"צומת יגור" (אתר יגור באינטרנט) לאן?

מחשבות על חופש הדעה וזכות הציבור לדעת מול זכויות הפרט והגנה על חברים ומוסדות.

גדי רביב, זאביק לב ובן קול – מערכת האתר

רקע

בזמן האחרון הופיעו באתר תגובות הכוללות האשמות חוזרות כלפינו, המערכת, בעניין מגמתיות, עריכה מוטה, אינטרסנטיות מוסדית, זלזול בחברים התנשאות וסתימת פיות – וכל זאת לכאורה משיקולים לא ראויים. ראינו לנכון לענות להן באופן מרוכז על ידי מבט כללי (המבט שלנו כמובן) על האתר, ולהציג את השקפת העולם שלנו ביחס לתפקידו. במוקד הדיון: מגבלות הפרסום והשיח באתר

מה מיוחד באתר ביגור

האתר נבנה כדי לענות על הצורך בכלי תקשורת נגיש וגמיש המאפשר פרסום מהיר של מידע לציבור, ולאפשר תגובות מיידיות של הקוראים והבעת דעה. היתרון של האתר על הפרסום ב"יומן" שיוצא רק מעת לעת, ועל "חצר יגור בפייסבוק" המחייב את הכותבים להזדהות הוא האנונימיות כלומר, האפשרות לקיים שיח ציבורי רחב (כל אחד יכול לכתוב, ולפרסם אנונימית) ומיידי.

ברב מוחלט של אתרי הקיבוצים ניתן לכתוב רק בשם מלא ולא במקרה תדירות הכתיבה בהם נמוכה מאד.

אין לנו ספק שקיומו של האתר האנונימי ביגור בשנים האחרונות, אמנם בצורה מפוקחת ומבוקרת, לאחר שהיה "סגור" תקופה ארוכה בגלל איומים בתביעות דיבה של חברים, איפשר השתתפות ציבורים רחבים בשיח הקהילתי שאחרת היו מדירים עיניהם ממנו ככותבים וכקוראים. כמו כן איפשר האתר, בייחוד בימי השינוי הדאוגים, אפיק שאלות ותשובות מיידי בין החברים למובילי השינוי שזכה לברכות ומחמאות רבות. קיומו של השיח הזה התאפשר על די הביטחון של החברים לשאול, והביטחון של בעלי התפקיד שהציבור לא עוין, ולא מקנטר.

לצורך הבקרה וריסון הדברים באתר, נוצר התקנון נוהל הכתיבה באתר, שמעבר להיותו הסמכות לסינון ועריכת הדברים (מדובר מיעוט מבוטל) מהווה, גם אם לא התכוונו מחבריו לכך, נסיון נדיר לניסוח אתיקה לשיחה חברית בקיבוץ.

חופש הביטוי מול זכויות הפרט

אין טוב בלא רע, החופש לכתוב בצורה אנונימית מביא איתו גם את הסכנה של התקפה על חברים, ממלאי תפקידים ומוסדות דרך סגנון כתיבה פוגעני, מכוון או לא. "נוהל הכתיבה באתר" שנוסח בקפידה, בא להגן על חברים ומוסדות מפני פגיעה והלבנת פניהם ברבים קרי, התקפות, ביקורת, לעג, הוצאת דיבה וכל צורה אחרת של דיון העשויה להעליב או להכאיב, ולגרום לאדם או לקבוצה בתוכנו שעליהם להתגונן מפני הקהילה בה הם חיים.

האתר כמו היומן, איננו עיתון. בשונה מהעיתונים והרשתות החברתיות שסביבנו, האתר הוא קודם כל מדיה קהילתית ומשפחתית. הוא רואה את הדיון הציבורי אבל גם את החבר, הוריו, ילדיו, עברו ועתידו במקום הזה. שיח תוקפני וביקורתי הוא חרב פיפיות בכל מקום בו מתקיימות מערכות יחסים בין בני אדם. הוא פורח בעיתונים ובאתרי האינטרנט, היכן שאין קשר ישיר ומסגרת קהילתית-משפחתית משותפת כמו בקיבוץ.

מכאן הזהירות הגדולה שלנו, ואולי אפילו ההגזמה לפעמים, בפרסום דברים שיש בהם ביקורת ישירה או משתמעת. זכות החברים להגנה על שמם, עבודתם, הישגיהם, וכל ממד אחר שבו הם רואים את עצמם, קודמת לדעתנו לזכות חברים אחרים להאשים, לשפוט, להגיב, לבקר ולטעון. בעינינו זכות ההגנה קודמת לזכות הטענה. זה מעצבן ומתסכל לבעלי הדעה אבל צורך קיומי לכל השאר.

הגנה אחרת שאנו מנסים לתת, לעצמנו וגם לבעלי תפקידים, הוא החירות לענות לשאלה או לטענה מבלי להיגרר לויכוח טענות וטענות-נגד. להבדיל מהאדם ששולח תגובה בעניין ספציפי ונקודותי, אנו מתכתבים כל הזמן עם הרבה מכותבים, אין לנו את האפשרות לפתח ויכוח מתמשך ("פינג פונג" טענות וטענות נגד) עם כל אחד.

כשכל מה שנדרש הם מסך, מקלדת, וכפתור "שלח" – קשה לעמוד בפיתוי לפרוק את כל מה שעל לבך על כל אחד, ולידע את כל הקיבוץ בעוולות שנגרמו לך. עלינו האחריות לחשוב על השלכות הפרסום, קודם כל במקרים (הנדירים והקיצוניים!) שיש בהם סכנה להידרדרות לתביעות דיבה, וברוב המקרים, פשוט להיות רגישים לפרט שנפגע ולמשפחתו. מטבע הדברים, בעלי תפקידים, ממוסדים או התנדבותיים, חשופים יותר לפגיעה. ואיננו מוחלים על כבודם, שמם הטוב, וזכותם להרגיש אהובים ומוערכים ביגור, גם אם הציגו את מועמדותם לתפקיד ציבורי וכאילו "ידעו מראש לאן הם נכנסים".

לאור ניסיון העבר אנו מודעים לסכנה של הפיכת האתר למדמנת האשמות והשמצות המקרינה במעגלים מתפשטים על הקהילה כולה. למילה הכתובה יש כח מעבר למילה הנאמרת כתם שהודפס ופורסם, מים רבים לא ינקוהו. מעבר לכל זה, קיימת האפשרות שההאשמות אינן נכונות, והמערכת איננה רוצה ואיננה יכולה להיות הגוף הבודק, חוקר ומחליט בסיטואציה הזו. נוהל הכתיבה באתר מציין זאת במפורש.

סוף דבר

בהרכב הנוכחי, מערכת האתר תופסת את עצמה כמשרתת ציבור שחי ביגור מתוך הסכמה, אמון הדדי ורצון טוב. זה היחס שלנו לחברים מהשורה וגם לבעלי התפקידים. כואבת לנו המציאות בה חברים תופשים את יגור, ולו בשעת צער ורתחה, כקונספירציה נגדם, כ"מדינת משטרה", עם עיתונים מטעם שבאים לשרת דיכוי, ניצול וטרור של אזרחים. צר לנו שאנשים חיים ביגור בהרגשה שהם תחת שלטון זר ומשטר דיכוי. ייתכן והצוות הארגוני ייתן את דעתו על הקמת גוף פנימי שיהיה הכתובת לחברים בעלי טענות ומענות כנגד חברים אחרים או מוסדות הקיבוץ.

אנו משקיעים באתר מתוך האהבה לשיח הציבורי והאהבה ליגור, שעות רבות, כולל מזמננו הפרטי, חשופים בעצמנו לאותה הביקורת וההתקפות שאנו מנסים לחסוך מהחברים ביגור שבסך הכל רוצים לחיות את חייהם בשקט. לא נדפיס האשמות, שמועות, ורמזים, לעג וכיוצא בזה מצד חברים אנונימיים ולא אנונימיים, כלפי חברים אחרים.

נכון, אפשר גם בלי ביקורת ו"צנזורה". יש לזכור שכבר היינו בסרט הזה. הניסיון להוציא את הבקרה על התגובות מידי הקהילה ו"המערכת" ולהשאיר את האחריות והזהירות לחברים, נוסה ונכשל. האתר נסגר.

כחברי יגור, אנו מאמינים בערכו של האתר ומצפים מהחברים, מתוך הבנה, רגישות ואיכפתיות, קודם כל אחד לשני, לשמור עליו, חברי, מרוסן, ומכבד.