צומת יגור המקום של חברי יגור
חג המשק שנחגוג בקרוב (חלק כבר חגגנו ביום הוותיק) מזכיר לנו את ד"ר פניה לבובה – שכונתה בפי מכריה בשם לבבית.
לאחרונה פנה אלינו ד"ר יעקב וגנר, בבקשה לקבל תמונה שלה, ושלחנו לו את התמונה המצורפת, בה רואים את אחות בתיה קנטרוביץ', ד"ר לבובה וד"ר מרים עוגן (אגולניק). התמונה היא משנת 1934.
ביקשנו מד"ר וגנר שיכתוב לנו פרטים על ד"ר לבובה, וקיבלנו ממנו את הפרטים הבאים:
ד"ר פניה לבובה היתה ילידת העיר יקטרינוסלב ברוסיה, כיום אוקראינה. היא למדה רפואה באוניברסיטת לוזאן שבשוויץ והתמחתה בכירורגיה ולאחר מכן חזרה לרוסיה, שם שירתה ככירורגית בצבא הצאר בדרגת סרן. בהיותה נמוכת קומה, בערך 1.50מ', היא נקראה גם "הרופאה על הספסל" כשהיתה מנתחת. בהיותה בת למשפחה מסורתית וציונית החליטה לעלות ארצה. בהגיעה ארצה זה נראה לאנשים מוזר ביותר שאישה תהיה כירורגית והיא הפכה להיות רופאת משפחה. היא נדדה בארץ במקומות שונים כמו יגור, כפר אוריה, כפר חסידים ורעננה, שם פתחה מרפאה, ולבסוף במרפאת קופת חולים הכללית בסניף נורדאו בתל אביב. היא היתה בין מייסדי קופת חולים עם ד"ר יוסף מאיר שעל שמו נקרא בית החולים "מאיר" בכפר סבא. הנהלת קופת חולים רצתה מאד שהיא תהיה שייכת להנהלה, אך היא סירבה בתוקף באומרה שהחולים מעניינים אותה יותר. היא היתה מקדימה לפחות בחצי שעה להגיע למרפאה, באומרה "תמיד יגיע ילד שיבקש עזרה עבור אמו החולה". כאשר היו שביתות רופאים היא מעולם לא שבתה באומרה "רופא אינו שובת!". כסף מעולם לא עניין אותה והיא תמכה ועזרה בכסף למטופליה.
ההיכרות שלי איתה נבעה מהסיבה שאמי היתה ילידת שוויץ וד"ר לבובה שמעה ממטופלת שלה על אמי ורצתה להכירה, וכך היא הגיעה למשפחתנו והיתה ידידת משפחה. כשאני הייתי נער היא רתמה אותי לכתיבת מכתביה, באומרה שכתב ידה דומה לסימנים של תרנגולות החולות בריאומטיזם. היא נלחמה ברשויות, כולל קופת חולים הכללית, עבור זכויות שונות של מטופליה. לא היתה דֶלת שהיתה נעולה בפניה, כולל דלתותיהם של ראש הממשלה דוד בן גוריון, השרים קפלן ורמז, הרב גורן ועוד אישים אחרים. היא היתה החלטית, דעתנית ועקשנית בלתי רגילה ודיאגנוסטיקאית מן השורה העליונה.
אני כתבתי את מכתביה ובעיקר ריככתי אותם. במהלך הכתיבה היינו צורחים זה על זה אבל בידידות רבה. היא היתה מפא"יניקית אמיתית של עזרה, ומאחר ואני התנגדתי לדורסנות של המפלגה הזאת היא כינתה אותי לפעמים בחיבה "אנטישמי פארפאלע בוידם".
במהלך השנים היא שמעה ברדיו כתבה על רפי בליץ, הקשורה לפרשת רצח מהנדס האוירונאוטיקה פיאטלי, והחליטה לבקר את האסיר בבית הסוהר ברמלה הנקרא כיום כלא איילון. גם פה הייתי מעורב בכתיבת המכתבים. יום אחד היא קיבלה אירוע מוחי כאשר קנתה ממתקים עבור רפי בליץ בכוונה להביאם אליו כמשלוח מנות. היא אושפזה בבית החולים הדסה בתל אביב והורַי אירגנו את הטיפולים השונים והשהויות אצלה. מאחר ומצבה הורע רצו להעבירה לבית לווינשטיין ואז אני, כבחור צעיר שלמדתי להיות עקשן כמוה, פניתי להנהלת קופת חולים והסברתי להם שאם היא לא תהיה בתל אביב מטופליה ומכריה המבוגרים לא יוכלו לבקרה. וזה אכן פעל וקופת חולים מימנה את שהותה בבית ליכטנשטטר, כיום בית החולים "רעות" שביד אליהו. קצת לפני האירוע המוחי היא ביקשה שאבי יהיה המוציא לפועל של צוואתה.
היא נקברה בחלקת שחקני תיאטרון "הבימה" המייסדים בבית הקברות שבנחלת יצחק, היות וחלק ניכר מהם היו מטופליה, שגרו בשיכון השחקנים שהיה באזור הרחובות פרוג וגורדון שבו היא התגוררה בחדר אחד אצל משפחת בייר. במלאות שלושים לפטירתה קופת חולים הסכימה שאארגן לה אזכרה בתיאטרון "האוהל" שהיה קיים בשעתו בתל אביב.
הסיבה העיקרית לפנייתי לארכיון יגור נובעת מכך שהשדרן מר ירון לונדון ערך לפני שנים כתבה על רפי בליץ וכעת הוא עוסק בהכנת סרט על רפי בליץ והוא מלקט שמות אנשים שהיו קשורים בפרשה זאת. אני המשכתי כבחור צעיר למלא את מקומה של ד"ר לבובה ואף הכרתי את גברת היינקה פיאטלי, אלמנתו של המהנדס פיאטלי, שהראתה גדלות נפש בלתי רגילה, ביקרה את רפי בליץ בכלא רמלה ודאגה שיקבל שיעורים במוסיקה.
תודה רבה לך וכל טוב
ד"ר יעקב וגנר
פסיכולוג קליני ורפואי בדימוס בן 80
הערת הארכיון: אותו רפי בליץ, הפושע הנמלט, "ביקר" ביגור באחד הלילות בחודש אוגוסט 1962 בבית ילדים ביגור, כיום מחזור כ"ד. ד', אחת הילדות, "פינתה" לו את מיטתה (המסכן היה עייף) ועמדה כל הלילה ליד החלון, לשמור שלא יבואו שוטרים. השוטרים הגיעו כמובן לאחר מכן, והפרשה זכורה לאנשי יגור.
עובדות הארכיון
