האמנות מקרבת

איריס כרמי מספרת על עבודתה ב"ישיבה התיכונית בקרית אתא"

איריס כרמי: אשתו של אור, אמא של אלעד (6). גדלה בקרית אליעזר, שירתה כמדריכה בבית הספר לשריון, בעלת תעודת הוראה באמנות בספרות ממכללת אורנים, בעלת ותק של 13 שנים בהוראה, רובן בחטיבת הביניים ובתיכון "לאו-בק" בחיפה. בארבע השנים האחרונות מלמדת ב"ישיבה התיכונית לאומנויות ומדעים בקרית אתא".
איך הגעת להוראה? תמיד הדרכתי, בצופים ואחרי זה בצבא, ההוראה הייתה המשך טבעי. המסלול ב"אורנים" שילב את הנטייה הבסיסית הזאת לתחום האמנות שמאוד עניין אותי.

איך הגעת לישיבה? "לאו-בק" הוא בית ספר מוערך ומבוקש מאוד. הייתה לי קביעות, אבל היו עליות וירידות בהנאה שלי מהתפקיד. עזבתי מרצוני בשנה התשיעית. במהלך הלימודים לתעודת הוראה בספרות באורנים, הציעה לי המפקחת לעזור לחמישה תלמידים מהישיבה להוציא תעודת בגרות באמנות. בית ספר שלהם נותר באמצע השנה בלי מורה בעקבות הפסקת עבודה פתאומית של המורה הקבועה. עצם הפנייה מאוד החמיאה לי, וסיקרן מאוד לפגוש חמישה תלמידים, גברים, דתיים, שעושים בגרות באמנות.

ספרי קצת על הישיבה. בביה"ס כ-300  תלמידים, חטיבה ותיכון יחד. בכל שכבה כשלוש כיתות, שתיים רגילות ואחת חינוך מיוחד. בבוקר כל התלמידים מגיעים מוקדם לתפילה משותפת בבית המדרש עד 8:30, ואחר כך לרוב לומדים גמרא, משנה, תלמוד ולאחר מכן מקצועות רגילים: אנגלית, ספרות לשון ועוד. בביה"ס מגמות אמנות שונות: קולנוע, מוסיקה ומה שאני מלמדת – "אמנות שימושית". אני מלמדת מכיתה ז' עד כיתה י"ב קבוצות קטנות יחסית. כ-20 תלמידים בכיתות בחטיבה וקבוצה קטנה יותר מהתיכון – תלמידים שבחרו לעשות 5 יחידות בגרות באמנות.
יום הלימודים מסתיים ב-16:15. ההורים מאוד שותפים בכל הפעילויות, כולל טיולים. ביה"ס מרבה בפעילויות ההתנדבויות למען הקהילה במהלך כל השנה: לטובת ניצולי שואה, גמ"חים (עזרה לנזקקים), במיוחד בתקופות החגים.

איך היה המפגש הראשון עם בית הספר? התבקשתי להגיע עם חצאית. לא ביקשו כיסוי ראש. פגשתי את המנהל. איש מקסים. אשתו ציירת. כל המשרד שלו מלא בעבודות שלה, התפעלתי מאוד. הדבר הראשון שאמר לי, שמבחינתו אמנות זאת עדיפות ראשונה ויעשה הכול כדי לקדם את התחום.

מה ללימודי אומנות ולתלמוד תורה בישיבה? מבחינת המנהל יש קשר ישיר. מבחינתו האמנות היא פירוש ולימוד מעמיק ונעלה של לימודי הקודש. יותר מזה, האמנות היא תפילה וכלי ביטוי עשיר ומדוייק לכל עולם הרגשות והמחשבות הדתיים. היא לא רק אמצעי אלא היא הדבר עצמו.

איך זה מסתדר עם "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"? בשער בית הספר עומד פסל ענק, עם מסכות. מבחינת בית הספר, האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" מתייחס רק לפסלי פולחן ולא לפסלים בכלל. יוצר הפסל בעצמו יהודי חרדי.

איזה הכנה הייתה לך לעבוד עם "ארון הספרים היהודי"? לימדו אותי כאן. על פי בקשתי הקצה המנהל בשבילי פעם עד פעמיים בשבוע מספר שעות בהן הקדיש מזמנו ולימד אותי משנה ותלמוד. פתחנו ספרים והתחלנו לקרוא וללמוד יחד. במקביל התחלתי ללמד, אבל יחד איתי נכנס לכיתה ר"מ (רב מלמד). הוא לימד את התוכן הדתי ואני חיברתי את האמנות. השיעור נפתח ברבע שעה של הר"מ, על פי תוכנית הלימודים:  משנה ותלמוד, בשעה וחצי שנותרו אני לימדתי. זו הייתה תחילת השנה, הוא לימד הלכות בניית סוכה ואני לימדתי פרספקטיבה וחלל מבחינת ציור ופיסול. הם בנו סוכות תלת-ממדיות מכל מיני חומרים ממוחזרים ונגישים לאחר מכן עיצבו חדר אישי בציור ובפיסול.
דוגמא נוספת: בכיתה ז' מלמדים למשל על רבן גמליאל במשנה. הר"מ מלמד ואני גוזרת תכונות וערכים מהלימוד: ענווה, אחריות, כבוד ועוד. התלמידים מעצימים תכונות אלו והופכים אותן מתכונה כתובה ליצירה בעלת משמעות בכל מדיה, אם זה בציור או בצילום או בפיסול.
בחטיבה לומדים תכנים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד. בכיתה ז' בחינוך המיוחד, למשל, לומדים סיפורי בראשית. המחנכים מביאים לי את הנושאים, ואני מתחברת כל פעם למשהו אחר. חוץ מזה יש נושא שנתי, על פי משרד החינוך. לפני שנה זה היה "אחדות". הר"מ יחד עם התלמידים למדו וניתחו טקסטים שונים עם "יחד" ו"לחוד" ו"אחד". למשל ב"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" לקחנו את מושגים כמו "אלוהים", "לשמוע", "ביחד", "עם", וחיפשנו דרכים שונות להביע את זה באמנות.

מדוע החלטת להישאר כאן? החלטתי להישאר כי המקום מקסים, המורים נהדרים, האווירה חמה, יש הדדיות וטוב לב והמנהל מתייחס בכבוד ומאדיר את האמנות.
לא מפריע לי ללמד רק בנים, "ללמד" בשבילי זה להעצים את הילד וזה לא משנה מאיפה הוא מגיע.
הכי מרגש זה להיות המורה הזו שיש לה תמיד מילה טובה לומר על התלמיד שנכשל בכל המקצועות, אבל איכשהו מתחבר לאמנות או מוצא במקצוע מקום מפלט. יצרתי יחסים של אמון ועשייה משמחת עם התלמידים שזה המון. מרגש אותי כל פעם ליצור תערוכות מעניינות עם תלמידים בכיתה י"ב, המביעים את עצמם וחושפים את עולמם הפנימי.

מורה לאמנות זה מקצוע הכי טוב שיש! מבחינתי, זו הבנה פדגוגית רחבה של התלמיד באשר הוא. לזה נוספות יוזמות ושיתופי פעולה עם מורים ותלמידים. הכי כיף בשבילי זה לשמוע את  המולת העשייה. "הרעש" הזה עם כל הדימיון והיצירתיות נמצא גם בנשמה שלי.

מתוך מכתב תודה והערכה לאיריס
"איריס שלנו, יקרה ואהובה, מורה מצטיינת ואמנית מוכשרת. את מביאה גאווה לישיבה ביכולת לסחוף תלמידים משלל גווני הקשת לעולמות האונות החזותית, את נהנית ומתרגש עם כל תלמיד מפרי יצירתו כאילו אתם שלם אחד.
על "הפיכת" (ביטוי פורימי!) לגלריה לאמנות, ולא רק ל-24 שעות! אלא כמעט בכל פינה, כל השנה… לנו, הצוות וההנהלה, נשאר רק להציג להורים ולמבקרים את התוצרים. הפכת את כולנו, הצוות החינוכי, להורים מאושרים וגאים בילדם הפרטי שהולך ומתפתח בתחום חדש ומרתק. ככל שמתבוננים יותר נשאבים יותר ויותר עמוק לעולם מלא תוכן… לא פחות חשובה, היכולת המופלאה להתאקלם בטבעיות בצוות. נראה שהיית איתנו מאז ומתמיד ובע"ה את כאן להישאר – וזו אמנות בפני עצמה.

בהערכה רבה
משפחת הישיבה התיכונית לאומנויות ומדעים