הואדי זורם

זה קרה השבוע…

רחלה סגל

"הואדי רועש, הואדי גועש… שרו ילדי  יגור, לפני הרבה שנים, במקהלה של יהודה שרת. ואכן גם השבוע הוא זרם בעוצמה רבה.  הגשם ירד וירד והציף את השבילים והמעברים במשק. "הואדי זורם!" עברה הידיעה בין החברים, שאף שהיא חוזרת כל שנה, כמה פעמים, עדיין מעוררת מעין התרגשות. כזו המוכרת במפגשים עם ידידים ותיקים.  כמו תמיד החלה נהירה של צלמים, ילדים והורים לצפות בנחל, הזורם. טור שנמשך בהפוגות הגשם וגם כשירד. ממעוף הציפור אפשר היה לראות את "מרבד הטלאיים הצבעוני" של המטריות, מכווץ במעלה שכונת ההר . "אף פעם לא ראיתי עוצמה כזו של זרם המים!" אמר אחד החברים שבא עם המצלמה להנציח בפעם האלף את מראה המים העוברים בשצף, קצף בין הרווחים של עמודי הפלדה של הסכר. התמונות מהסכר היו מרשימות ומרגשות והופיעו גם בחדשות בערוץ 13, בתחזית מזג האויר של דני רופ.  ממצלמות החברים, עברו התמונות לכל רחבי תבל. והתגובות היו חמות ונלהבות

בספר יגור כתב מרקמן, כשהוא מצטט את יעקב אחוה, שבחר עבור ישוב הקבע של יגור את ה"המקום היפה ביותר בסביבה, בין שתי גבעות – הלא הוא פתח ואדי שומריה ששמו הוסב לנחל יגור…. בחירה זו הביאה לכך שהנחל חוצה את הישוב המשתרע משני עבריו…" , כמות הגשם לדבריו של מרקמן, נובעת לפי דברי אנשי המטרולוגיה בארץ, מקרבתנו להר הכרמל ולחוף הים גם יחד. בהיותו ראש המועצה, קידם מרקמן את הטיפול בניקוז מי השיטפונות בנחל יגור, ע"י העמקת הערוץ ובניית "אבני נגף" שיחלישו את כוחות ההרס של המים הזורמים. אבל לא רק בבנייה ואחזקת תשתיות מוזכר הואדי הזורם. גם בפואמה "השדות החרושים" שכתב יהודה שרת ובה הקדיש מספר שורות לואדי הזורם… מילים וקצב: "שטף המים, ניתך משמים. ואבן על אבן נוקשת-נוקשת. שבולת המים רועשת גועשת. הואדי רועש, הואדי גועש".

המעבר לכפר חסידים נסגר, עקב עליית המים בנחל קישון . (לא בגלל שתעלות הניקוז נסתמו בסחף, אלא מכוח חוק הכלים השלובים)  ולא רק הוואדיות ביגור זרמו, כל "המחנה" היה לנחל זורם  …. בעיה זו של זרימות מים חזקות בשטח הקיבוץ, העסיקו את אנשי יגור עוד בראשית התיישבותם. בכדי להוביל את מי הנגר העילי בגשם והשיטפונות למקום הנכון, נחפרה תעלת הנריקס בין השנים 1927 – 1928. היא נקראה כך, על שם מהנדס ניקוז שעבד עם אנשי המים ביגור. אלא, שלפי הכתוב בלקסיקון יגור, "המים סירבו להתנהג כפי שקבעו להם המתכננים ולא זרמו בתעלה" במשך הזמן נעלמה התעלה ונעלמו סממניה החיצונים ורק שמה נשאר כמושג המוכר לבני יגור הראשונים…

מי שנוסע ורואה את השדות בעמק זבולון, יכול לראות איך בין התלמים, ולעיתים באמצע הדרך וצדדיה, נקווים מים בשלוליות ענק. אחת כזאת חסמה ביום ראשון בערב את הכניסה ליגור. בשעת לילה לא כל כך מאוחרת כתב בועז בואטסאפ במדור "שאלות ותלונות" כי המעבר ליגור נסגר והציע דרכים חילופיות. לרגע קט הייתה הרגשה של "מצור". בבוקר האירה השמש. השמים היו נקיים מעננים, מפלס המים ירד והדרכים ליגור שבו ונפתחו.

השבוע עמד הגשם במרכז החדשות בארץ ובמשק ונדמה היה כי ימי גשם כאלה לא זכורים אפילו "לזקני יגור" … אבל האמת שמעיון בדפים בהם, רושמים את כמויות הגשם ביגור כבר משנת 1924 , ניתן לראות כי היו ימים וחודשים הרבה יותר גשומים מאלה שהיו השבוע ובכלל. השנה הזו, שהתחילה כמעט בלי גשמים, הפתיעה אותנו בדצמבר עם 255מ"מ. כמות גבוהה מהממוצע לחודש ,כפי שנראה מבחינה סטטיסטית, אבל עדיין לא חורגת מהכמות השנתית המקובלת ביגור ואין בכוחה לנבא האם זו תהיה שנה גשומה או שנה שחונה. המבול החל כנראה כגשמי ברכה. אבל בסופו נותרו נוח ובניו והחיות בתיבה. היונה שלנו לא נשלחה כי לא היה צריך… והקשת שיותם ראה וצילם בראשית השבוע היא עדות לקיום ההבטחה, שניתנה לנוח…" אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ… וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל "

צילום: נועם אגמון