צומת יגור המקום של חברי יגור
בניק התחיל לכתוב שירים כבר בראשית שנותיו בבית הספר והמשיך בכך במשך כל חייו. אני התוודעתי לכך כשהתחיל הקשר בינינו. הוא תמיד כתב, ואהב לכתוב, אבל הדבר היה כרוך בהרבה התלבטויות של כתיבה ומחיקה, ולבסוף אני הייתי זו שאמרה את המילה האחרונה על התוצר המוגמר. מאוד אהבתי את כתיבתו, ובעיקר את השירים.
היה לי ברור שצריך לאסוף את כתביו וניסיתי לשכנע אותו לעשות זאת בחייו. זה לא צלח ולקח זמן עד שהתחלנו לעבוד על הוצאת הספר. את תהליך העבודה מתארת אוקה. שיתפנו בתהליך את שרון, בני, והוא גם ארגן את אירוע השקת הספר, שאליו באו חברים של בניק מהצבא, חברים מיגור ובני משפחה. שרון הכין מצגת על פעלו של בניק, עמית קרא את דבריה של עליק, וגדי הקריא שיר שבחר מתוך הספר. הערב היה מרגש וחשוב.
את המימון לספר קיבלנו מעמותת 'יגורים', בעזרת בועז ומזכירות יגור. על כך אני רוצה להודות מקרב לב. תודה וחיבוק גדול לשרהל'ה חי, לאוקה ולמיכל מלכין על העבודה הנפלאה שהן עשו.
חברים המעוניינים בקריאת הספר יכולים להשאילו בספריה. המעוניינים לרכשו – יפנו לאסתרק'ה.
על עריכת הספר / אוקה בניסטי
זו הפעם השנייה שבניק מזמן לי התנסות בעריכה. בספר הקודם, שיצא לאור ערב פטירתו, הוא בעצמו בחר את השירים וידע בדיוק מה הוא רוצה, כך שנשאר מעט מקום להתערבות. הפעם הפנייה באה מאסתרק'ה, שביקשה לכנס את כתביו הרבים לספר שלם. כך שמבחינתי היא הלקוחה, ולמרות שקיבלתי יד חופשית, השתדלתי מאוד לערוך את הספר בהתאם לרצונה. בכל שלב ועניין קיבלתי את הסכמתה ואת אישורה.
בניק, כמי שהיה פעיל ומעורה בנעשה בקיבוץ, במדינה ובעולם, השאיר אחריו הרבה חומר כתוב ומגוון: שירים, מאמרים, סיפורים, מופעים, רשימות, מכתבים וטיוטות. אחרי ששרהל'ה חי הקלידה את כל מה שנאסף ישבנו לחשוב איך מחברים את כל החומרים הללו לספר. די מהר הגענו להסכמה שיש כאן סיפור חיים ששזור בסיפור המקומי, ושזוהי הזדמנות ליצור מסמך שמתעד את יגור דרך עיניו האישיות של מי שלא רק זכר, אלא שגם ידע לספר.
כעת התחיל הניפוי הראשון של החומר. אחריו היו עוד שלבים של ניפוי, ובסופו של דבר הספר מכיל חומרים שנכתבו בחלקם למגירה ואחרים, שראו אור במשך השנים בדפיה של יגור, ושנשמעו על במותיה. מגוון הטקסטים העשיר כולל רשימות ותיעוד היסטורי של אירועים, שירים שמבטאים הלך רוח, וסיפורים קטנים מהווי היישוב, מתובלים בקריצה ובהומור.
הטקסטים ערוכים בחלוקה פנימית לפי נושאים. בניק מרבה לכתוב על הנוף המקומי, על האידיאולוגיה שהיא זהות המקום, ועל האנשים שחיים בו, מתוך חיבור שורשי לחיי הקולקטיב, שעל אף המחירים הכואבים, זהו לו תמיד בית בכל מובן. העבר, ההווה והעתיד לעולם שזורים זה בזה ונוכחים בו זמנית.
הפתיח מוקדש לבניק ולבית הוריו. כאן מובא הסיפור הפרטי ולידו סיפורה של יגור. במכוון לא הוכנסו לספר דברים שנכתבו על בני המשפחה המורחבת, כדי להפריד בין המעגלים. יש להניח שמכל מה שנכתב למשפחה אפשר יהיה להפיק ספר מכובד בפני עצמו. יחד עם זאת, אי אפשר להפריד את בניק מיצחק רבין, ולכן צורפו שני שירים שכתב לזכרו.
מלאכת הצילום נעשתה על ידי מיכל מלכין. רצינו לאייר את הספר בתמונות עדכניות של יגור, כפי שהיא נראית היום. פה ושם שובצו גם תמונות מן העבר.
הכותרת של הספר, יש בה כפל משמעות: צירוף המילים 'חוצב מן השורה' לקוח משיר המחצבה, ומן הסתם כל בני יגור יזהו את תמונת המחצבה שעל העטיפה. בניק, שידע לצאת מן התלם, היטיב לבטא את חד- פעמיותו, באמצעות השורה הכתובה, אותה חצב מדם ליבו.
תודה למיכל ולשרהל'ה שהיו שותפות מלאות ונפלאות.
כבר אמר המשורר ש'האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו'. בניק מבטא את הקשר הזה בשירו 'האנשים החיים ליד ההר':
האנשים החיים ליד ההר,
ההר נותן בם סימנים.
בחלוף השנים יאמרו כל רואיהם
'אלה אנשים החיים ליד ההר'.
