שיוך דירות – למה

29.12.19

לפני מספר שבועות התקיימו שיחות הסברה בנושא שיוך דירות. המסביר היה עורך דין ממשרד שמתמחה בנושא בענייני קיבוצים. השתתפתי, אבל רק פיזית, לא הצלחתי להתחבר לנושא. אני שאלתי את עצמי למה אני לא מתחבר, האם זה רק בגלל קטנות מוחי וקצר הבנתי, או שיש משהו נוסף, החלטתי שכנראה הדבר הנוסף הוא העובדה שבעוד עורך הדין מדבר, אני הייתי נתון בשאלה למה אנחנו צריכים את זה. הבנתי שכנראה הקדמנו את המאוחר למוקדם. התחלנו עם ה"איך", וויתרנו על ה"למה" ועל ה"מה", שמהם אנחנו צריכים להתחיל. הבנתי שעיקר הסיבה היא ההורשה.
הנושא הזה מוביל אותנו לשאלה הקשה לכמה זמן אנחנו רואים ביגור קיבוץ, או אפילו קהילה. הפיכת משהו של יגור לפרטי, עלול להוביל לכך שעיקרון קדושת הקניין הפרטי עלול להתגבר על כל הסכם אחר ולהעביר את הדירה ליורש שאינו חבר קיבוץ, והוא עשוי להתיישב ביגור, שזו רק ההתחלה, הוא יוכל גם להעביר אותה לקונה מרצון אחר שעלול גם להעביר הלאה והלאה ואנחנו נאבד כל מילה אודות הגרים ביגור, חברי קיבוץ או אזרחים אחרים של מדינת ישראל, או גם אזרחי העולם כולו (למשל: מליונר סעודי) למגורים אישיים או למכירה/השכרה, מה שיהפוך את קיבוץ יגור לעוד שכונה של נשר או של קריית טבעון, לא קיבוץ ואף לא קהילה. יתר על כן, הורשת הדירה יכולה להעמיד את המוריש, אם יש לו יותר מיורש אחד בשאלה קשה, ואז בטח ובטח שהוא, או יורשיו, יעדיפו להפוך את הדירה לנכס כספי הניתן לחלוקה. זה לא המשך השינוי, זה הפיכת קיבוץ יגור למשהו אחר לחלוטין.
נכון, ייתכן מאד שזה יקרה רק אחרי שאני כבר לא אהייה כאן, אבל עדיין מתפקידי להתריע.
אם רוצים הורשה הרי רצוי וראוי למצוא את הדרך הכספית, לעשות זאת.
ראוי לזכור דבר נוסף, ברבות מהמשפחות המאריכות חיים בארץ ובעולם, לא רק שההורים אינם מותירים ירושה לילדיהם, אלא אף מוטל על הילדים לקיים את הוריהם. אנחנו באמצעות הפנסיה ובית אחוה, הבטחנו שהעול הכספי לא יוטל על בני המשפחה.
ואני כן, בעד יצירת אפשרות להוריש, והכלי המתאים הוא סכום כסף שהמוריש יוכל לחלקו בין יורשיו, כהבנתו.
לא במקרה גם צוות השינוי, דחה את הדיון בנושא הזה ואף היה בהסכמה ששיוך הדירות צריך להיות לא בדרך קניינית, אלא הונית. יש קיבוצים שכבר החליטו על כך או דנים באפשרויות.בואו נלמד מהם, או לפחות גם מהם.
מציע לנו לשאול את השאלות האלו ונוספות בטרם אנחנו עוסקים בשאלת ה"איך".

הלל לויתן