רוח חדשה בענף הבגד

חני אבן רשף

ענף הבגד ביגור עבר בשנים האחרונות כמה שינויים משמעותיים – מתהליך הפרטת הכביסה ב-2013 ועד שינוי אורחות החיים ביגור.
בסוף שנת 2017 עבדו בענף 19 עובדות ועובדים קבועים, מתוכם 3 שכירים. חלק מהעובדות והעובדים בענף היו בגיל פנסיה. מרביתן חברות בגיל העבודה. השכר החודשי הממוצע בענף הסתכם ב65,000 ₪ בקירוב.
כמות הכביסה החודשית הממוצעת  שנשקלה וחויבה  ב2017 – כ-18,000  ק"ג. בכביסה שנשקלה לא נכללו כביסת חוץ, שקיות כביסה של חברים ותרומות.
הענף עבר מספר שינויים משמעותיים מאז היציאה לשינוי – למחיר הכביסה נוספה עלות העבודה וכתוצאה מכך חברים רבים בחרו לכבס בביתם. נפח העבודה ירד, ונדרשו התאמות "תוך כדי תנועה". בחוברת השינוי הוגדר שענף הבגד נדרש לשמור על איזון כלכלי והתוצאות נבדקו באופן מאד הדוק. צורת ההסתכלות על המקום, שהיה מורכב משלוש מחלקות – מכבסה, מעגלה ומחסן תאים עברה רענון, והענף כולו מתנהל כחטיבה אחת –  "מפעל" שחומר הגלם שלו הוא כביסה מלוכלכת, והתוצרת שלו היא כביסה נקייה, מקופלת וריחנית בתאי הכביסה של החברים ושאר הלקוחות. הענף משרת את חברי יגור, ענפים, בנים במסלול ולקוחות חוץ. במשך שנים המכבסה מטפלת בכביסת חיילים בשבת, עם צוות תורניות ותורנים נאמנים – תודה לכולם על ההתייצבות בשבתות למשימה החברתית החשובה. מחודש יוני תמשיך כביסת החיילים ותתבסס על צוות העובדים.

הדסה עשת, שניהלה את המכבסה בשלושת העשורים האחרונים, העבירה את האחריות ליפתח גרודמן. יפתח אחראי על הענף כולו. הענף נפרד מעובדים ועובדות ותיקים שעשו שנים רבות עבודתם נאמנה בכביסה לחברי יגור וענפיה. חלק מהחברות העובדות נשארו לעבוד בגמול גמלאי. כל הכביסה היוצאת מהענף נשקלת ומחויבת דרך המערכת הממוחשבת.

בסיכום שנת 2018 ניכרת התייצבות בכמות הכביסה – כ-11,000 ק"ג בממוצע החודש.

במרץ 2019 עובדים בענף הבגד 13 חברות וחברים – מהם 6 בגמול גמלאי. שכר חודשי ממוצע 33,000 ₪.

למכבסה כ- 400 לקוחות, מתוכם 35 ענפים ותאגידים וכ365 חברות וחברים ובנים במסלול.

תהליכי ההתייעלות בעבודה וההתגייסות של הצוות, דיוק ברישום ובחיוב – אלו הביאו להתייצבות בענף. עם הפנים קדימה – במגמה להתייעל עוד, להמשיך ולשרת את ציבור החברים המעוניינים בכך וליהנות משרותי כביסה איכותית במחיר תחרותי. הרבעון הראשון של 2019 הסתיים בתוצאה חיובית, מאוזנת ולא גירעונית, וגבוהה מהמצופה בתחזית.

עובדי הענף – 3 משרות מלאות וכל השאר בחלקיות משרה ומשרות בגמול גמלאי

ניהול הענף ועובד מכבסה – יפתח גרודמן

צוות העובדות והעובדים הדסה עשת, עמירה שנקר , עמירם שפירא, הדס ענבר, מומיש קרדוש, עין-יה זך, ארזה דוד כרמלה תבור, הגר דרורי, גלית רובנר, שרי בירך, שרון בירך

 

שיחה עם הצוות (ראיין וכתב גדי רביב):

איך ההרגשה הכללית בענף? "הרגשה טובה ונינוחה. כיף לבוא לעבודה, הצוות מגובש ומאוזן, שלושת האגפים (מכבסה, מעגלה, ומחסן התאים) מתקשרים ועוזרים זה לזה. יש שיתוף פעולה ועבודה טובה בצוות."

למה אתם מייחסים את זה? לשינוי הארגוני בענף עם כניסת עובדים חדשים והעבודה של (יפתח) גרודמן. בעקבות הירידה הדרסטית בהיקף העבודה והצוות שקטן, היה צורך בארגון מחדש של העבודה וההתנהלות של הענף, וכשזה קרה, השתפר מאוד המצב.

איך התחושה שלכם מול החברים? לצד השינוי הארגוני הפנימי, השתנתה לטובה בתקופה האחרונה חוויית השירות לחברים. כמו ענפי שירות אחרים, גם אנחנו כאן "ספגנו" את הכעסים וההתנגדות של חלק מהחברים לשינוי. זה התחיל כבר שהתחילו לשקול את הכביסה והיו חברים שהתנגדו, אחר כך זה נרגע והתחילה ההפרטה, אבל בסבסוד מאוד גדול שריכך את המהלך. התקופה הקשה היתה לאחר השינוי כאשר נכנס מרכיב עלות העבודה והכביסה התייקרה מאוד, והיו מספר חברים, שכעסו. מספיק שאתה פוגש את זה פעם או פעמיים בשבוע, ליצור תחושה לא נעימה.

מה גורם לחברים ולחברות שבפנסיה לבוא לעבוד כאן? אנשים רוצים לעבוד, לתרום, לעשות, לצאת מהבית, לפגוש אנשים ולהמשיך להיות חלק מהקהילה. כשהמקום רגוע והאווירה נעימה, למה לא?

שאלה ליפתח גרודמן, מה החזון שלך לענף? כשנכנסתי לתפקיד לפני שנה, אמרו לי חברים שהמפתח להישרדות הענף ומה שיציל אותו מסגירה יכולה להיות רק עוד עבודה שתגיע מבחוץ. הקשבתי לזה אבל החלטתי קודם כל להשלים את ההתייעלות וההתארגנות הפנימית בענף. עכשיו, כש"חרב הסגירה" כבר לא מעל הראש, ואין לחץ של קיצוצים וצמצומים למחר בבוקר, אפשר להתחיל לחשוב קדימה.

נכון שזה אתגר גדול להביא עוד עבודה, אבל התשתית לכך עוד לא מוכנה, יש ציוד שחסר, דרושות השקעות וצריך גם רשיון עסק על כל הכרוך בכך. אנחנו עוסקים בכך יחד עם המזכירות והמשרד הכלכלי ואני מקווה שאת הפרות נראה בעתיד הלא רחוק מדי.

איך גורמים לחברים להמשיך להשתמש בשירות הזה? קודם כל על ידי זה שנמנעים מהעלאות מחירים נוספות. יש פער עצום בין העלות לקילו אצלנו לבין העלות בחוץ (10 שקלים ויותר) שחייבים לשמור עליו. לצד זה אנחנו מנסים לשפר את איכות הכביסה. לכבס, לייבש ולקפל אלה מיומנויות שלא לכולם יש בבית ויש ציבור שהשירות והאיכות שלנו דרושים לו. השיפורים נכנסים לאט ובזהירות, החזרנו את התוספת הריחנית, לכביסת המגבות למשל, ואנחנו מנסים להשתפר כל הזמן. שם המשחק הוא "מוצר איכותי במחיר זול".

מה עוד חשוב שהחברים ידעו? שחוץ מזה שהענף היום מאוזן ולא מסובסד, הוא עדיין נותן שירותים "לא כלכליים" לחברה ביגור וגאה בהם מאוד כמו למשל "כביסת החיילים" שעוזרת מאוד למשפחות ובנים והבנות שמשרתים בצבא ובשנת שירות, כמו גם לעוד מוסדות חשובים בקהילה.

ולסיום- קצת נוסטלגיה. מכבסת יגור עומדת במבנה המקורי בו התחילה לפעול בראשית ימי הקיבוץ. המכבסה ראתה קיבוץ בראשית התהוותו, כיבסה את בגדי העבודה של ראשוני הקיבוץ, את בגדי הילדים שעוד ישנו בבתי הילדים ההיסטוריים. חברים מספרים שהיו תולים ברחבת המכבסה את הסדינים על חבלים ארוכים ארוכים, מראה מרשים כמו נהר לבן מתנופף ברוח. מאז ועד היום הנוף האנושי השתנה, מבנה הקיבוץ, העלויות, נוספו ריחות חדשים ואקזוטיים של מרככי הכביסה, והאופנה השתנתה גם היא, ובתוך השינויים והשנים, נותר מבנה המכבסה המיוחד, רחש עבודת מכונות הכביסה והמייבשים הגדולים, ועבודת הכפיים של העושים במלאכה. יש משהו במכבסה קיבוצית שהוא עדיין מיוחד, סוג של סמל של הדברים שבכל זאת נשארים, ניחוח היסטוריה שנושא בתוכו קסם שאין שני לו. ולוואי שניחוח השינוי החיובי והמרענן של ענף הבגד ימשיך לייצר היסטוריה בקיבוצנו המשתנה.