צומת יגור המקום של חברי יגור
חבריםות שלום
בימים הקרובים תערך הצבעה על ההסתייגיויות של אהוד ס”ט ושלי להצעת נוהל ההצבעות בקלפי.
מאחר והדיון באסיפה שבו הועלו הצעותינו לא שודר בוידאו וגם לא פורסם ביומן, אהוד ואני מצאנו לנכון להכין דף בו מוסברות הצעותינו. גרסה להדפסה של דף זה מפורסמת כאן.
דף הסבר לקראת ההצבעה על ההסתייגויות (23-24.5.19)
שלמה מורן ואהוד ס”ט
א. למה לא 50%
להלכה זה יכול להראות כעניין טכני, ואולי אף דקדקני – “רוב מוחלט של 50% מהקולות, או “רוב רגיל” שאינו דורש 50%.
למעשה, יש כאן בעיה עקרונית ממדרגה ראשונה: האם ניתן לעבור לסדר היום על חריגה מ”תקנון יגור”.
“תקנון יגור” – שכולם מסכימים שהוא חייב להיות הבסיס לכל ההצעות – אומר:
“כל החלטה באסיפה הכללית תתקבל ב’רוב דעות רגיל’ של המצביעים בעד או נגד”.
נדרש כאן “רוב רגיל”, ולא “רוב מוחלט”.
“רוב רגיל” מוגדר כ”מספר הקולות שניתן לאחד המועמדים (או לאחת ההצעות), יותר מן הקולות שניתנו למועמד אחר (או להצעה אחרת). (מילון אבן שושן).
“רוב מוחלט” מוגדר שם כ”יותר מן החצי” (יותר מ- 50%).
חשוב לציין כי גם “תקנות האגודות השיתופיות” (סעיף 54): דורשות “רוב רגיל” בבחירות לרשויות האגודה!
בהתייעצות שהתקיימה עם המחלקה המשפטית של התק”צ, הפריכה זו את הדרישה החד-משמעית של עו”ד הפרטיים שלנו, שדרשו באופן גורף “רוב מוחלט” של יותר מ- 50% בכל ההצבעות.
בעקבות זאת הסירו המזכירות וו. האסיפה מן ההצעה המקורית שלהם (באסיפה ב- 23.4.19) את מה שהיה הבסיס העקרוני של כל ההצעה כולה – סעיף 1א’, שם – שאמר: כל החלטה של האסיפה, תתקבל ברוב של מעל ל- 50% מן המצביעים בעד או נגד”. סעיף זה כבר לא מופיע בהצעה המתוקנת (באסיפה ב- 15.5.19).
לכן לא ברורה ההתעקשות שלהם להמשיך ולדרוש “רוב מוחלט” (מעל 50%) בסעיפים היישומיים של הנוהל העוסקים בבחירה מרובה – סעיפים 1ג’ ו- 2ג’.
לכך בדיוק מתייחסות ההסתייגויות שלנו!
ב. למה כן 40%
מסגרת הבחירה באמצעות “רוב רגיל”, עם “רף” של 40%, התחילה כנראה עם “חוק הבחירות לרשויות המקומיות” (1975).
הבעיה בבחירה מרובת מועמדים היא שפיזור הקולות ביניהם עלול להביא למצב שבו גם הזוכה יקבל עדיין אחוז קולות נמוך יחסית. כך למשל, ממוצע הקולות לגבי 3 מועמדים הוא 33%, לגבי 4 מועמדים – 25%, וכן הלאה במגמת ירידה.
מכאן עלה הצורך לקבוע “רף” – אחוז קולות מינימלי – שיבטיח את הלגיטימיות של הבחירה. הכנסת התלבטה במשך שנתיים אם לקבוע “רף” של 50%, או של 40%. בסופו של דבר היא החליטה על 40%. “רף” של 50% נראה כקיצוני מדיי. קשה להשיג אותו בבחירה מרובת מועמדים, והדבר עלול להביא לריבוי של סיבובים שניים, ולבזבוז זמן ומשאבים ללא צורך.
נוהל הבחירה לרשויות המקומיות, פועל כבר מעל 45 שנה ללא דופי, ונראה שמה שטוב להם, יהיה טוב גם לנו.
ראוי גם לציין שבשיחה עם עו”ד מיכי דרורי, ראש המחלקה המשפטית של התק”צ, הוא אמר שלמיטב ידיעתו, רוב הקיבוצים אכן אימצו נוהל זה של המועצות המקומיות. גם כאן, מה שטוב לרוב הקיבוצים, יהיה כנראה טוב גם לנו.
ג. מדוע שני מתמודדים בסיבוב השני, ולא אחד
הצורך בשני מתמודדים בסיבוב השני (במקרה שאף אחד לא עבר את “הרף” בסיבוב הראשון) נובע משתי סיבות חשובות:
1. צמצום מספר המתמודדים לקראת הסיבוב השני, יכול להביא לשינוי ההעדפות של התומכים בשאר המועמדים, שלא עלו לסיבוב השני.
כך, למשל, יתכן שמתמודד א’ – הזוכה בסיבוב הראשון – יקבל 35% מן הקולות, ומתמודד ב’ – זה שבא אחריו – יקבל 33%. אנחנו לא יודעים כיצד יעדיפו להצביע התומכים של מועמדים ג’ ו- ד’ שלא עלו לסיבוב השני. יתכן שאלה יעדיפו דווקא את מועמד ב’ על מועמד א’ בסיבוב השני, וההתרכזות במתמודד א’ בלבד, תתעלם מרצונם.
2. צמצום מספר המתמודדים בסיבוב השני למועמד יחיד העומד לבחירה “בעד” או “נגד”, עלול להביא למעגל של פסילה הדדית, כפי שראינו בעבר ב”הצבעות האסטרטגיות” בהן תומכי המועמדים השונים פסלו הדדית – האחד את השני.
גם כאן, המועמד היחיד שזכה אך לא עבר את “הרף”, קיבל בכל מקרה פחות מ- 50% מן הקולות. אם תומכי שאר המועמדים יצביעו נגדו, הוא ייפסל גם בסיבוב השני.
ההצעה שלנו – בהתאם לנוהל הבחירות ברשויות המקומיות – ששני המועמדים שעלו לסיבוב השני, יתמודדו שם האחד מול השני, מונעת מעגל כזה של פסילה הדדית.
ד. מדוע לדחות את הדיון בנושאי אחי”ג
הצעת המזכירות וועדת אסיפה מנוגדת לנוהל עליו הוחלט עם הקמת אחי”ג בשנת 2009. כך שאם הצעה זו תתקבל, יהיו ביגור שני נוהלים מנוגדים לתהליך הבחירה. כמו כן עדיף שהליך הבחירה יאושר על ידי וועד אחי”ג לפני שהוא מאושר על ידי אסיפת יגור.
הערה: פרק א’ שלעיל, נכתב על דעת אהוד ס”ט בלבד. שאר הפרקים נכתבו במשותף.
