המזכיר / הלל לויתן

בקיבוץ חולתא, היה חבר בשם יפתח צורן, שנחשב לאחד הצעירים המבטיחים בקיבוץ. היה מחנך, מזכיר, מי שהיו ציפיות ממנו. לאחר שמילא מספר תפקידים, עבר להנהלת חשבונות, ראה שישנו כסף שניתן לקחת, ולקח, בהתחלה קצת, אחר כך מעט, ובהמשך יותר, עד שנתפש. הקיבוץ הודיע לו כי הוא מוותר על תביעה במשטרה באם הוא יעזוב את הקיבוץ. הוא ומשפחתו עזבו את הקיבוץ, בהמשך משפחתו, אשתו ושלושת ילדיו עזבו אותו, ובהמשך הוא התאבד.

לאחרונה, ידידת המשפחה, מולי לנדסמן, יצרה סרט בשם "המזכיר" אודות הטרגדיה הזאת.

הסרט יוצג ביד למגינים ביגור, בהשתתפות היוצרת. אני ממליץ.

ולמה?

היכרתי את האיש. בשנות ה – 70 של המאה הקודמת ריכזתי את חטיבת בני הקיבוץ המאוחד, שהיתה תנועת הנוער של הקיבוץ המאוחד. מזכירות החטיבה היתה מורכבת מכ – 10 בוגרי י"ב, 3 – 4 בוגרי צבא, ושני מבוגרים שאחד מהם אני.

יפתח, שמסיבות בריאות לא התגייס לצה"ל, הצטרף לצוות ומיד תפש עמדה מנהיגותית. הצעירים , בדרך כלל, קיבלו את דעתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים וכולנו, כל הבוגרים גוייסנו למילואים למשך חצי שנה ויותר, לקח על עצמו, יפתח, את הריכוז ועשה זאת הצורה מעוררת הערכה.

אני זוכר אותו כאדם בעל יכולות ומאד ערכי.

כשנודע לי על המעילה, הוכיתי בתדהמה. הרבה מחשבות ושאלות באו לי לראש., מה מביא אדם כזה ערכי לעשות מעשה כזה. האם זה יכול לקרות לכל אחד, גם לי? הזמן עבר והעסיק אותי פחות. עתה עם קריאתי אודות הסרט, שעדיין לא ראיתי אותו, התעוררו בי מחדש כל אותן מחשבות. נעשיתי סקרן לראות את הסרט.. חושב שגם למי שלא הכיר את האיש, יכול להיות מעניין. מבין שהסרט מביא למחשבה נוספת איך נכון לנהוג במקרה דומה..

הלל לויתן