מסר של שמחה – תמונות בתערוכה

שיחה עם רוחלה טפר בעקבות תערוכת הציורים שלה בבית בר יהודה / רוחלה סגל

"אני אחסוך לך הרבה שאלות" אומרת רוחלה טפר " אני הודעתי לכולם, כולל הנכדה שלי: שהאמת שאני לא יודעת לצייר ואין לי שום מסר. אבל אני מתה על צבעים. בגלל הצבעים אני מציירת וזה מה שעושה לי טוב על הלב. הנכדה שלי תקנה אותי ואמרה: סבתא יש לך מסר, התמונות שלך  אומרות שמחה. ואני שמחתי לשמוע את דבריה. זה חימם לי את הלב".
ואומנם כשנכנסים לבית בר יהודה, מרגישים "וואו!" איזה יופי של תערוכה, איזה שילוב של צבעים. ממש חגיגה לעיניים. ואני לא היחידה שהרגשתי כך. בנסיעה לדורות, חברים שביקרו בתערוכה סיפרו לה על הנאתם מהתערוכה.  ורוחלה נראתה די משועשעת ועליזה. אין ספק התערוכה דיברה אל אנשים רבים.
רוחלה מציירת כבר 15 שנים בחוג לציור בדורות.

איך הגעת לציור?

תמיד אמרתי לילדים שבגיל שבעים אתחיל לצייר אבל לא העזתי. שולה רביב, הציעה לי. ניסיתי והתחברתי לחוג. מאז אני שם.

ומאיפה את שואבת את הרעיונות לציורים?

בשנתיים הראשונות ציירתי מתמונות וציורים שקיבלנו מהמורה בכיתה. יותר מאוחר נמאס לי להעתיק את הציורים. התחלתי לצייר מתוך צילומים בניישונל גיאוגרפי או סתם צילומים שמוצאים חן בעיני ומעוררים את דמיוני. כאן אני חופשיה לבחור את הצבעים לשנות במקומות מסוימים. זה הכייף. לא רק התוצאה הסופית של הציור חשובה, גם התהליך של בחירת הצבע והתאמתו לנושא הציור כפי שהוא משתקף במחשבתי.

על קיר ביתה תלויים רבים מציוריה. כמו בתערוכה הם מאד נקיים, אסטטיים, צבעוניים, מושכים את העין וממלאים את הלב בהרגשה אופטימית. בתוך ציורי הטבע הדומם יש לפחות שלושה ציורים שמשכו את תשומת ליבי יותר מהאחרים, כי הם יוצאים מן הכלל של ההגדרה טבע דומם. יש בהם תנועה , פרספקטיבה ומושגים המבטאים לא רק יופי גם אווירה. אפילו ציפור צבעונית שחייה הסתיימו וצלם טבע רגיש צילם את גופתה, מקבלת צבע, שלטעמי מעיד כי גם במוות יש יופי הניתן לראות בכתמי הצבע שהיא בחרה.

יש מקום על הקיר לכל הציורים שלך? 

לא. הדרך שלי היא לתלות את הציורים על הקיר כדי לראות וגם לבדוק אם יש דברים שאני רוצה לשנות עד שהתוצאה מניחה את דעתי.. אף תמונה לא תלויה באופן קבוע. הן מתחלפות. הישן הולך לארון והחדש לקיר.  הארון כבר מלא וזה הזמן להציע למי שמעוניין:  הציורים למכירה.

רוחלה שאני הכרתי בימי נעורי (הייתה המטפלת של הכיתה השנייה) לא שיתפה אותנו ביחסה לאומנות, ליופי ולצבע. הקשר שלה לטבע, לכרמל וליגור לא נסתר מעינינו אבל באופן טבעי הוא התרכז יותר בבעיות שבכיתה ובחיבור שלנו, למטפלות ולדרישותיהן בעבודה נקיון ושאר ירקות. ומלאכת החינוך, כידוע, לא קלה היא… לשני הצדדים.  לכן עבורי, גילוי העובדה שהיא מציירת. רגישותה לצבע ,יופי,  אסטטיקה ושמחת החיים הצעירה שהתגלתה לי בציוריה, הייתה הפתעה. אפילו מרגשת.