עצרו לקפה – קפה בנעם נסגר

קפה בנעם נסגר אחרי עשר שנים, פרידה מחני ונעם דן

עשר שנים היה המקום הזה חלק בלתי נפרד משגרת החיים של חברים רבים ביגור וחברים רבים של המקום שבאו ממקומות. התקיימו בו פגישות עסקיות ומפגשי משפחה, עצירות של שביל ישראל, מנוחות של רוכבי האופניים, והפסקות גלידה בדרך לבריכה. ביקרו בו פנסיונרים לקפה של בוקר ופנסיונרים אחרים לפינוק של אחרי ההליכה בפרדס. בית הכפרי שנתן למי שרצה, הרגשה של בית קפה בעיר עם הרגשה של בית ומשפחה. בזכות אהבת הלקוחות ונאמנותם שרד המוסד הקטן והצנוע הזה אפילו את פתיחת הקפיטריה ב"סטופ". לא עוד. נעם וחני סוגרים מקום וסוגרים תקופה בה חיתנו שלוש בנות וגידלו 5 נכדים ונכדות, וממשיכים בחייהם בחיוך וברוח טובה.

חני: הכל התחיל מחבר שלנו שהיה גם מחובר ליגור והוא זה שהציע לנו להעביר את הגלידריה מחיפה לפינה הזאת שלרגלי הכרמל. הדבר היחידי שידעתי זה למכור גלידה. איריס וילרוסה המשיכה לאפות, וכשעזבה נכנסתי בלית ברירה לעסקי האפייה. בהתחלה הבאנו קונדיטור, בהדרגה למדתי את העבודה ולקחתי את המושכות. הגשנו קפה ועוגה. אבל הלקוחות רצו אוכל, הכנסנו טוסטים. הם רצו עוד, התחלנו לאפות קישים, ואחר כך מרק, ואחר כך פיצות ואחר כך ארוחות בוקר. ככה זה הפך מקפה לקפיטריה לבית קפה. היה לי כח לבוא אחרי יום עבודה במרפאה ברכסים ולהתחיל לבשל כי היתה המון התרגשות ויצירה ונתינה. הרפתקאה מתוקה כזאת. תוך כדי קיבלו נשות יגור פרוטקציה במרפאה.

למדתי לבשל, פגשתי אנשים נהדרים, חלקם באופן קבוע, נכנסתי בצורה עדינה לחיים שלהם, לסיפורים, להווי של אלו שרצו לשתף ולהתקרב, (הטעם של הריבות של שולה זכור היטב) היה בית בשביל שני הצדדים, לא רק עסק או בילוי. לפעמים הרגשנו שהפכנו למותג. רוכבי האופניים כבר הודיעו שישנו את המסלול כדי לשמור על קשר. אני עוזבת בתחושה של התרגשות לפתוח פרק חדש ולנוח קצת, וגם בכאב של התנתקות וסיום פרק. שלום לכולם.

עבדה בקפה: ציפי בנארי

ציפי בנארי עבדה תקופה מסוימת במקום והייתה חלק מצוות התפעול שלו. בין היתר, הייתה אחראית על הגינון שבחזית בית הקפה, זאת כדי לשוות למקום אווירה מתאימה. ציפי מציינת את מיקומו "האסטרטגי" של בית הקפה אשר היה צומת מפגש למטיילים אשר ירדו מן ההר. לדבריה המיוחדות של המקום הייתה האפשרות לקיים במקום פגישות ומפגשים מכל סוג .

עזר בהכנת הכתבה: יצחק בוצר