פנייתנו לקחת חלק ביום זה, דחה מיום ליום את תשובתו החיובית מנימוקי גיל ובריאות (הוא היה אז לקראת יום הולדתו ה – 90 ). לאחר שהשיב בחיוב, הוסיף שתי בקשות, האחת שנסיע אותו מביתו ולביתו, ושניה שמישהו ילווה אותו, לקבר של חיים בן דור הקבור ביגור, לדבריו, כנראה תהיה זאת הפעם האחרונה שיעלה לקברו.
כמובן ששתי הבקשות מולאו. ביקשתי מבעז אוחנה, שהיה אז מרכז החינוך הבלתי פורמלי ביגור, לוודא שהחלקה הצבאית נקיה ומסודרת, בעז הגדיל לעשות והביא איתו קבוצה של בני נוער שהמתינו בחלקה הצבאית. בסוף יום העיון נסעתי עם גורי לבית הקברות, שם הוא ראה את חבורת הצעירים עומדים ליד הקבר, אמרתי לו שזה לכבודו. הוא פרץ בבכי קורע לב, אמר לצעירים כמה פעמים תודה וציין כי חיים בן דור הנקרא בספרו "הספר המשוגע", "חמדור", והוא הם שתי נשמות תאומות והוא יישאר בליבו כל חייו. נפרדתי אז מחיים בלחיצת יד, שאני שומר אותה עד היום. גם חיים הזכיר מספר פעמים מאז, בריאיונות את אותו אירוע של ביקור בבית הקברות ביגור.
מענקי הרוח והמעשה שבנו את מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.
הלל לויתן
חמדור / חיים גורי
עַכְשָׁו אֲנִי מְנַסֶּה לָשׁוּב אֵלַי. אַךְ לֹא הוֹלֵךְ לִי. הַזְּמַן אֵינוֹ פּוֹעֵל לְטוֹבָתִי.
הוּא הוֹלֵך וּמִתְקַצֵּר בֵּינִי לְבֵין לֶכְתּוֹ מִמֶּנִּי.
אוֹמְרִים לִי שֶׁדַּי לִי, שֶׁעָשִׂיתִי אֶת שֶׁלִּי,
שֶׁתָּרַמְתִּי אֶת חֶלְקִי.
הִצְטָרַפְתִּי, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתִי, לְמַחֲלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת.
רַבִּים מָצְאוּ אֶת מְנוּחָתָם בְּכָל סוּגֵי הָרְעָשִׁים הַנּוֹרָאִים,
בְּחוּצוֹת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, שֶׁבָּחַר בָּה אֱלֹהִים.
לֹא הַרְחֵק מִקִּבְרוֹ שֶׁל שֵׁיח' עַז־אַ־דִין.
שׁוּב הִגַּעְתִּי אֶל חַמְדּוֹר הַשּׁוֹכֵן לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל,
שָׁם יָשַׁבְתִּי גַּם בָּכִיתִי בְּצֵל הָאֵקָלִיפְּטוּסִים הָאֵיתָנִים.
בְּנוֹתַי קָנוּ לִי מַקֵּל כְּדֵי לְהָקֵל עַל לֶכְתִּי.
לְאָן אֵלֵךְ? כַּמָּה כִּבְרַת דֶּרֶךְ נוֹתְרָה לִי?
גַּם הָרוֹפְאִים שָׁבִים אֵלַי, נוֹגְעִים בִּי פַּעַם נוֹסֶפֶת,
אוֹמְרִים בְּלָטִינִית מִלָּה שֶׁתּוֹסִיף לִי עוֹד קְצָת הָלְאָה.
הַכֹּל פֹּה הִשְׁתַּנָּה כָּל כָּךְ.
כְּבָר מִלְחָמָה נוֹסֶפֶת הַמִּתְקַנְּאָה בְּקוֹדְמוֹתֶיהָ
אוֹגֶרֶת בֶּכִי בָּאֲוִיר.
חיים בן-דור – קורות חיים מאתר פני יגור
נולד – כ"ו באדר ב' תרפ"ד, 1.4.1924
נפל – 28.12.1948
בן שרה ויצחק, נולד ביום כ"ו באדר ב' תרפ"ד (1.4.1924) בירושלים. היה ילד עליז, ישר-אופי וגלוי-לב. בגיל 14, לאחר שסיים את לימודיו בבית-החינוך לילדי עובדים עבר ללמוד בבית-הספר המחוזי ביגור. כבן 15 חזר לתל-אביב, המשיך ללמוד בבית-הספר בקיבוץ גבעת השלושה והצטרף לקבוצת "החוגים" שיצאה לבית השיטה. עד שבאה שנת 1942 ועם קריאה ראשונה התייצב לשירות בפלמ"ח כשהוא בן 18. כשנה עשה באימונים ובהכשרה, אך הידיעות שהגיעו מהגולה על הטבח ביהודים לא נתנוהו לשבת בוטח בארץ. ידיעות אלו גרמו לו, לנער הארצישראלי, זעזוע, כאב, עלבון, חרון אין-אונים.
זעמו זה דחפו לפרוש מהפלמ"ח ולהתגייס לחיל-הים הבריטי. תחילה שירת בארץ ואחר-כך במצרים ובעדן. כתום שירותו בצבא חזר לחיי העבודה. בשנת 1946התייצב שוב לשירות בפלמ"ח. והכשיר עצמו לקורס גבוה של ימאים מטעם הפלמ"ח.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות נסער כולו. הרצח בבתי הזיקוק זיעזעהו. אנשי ה"הגנה" שתיכננו את פעולת-הגמול נגד כפר המרצחים בלד א-שייח', הועידו לו תפקיד בחוליה הפורצת. ביום י"ט בטבת תש"ח (1.1.1948) חדרו לכפר המרצחים ולחמו על כל בית. חיים הצטיין בפריצה, ולחם בגבורה עד הרגע האחרון כשכדור פגע בראשו והוא נפל.
חיים התגלה בדרך חייו כבעל נפש דינמית רבת לבטים וחיפושים, שאיפה בלתי-רוויה לשלמות הנפש, לאמת צרופה. בכתביו המרובים אשר השאיר – רשימות עיוניות, שירים, סיפורים, תרגומים, ביקורת ספרותית, מכתבי-רשימות – השתוקק לחיים עשירים בחוויות פנימיות ל"בניין טמיר ונפלא שאינו גוף הנותן טעם לחיות, ובו אני רואה חזות הכל".
חיים הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביגור. זמן לא רב אחרי מות הבן נפל גם האב, יצחק בן-דור. "ספריית הפועלים" הוציאה לאור ספר בשם "בן-דור" ובו ממבחר עזבונו הספרותי.
אבישי שורש כתב ב"חצר יגור" פוסט מרגש המשלים את סיפורו של הלל ואנו מביאים אותו גם כאן:
חיים גורי המשורר והלוחם הלך לעולמו דווקא בטו בשבט חג הנטיעות. נעקר מתוכנו עץ רחב ענפים ושבע ימים. רציתי להוסיף שאני הוא זה שאסף את חיים גורי ואשתו עלינק׳ה היא עליזה, מביקור בבית הקברות של יגור את חברו חיים בן דור הוא חמדור מ״הספר המשוגע״, ועד לירושלים. עשיתי זאת מכך שהזדמנה לי זכות לשוחח עימו במשך שעתיים כל הדרך לביתו על ספרות על חיי המשפחה שלו אישתו ושלי ציטטנו קטעי שירה של משוררים רבים והוא וזיכרונו מופלא שבמופלא.
הבאתי אותם לדירתם כאשר הכנתי עמי לנסיעה את ספר שיריו אחרון אז ״עיבל״ (מאז הוציא ספר שירים נוסף). ספר זה הרשים אותי בשירה האישית שלו ובעיקר ביקורת אישית על תקופתו כלוחם בפלמח. בקשתי היחידה ממנו כי יחתום לי על ספרו והוא לא רק שנענה ברצון אלא הוסיף מעט מילות שירה:
לאבישי היקר
מתת שירים
בכל שהלב רוחש לך
לטובה
ובאהבת השיר –
חיים גורי
ספר זה אני שומר איתי לעולמים.
אבישי
בהזדמנות זו רציתי להביא בפניכם שיר נפלא של חיים גורי מתוך ספר שיריו "עיבל" :
כִּמְעַט כָּל הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִשְׁחֲטוּ.
מַה נַּעֲשֶׂה.
אוּלַי נִפְנֶה אֶל גְּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה,
הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה.
אוּלַי נַבְרִיחַ כַּמָּה מֵהֶן מִמִּזְרָח,
מֵהָע'וֹר שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל.
אוּלַי נְבַקֵּשׁ פֶּסֶק-זְמַן.
אוּלַי תוֹמַרְקִין יָקִים בְּיָדָיו הַקָּשׁוֹת
אַנְדַּרְטָה לְזִכְרָן הַיָּקָר –
בַּרְזֶל מְעֻרְגָּל, מִזְדַּקֵּר עַל רֶכֶס קַשּׁוּב,
מוּל מוֹאָב.
קָשֶׁה לִי אִישִׁית לְלֹא הַפָּרוֹת הָאֵלֶּה.
שָׁנִים עַל שָׁנִים רָעִיתִי אוֹתָן.
אֲנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה דּוֹמֶה לִמְתוּשֶׁלַח,
לְעוֹד פָּרָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּשְׁחֲטָה.
(הביא לדפוס – אבישי)
יפה מאוד, גם עצוב גם מחוייך