המקלחת החמה מצטרפת למסלול יגור

לאחרונה התווסף מבנה המקלחת החמה למסלול יגור.

 ואלה זיכרונותיי מהמקלחת החמה.

כשהגענו לכתה ט' עברנו לגור מבית הילדים "בכרם" לשכונת הצריפים שבשדרת האזדרכת. זה היה שלב חשוב בתהליך ההתבגרות של בני יגור. עברנו לאכול ב"חדר האוכל הגדול" ולהתקלח במקלחות החמה. ברחבי יגור היו שתי "מקלחות מים קרים" ומקלחת אחת של מים חמים היא "המקלחת החמה". הייתי עוטף את "בגדי הערב" במגבת וצועד לאורכה של יגור עד המקלחת. בצעד מהוסס עברתי את הכניסה, מולי היה חדר הגילוח שבו עמדו "חברים" חציים ערומים ורק מגבת כרוכה סביב מותניהם, פניהם מוקצפים בלבן והם מתגלחים במכונות גילוח. מימיני היה אולם ההלבשה (וההתפשטות)  כשנכנסתי אליו, ערפל אדים כיסה את האולם וטיפות קרות טפטפו מהתקרה, מצאתי מקום פנוי על אחד הספסלים, הוא היה רטוב. תליתי את המגבת ובגדי הערב על הוו ואת בגדי הבוקר הנחתי על הספסל הרטוב. עכשיו צריך לחפש כפכפים. הרצפה רטובה וחלקלקה ואני ערום ויחף מסתובב בין גופים ערומים, מנסה למצוא זוג .כפכפים. לפעמים לא מצאתי, והלכתי יחף לחדר הרחצה שבו היו שני טורים של טושים שבניהם מחיצות שיש. כפכפי העץ היו המצרך המבוקש מס 1' במקלחת ומספרים שהנגרים מביאים איתם כפכפים פרטיים מוסתרים במגבת, שזה אמנם ממש לא שוויוני אבל "מי שקרוב לצלחת…"   המקלחת החמה הייתה המוסד הציבורי השני בחשיבותו אחרי חדר האוכל. בחדר האוכל התנהלו שיחות וערבי תרבות ונוהלו אסיפות הקיבוץ ובמקלחת התנהל פרלמנט של מטה, סיפורי רכילות מפולפלים ללא צנזורה, בדיחות גסות בשפת ביבים או יידיש, על ההוא שיש לו… ועל זה שחסר לו…  ועוד "חדשות" מ"החצר", מה שנאמר במקלחת היה האמת העירומה ואמינה יותר מהאינפורמציה המצונזרת באסיפה הכללית.  יום שישי אחרי ארוחת הצהרים היה "היום" שבו יכולנו לחוות את צביונו האמיתי של הקיבוץ במערומיו. זה סיומו של שבוע העבודה שנחגג בצפיפות של גוף נוגע בגוף תוך חיפוש כפכפים ותור למקום על הספסלים.  בשבילי זה היה מפגש ראשון עם יגור הגברית האוטנטית ללא התואר, השם והתפקיד של "החברים".  ההלצות ו"הסודות" סופרו לרוב ביידיש. ובכל זאת "ההשכלה" שרכשנו במקלחת החמה השלימה והרחיבה את ידיעותינו על חיי החברה שבה גדלנו. 

היום נשאר רק המיתוס, והבניין הישן שבו שכנה המקלחת.

יותם