צומת יגור המקום של חברי יגור
חוקר האמנות האמריקאי סקוט פונמון כותב על חבר יגור ערי גלס ז"ל, שהיה אמן, מורה לאמנות ביגור, וצלם הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. ערי הותיר אחריו מורשת יצירתית רחבה, חלקה נמצא עד היום בארכיון יגור.
"בחורף 1942, מתוך הזיות של חום גבוה, רואה אמן הבאוהאוס מחזות ביעותים. בחלומו הוא רואה אדם, אמן אף הוא, המתעורר מחלום. מתעורר מסיוט אל תוך סיוט. בעודו קודח, הוא מצייר סקיצות, המצטרפות בשבועות הבאים לסדרה שלמה: בהדפסי שחור לבן, הוא מספר סיפור של שחור ולבן: רוע וחמלה, שפל וגבורה, ייאוש ותקווה. הדפסי לינולאום המציגים בכנות חסרת רחמים חלום בלהות שהוא בעצם מציאות. אלא שב-1942, מציאות זו אינה לגמרי ידועה עדיין, לא מעבר לגזרי מידע שרבים מבטלים כשמועות גרידא. מי יפרסם את הסיפור הזה, תיאור חסר רחמים וחסר מילים של מה שאף אחד לא רוצה לדעת?"
פונמון פגש את יצירתו של גלס לפני כשנה, במקרה, בשעת גלישה באינטרנט באתר מכירות פומביות של חפצי אומנות. פריט אחד צד את עינו במיוחד: שמונה הדפסים (מתחריטי עץ) המתארים את משלי איזופוס, מאת ערי גלס (בשמו הגרמני, אריך גלס). גלס היה אומן בוגר הבאוהאוס שהגיע ליגור עם עליית הנאצים לשלטון ב-1934, ובה גדלו ארבעת בניו- עוזי, מיכאל, יורם וראובן גל.
פונמון התעניין התרשם מאוד מאיכויותיה האומנותיות והטכניות המעולות של היצירה, למד על סיפור חייו של ערי גלס מוויקיפדיה ופרסם מאמר ארוך ומפורט במסגרת הבלוג שלו על אמנות.
פרסום המאמר הוביל ליצירת קשר עם הגר גל (היום הגר לב). הגר, נכדתו של ערי גלס, בתו של יורם גל, מתגוררת כיום בלייפציג, גרמניה, וחוקרת אף היא את מורשתו של סבא ערי. ממנה ומעדו גל (בנו של עוזי) למד פונמון עוד לגבי פרקי חייו המרתקים של גלס ועושר יצירתו, כיצד התפזר וחולק אוסף היצירות של גלס בין שמונת נכדיו לאחר שכל ארבעת הבנים הלכו לעולמם, ועל יצירות שונות שמצאו דרכן אל חברים של ערי, חברי יגור ואחרים.
בצפיה בסרט וידאו שצולם ב 1983 בפתיחת תערוכה מיצירותיו של גלס בחיפה (בליווי קריינות של אמיתי אגמון) נגלה אוצר נוסף: סדרה בשם "לילות" של 28 הדפסים אשר נוצרו ביגור.
סיפור לידתה, יצירתה ופרסומה של סדרה זו הינו מיוחד במינו והוביל את פונמון לכתיבת מאמר מקיף נוסף שהתפרסם כבלוג ועומד להתפרסם אף במגזין אומנות היוצא לאור באזור וושינגטון בארה"ב.
בלילה של חורף 1942, שכב ערי ב"איזולטור" שביגור, חולה וקודח מחום. בחלומו ראה חזיונות בעתה. כשהתעורר, צייר אותם ויצר סדרה של הדפסים מתחריטי לינולאום, בשחור ולבן. ההדפסים תיארו מוות, קדרות, אימה וחרדה, אלימות ודיכוי. שריפת בתי כנסת, רצח המוני, אובדן וחושך. מחזות שבימינו מזוהים באופן טבעי עם השואה באירופה. אלא שערי מעולם לא ראה את השואה. הוא הסתמך על התנסויותיו כחייל וקצין קומנדו במלחמת העולם הראשונה, עת חווה את זוועות המלחמה בחפירות, ועל היכרותו עם גרמניה הנאצית עד 1934. העבודה במלואה הוצגה לראשונה לחברי יגור בנובמבר 1942, בכניסה לחדר האוכל ביום שישי כמקובל באותם שנים, ועוררה תגובות חזקות.
ערי רצה לפרסם את היצירה, לה קרא "לילות", אך המו"לים שאתם יצר קשר בישראל לא נעתרו. בארץ ידעו מעט מאוד על מה שקרה באירופה באותם ימים, ולמעשה רק אז החלו להגיע ידיעות, שרבים ביטלו אותן כשמועות. אחרי הכל, מי יכול היה להאמין? נאמר לו: "זה סתם יזרע פניקה", "לאנשים יש שם עדיין בני משפחה", "איך אפשר לפרסם דבר כזה". רק הדפס בודד מתוך "לילות", כזה שלא מראה את אימי המלחמה, הוצג בעמוד השער של "דבר הפועלת בינואר 1943.
לאחר מכן, באופן מפתיע, פורסמה ב1943 הסדרה "לילות" בדרום אפריקה בשם Through the Night. הפרטים אינם ברורים בוודאות, אך דומה שקרובים של משפחת גלס בדרום אפריקה התבקשו לסייע, והם פנו להוצאות לאור. אחת מהן, הוצאת "אנטונוס", הדפיסה את "לילות" עם הקדשה מאת ההסטוריון הדרום אפריקאי אריק רוזנטל. מהלך כזה היה חייב להיות חריג ביותר באותן שנים – תארו לעצמכם, באמצע מלחמת העולם, מוציא אמן ישראלי וחבר קיבוץ פרסום אמנותי במדינה רחוקה.
רק לאחר שנתיים נוספות, ב1945, ראתה היצירה אור בישראל (בהוצאת הקיבוץ המאוחד), לאחר שממדי וזוועות השואה החלו להתגלות לאמיתם, וזכתה להקדמה נרגשת של דוב שטוק-סדן.
ההדפסים החדים של "לילות" מצטרפים ליצירה מטלטלת, ובה ציורים שאינם "יפים" במובן המקובל, חלקם קשים לעיכול. אשה הנושאת את ילדה לצד אביו המת, מעפילים על ספינה, ואחריהם גופות צפות בים. ולמרות הכל, היצירה "לילות" היא גם סיפור של תקווה ואופטימיות: ההדפסים האחרונים בסדרה מראים את הנופלים והמדוכאים קמים, מתחמשים, ויוצרים מציאות חדשה ותקומה בישראל.
הגר לב (גל) ועדו גל
למרות הפרטים הקיימים, רב הנסתר. איננו יודעים: מה הייתה ההשתלשלות המדוייקת של האירועים לפני פרסום "לילות" בדרום אפריקה ובישראל? האם הקיבוץ תמך או התנגד? מה עלה בגורלן של הסקיצות ופלטות הלינולאום? "לילות" הודפסה במקור בעבודת יד בחמישים עותקים. האם יתכן כי לאחדים מחברי יגור יש עותק מהחוברת המודפסת שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ויוכלו לספר כיצד הוא הגיע אליהם? או האם יש למישהו מידע או זכרונות לגבי עבודתו של ערי גלס בכלל, כצלם, אמן, ומורה? המשפחה תשמח לשמוע. ניתן לכתוב אל הגר בדוא"ל hagarlev@gmail.com
ערי (אריך) גלס נולד בגרמניה ב -1897. אמו הייתה שחקנית ולחשנית בתיאטרון, והם נדדו עם תיאטראות מעיר לעיר. את אביו מעולם לא הכיר, אמו גידלה אותו בכוחות עצמה, דבר שהיה מאוד לא רגיל באותם הימים. כשהיה בן שש, נפצעה אמו בתאונה על הבמה והפכה לנכה. דודו ודודתו, אנשים מפורסמים בעולם התיאטרון הגרמני, לקחו אותו תחת חסותם. תוכניותיו להפוך למהנדס נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא שירת לכל אורך המלחמה וקיבל את צלב הברזל, עיטור הגבורה הגבוה יותר של הצבא הגרמני, על הצטיינותו וגבורתו בחזית המערבית. בהמשך הפך לצופה אוירי וטייס. עוד בהיותו בחזית החל לצייר את זוועות המלחמה ואחרי המלחמה שינה את תוכניותיו והחליט ללמוד אמנות. הוא למד באקדמיה לאמנות במינכן ובמוסד הבאוהאוס המיתולוגי בויימר. ערי הושפע מאוד מזרמים חדשים באומנות ובהם הסוריאליזם, אבל התעקש לתאר את המציאות כמות שהיא. הוא אמר שציור מודרני או אבסטרקטי זה "קל מדי", וכי תפקידו של אומן הוא לתאר את המציאות כפי שהוא רואה אותה. להכיר אותה. כך למשל, כשהכין תערוכת ציורים על חולי נפש, קיבל אישור להתגורר בבית החולים לחולי נפש, ונדד במסדרונות במשך שבועיים, לבוש בחלוק רופאים.
ב 1934 עלו ערי ואשתו שושנה (אדלר) לישראל, וגרו ביגור עם ארבעת הבנים – עוזי, מיכאל, יורם וראובן. ביגור דאז, פגש ערי חיים שונים לחלוטין מאלה שהכיר בחוגי האמנים והבוהמיה של אירופה. היה עליו להסתגל במהירות ליישוב חקלאי שנאבק על קיומו, לשפה, למנטליות, לחיי הקיבוץ ולרמת החיים ששררה. היה עליו גם ליישב את רצונו להמשיך לעסוק באמנות עם צרכי הקיבוץ. כך מצא את עצמו עובד בנגריה, שומר בלילה וגם מייצר אביזרים להופעות ומחזות, לוחות שנה ועלונים, ועובד כמורה לאמנות בבית הספר אשר גידל דורות של חברי יגור. הדחף המפורסם שלו לתעד את המציאות והאירועים שמסביבו בזמן אמת, הניב נסיון ליצור תמונה עשירה ומקיפה של חיי הקיבוץ באמצעות צילום וציור של כל צדדי החיים: אנשים בעבודה, נופי הר הכרמל, מסיבות וטקסים, ושאר רגעים בחיי הקיבוץ. בארכיון יגור שמורים עד היום עשרות פוסטרים עם קריקטורות מחיי הקיבוץ שנהג להציג בימי שישי בחדר האוכל.
ה"הגנה "ניצלה את כישוריו כטייס וצלם – שילוב נדיר בימים שקדמו להקמת המדינה – לצילומים אוויריים ומודיעיניים. כשבנו מיכאל חגג בר מצווה, לקח אותו ל"טיסת מתנה" במה שבעצם הייתה פעולת כיסוי למשימת צילום אווירי, כשמיכאל מסתיר בין בגדיו מצלמה וסרטי צילום. יצירתו הענפה של ערי הוצגה בכמה תערוכות רשמיות, אך בנוסף הוא הציג בהזדמנויות שונות בדירתו הקטנה ובמבני ציבור ביגור, ונהג לחלק מציוריו ותחריטיו לחברים.
בשנים האחרונות גוברת הסקרנות לגבי אמני המחצית הראשונה של המאה העשרים, והבאוהאוס הפך למותג ידוע ונערץ. יותר מ-40 שנה אחרי מותו ב-1973, עבודותיו של ערי הוצגו לאחרונה בברלין ובשטוטגרט. בקיץ 2019 תוצג בוויימר תערוכה של האמן הישראלי יוחאי אברהמי הכוללת "התכתבות" עם ציורים של ערי גלס ועם צילומים רבים מיגור, כמו גם קומפוזיציות המבוססות בחלקן על פריטים ותמונות הקשורים לעוזי גל וליצירת תמ"ק העוזי, כחלק מהסתכלות מורכבת על תהליכי יצירה בעולם המודרני.
זוהי סגירת מעגל מרגשת, כאשר חומרים רבים הקשורים אל ערי ועוזי (ומראות מקיבוץ יגור) יוצגו בעיר מולדתו של הבאוהאוס (שהיא גם עיר הולדתו של עוזי), כמאה שנה לאחר שערי היה בה סטודנט צעיר מן המניין.
