לכל איש יש סיפור משלו, לכל סיפור יש שיר

מפגש חברים במוצאי יום הכיפורים
סיכום שהוכן על ידי צוות הערב

מזה זמן רב מתגלגל הרעיון שיש לתת ליום הכיפורים תוכן שיחד עם זיקה למסורת יתאים לחיינו כאן כקהילה, תוכן שיתאים לכולנו – הן  לאלה שאינם צמים והן לצמים המעוניינים במשהו נוסף.
כשם שלליל הסדר נמצאה לנו תשובה הולמת ב"סדר פסח נוסח יגור" שכתב והוביל יהודה שרת, עלה הרצון לנסות לציין גם את יום הכיפורים בדרך חדשה, לא דתית. בעוד בתורה ובבית הכנסת העיקר במועד זה הוא היחסים "בין אדם למקום" ובבקשת כפרה על ידי תפילות וצום, נבחר כאן ההיבט של היחסים "בין אדם לחברו" שביטויו בפתיחות לזולת, בשיח חברי, בהסכמה ובשיתוף פעולה.
בהתייעצות עם דותן אריאלי מהמדרשה באורנים נבחר דגם של סיפורים ושירים אישיים סביב נושא משותף. הנושא שנקבע השנה היה "הבית שלי".
רעיון זה קרם עור וגידים משעה שהצטרפו לצוות לאה מרזל שהובילה את השירה, ברק קיגל שנטל על עצמו את הנחיית הערב, ורבקה קוטליאר שהובילה במיומנות את הפקת הארוע.
בחרנו לכנס מפגש זה במוצאי החג כדי לאפשר גם לצמים להשתתף בניחותא.
תשעה חברים נענו לפניית הצוות וסיפרו בקצרה ובלב פתוח על בית המשפחה שלהם היום או על בית הוריהם בעבר, שיתפו בחוויות, זיכרונות מרגשים, געגועים, שמחות וצער. חשיפה רגשית כזו בפני ציבור גדול לא הייתה קלה לרובם. אולם כל אחד מהתשעה השקיע מאמץ בגילוי הלב, בעיצוב סיפורו, בקיצוצו לכדי חמש דקות, ובבחירת שיר הקשור לסיפורו ולעולמו. אחרי הסיפור האישי פצח הקהל בשיר הנבחר, והיה בה בשירה זו קורטוב של השתפכות הנפש. לצד מילות השיר שעלו על המסך שובצו תמונות אחדות של משפחת הדובר.
מפגש ראשון זה היה רגע מרגש ויוצא דופן בחיי הקהילה שלנו, ובמשפחות הדוברים. כ120 חברים השתתפו בו.
נקווה להמשך שיח פתוח ומשתף בינינו לבין עצמנו בימי כיפורים הבאים, כאשר מפגש ברוח זו יהיה למסורת שנתית.

תודות חמות לדוברים: שושנה ליבנה, יוחאי שלם, שוקי עוגן, אריאלה וולק, גיטה קול, דניאל רביב, מירה לב, אן-נירית סער אדלר ומיכל רביב.
תודות לצוות ולפעילים בהפקה: הלל לוויתן, אבישי שורש, רוחלה סגל, ברק קיגל, לאה מרזל, רבקל'ה קוטליאר, סער גרעין, עינב רוזיאו ויונינה דור.
תודה מיוחדת לחברים הרבים שפירגנו לצוות ולמספרים וחיממו את הלבבות.

יום הכיפורים – בין אדם לחברו
רשמים אישיים – רוחלה סגל

"יש נכסים במורשת ישראל שטרם הצלחנו לעצב אותם לעצמנו – יום כיפור למשל" ציטט אבישי שורש בדברי הפתיחה שלו לערב. הציטוט הזה הוא חלק מדו שיח שהלך והתפתח בהרבה קיבוצים, שבתוכם חיו אנשים שיום הכיפורים עבורם היה יום מקודש. הפיכתו לשבתון רגיל ללא סממני החג, היתה עבורם, דבר מאד חמור ובלתי מתקבל על הדעת. ממש כמו שלמתנגדי ציון יום הכיפורים ומחיקתו מתרבות ההולכת וצומחת בארץ, צעד זה, היה סמל להתחדשות ולמרד של החדש בישן. כשגיטה קול, סיפרה על משפחתה בצריף של משה-ארקה, היא הזכירה את המשבר הראשון של אמה, בבואה ארצה. זה היה ביום הכיפורים. חנה גרודמן סיפרה "באתי מבית דתי, בו יום הכיפורים נחשב ליום  הכי מקודש בשנה, ופה כלום. חצי שבתון, חצי יום עבודה, אוכלים ושותים.  הייתי בהלם . לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי פתאום געגעים הביתה. בודדה וחסרת אונים ישבתי על אחת המדרגות במחנה ובכיתי". אבישי הוא אחד מצוות חברים שהתכנס לנסות לעצב מחדש את יום הכיפורים ביגור, כחלק מהתרבות שלנו, וברוח המתאימה לאורחות חיינו. הנושא שנבחר היה הבית. בית הוא לא רק ארבע קירות, "הוא גם המקום שבו מבינים אותך" אמרה אריאלה וולק בדבריה, כשחשפה את זיכרונותיה מאותו היום שבחרה ללכת בעקבות חלומה לעסוק בחינוך ולקבוע את ביתה ביגור. לא באותו הסדר דיברו: יוחאי שלם, על העליה מגרמניה, לאחר רצח הסב, קרל אדלר, בצאתו מהמחנה דכאו לאחר שנעצר בליל הבדולח במינכן, שוקי עוגן סיפר על הוריו והוסיף את השאלה שלו "מדוע הם בכלל, נשארו ביגור, למרות שחבריהם היו מחוץ למשק, וגם תרבותם וקשריהם לדת היהודית היו שונים?" בית הוא מקום בו נוצרים הקשרים בין האדם למשפחתו, לחבריו. הוא גם זיכרונות, געגועים, אהבה, התחזקות, הומור מפוחית, שירים וניגונים. בית הוא כנות וחשבון נפש, וגם התפייסות עם העבר ועם טעויות של הקהילה ושל חברים. על כך דיברו שושנה ליבנה, מירה לב (פרליס), אן-אירית אדלר, דניאל רביב ומיכל רביב. "בערב הזה היתה אינטימיות שאינני זוכר ביגור" התפייט אחד החברים. "למה לא השמיעו בערב הזה, נתנה תוקף וכל נדרי?" הצטערה אחת החברות בסיום הטקס. בעידן שלנו ובאורח החיים שלנו השיחה האינטימית והשירה שליוותה את הדוברים, הייתה זכה לא פחות מכל תפילה אחרת ביום הכיפורים… מאידך וברוח היום הזה, הראשון שיצא לדרך , יש מקום להקשיב גם למשאלה זו . בבית השיטה מציינים יום זה, מאז מלחמת יום הכיפורים. השנים שעברו, השיגרה וחיי היומיום בקיבוץ שלאחר המלחמה וההפרטה, שינו גם אצלם את המתכונת של טקס יום הכיפורים. ויחד עם השינוי נפתח שיח בין החברים, על האופי הראוי לתת ליום זה בקהילתם. על כך כתבה דורית צמרת: "כבר איננו יכולים להיסחף במאמץ משותף, עקשני וער של אלף זרועות. איבדנו את העוצמה, ההיקפים והיומרה, אבל עדיין יש לנו כמה עשרות אנשים טובים שאיתם אפשר וכדאי להמשיך. ואולי מן המגויסות האינסופית שבתוכה גדלנו תנבוט שוב הכמיהה לקשר, לידידות ליוזמות קטנות שמשפרות את האקולוגיה ומצמיחות פה ושם פרחים קטנים חדשים."

פירגנו ב"חצר"  (הפייסבוק של יגור, רשימה חלקית)

עודד קוטליאר: בסיום יום הכיפורים נערך במועדון החברים מפגש מרגש מאוד שכותרתו היתה " יום הכיפורים בין אדם לחברו". יש רגעים שהמילים מתקשות להכיל, לתאר, את התוכן, את החוויה, האינטימיות, של הסיפורים שסופרו בערב זה. חוייות מהילדות, מבית אמא ואבא לצד המסורת , על אין ספור חוויות, לצד התמודדויות, הסיפורים והמספרים הרעידו אין סוף נימים ומיתרים בנפשי. אתה מוצא עד כמה יש לך, לנו מהמשותף! איני זוכר בכל שנותי ביגור ערב כל כך מקרב, מאחד ומרגש. ערב שזרם בעדינות מופלאה וחדר עמוק עמוק בלב הציבור שישב מרותק בצוותא.
אני ממליץ לתעד את הנכתב והנאמר (ביקב) בארכיון. לחומר יהיה עם השנים ערך רב.
אחרי ערב מרגש ברור לחלוטין שמסורת זו תישמר בצאת יום הכיפורים. לסיום יש להודות לאבישי ולכל הצוות שעבד ועמל על יצירת האיכות המופלאה הזו.
תודה.

רחלה עובדיה: היה ערב מדהים ומרגש. מציעה להשאיר את הבקשה לחברים המספרים, לנסות לספר את ספור הבית שלהם ב- 5 דקות. גם אם חברים יחרגו מ- 5 הדקות, יהיה זה מפגש חוויתי ומרגש.

אבישי שורש (חבר הצוות): ש העיקר הוא שנוכל להפוך ארוע זה למסורת שנתית כפי שאנו מקיימים את ליל הסדר שלנו