צומת יגור המקום של חברי יגור
לקריאת היומן לחצו על הקישוק:
דפי יגור לסיכום ימי הפורים
אודות מערכת האתר
רשימות דומות
בדוק גם
ספרת מלאי במרכולית ובכלבו מרכולית
ביום שלישי 24.12 המרכולית בספירת מלאי שעות פתיחת המרכולית: בוקר: 06:30-08:30 אחה"צ: 16:00-19:00 בין השעות …
גדי שלום.
ביומן פורסמה כתבה בשם ״די למלחמה״ בנושא הפלישה של רוסיה לאוקראינה , בכתבה מצאת לנכון מכול המשוררים שיש לפרסם שיר של מי שנחשב בעיני רבים כמשורר הלאומי הפלסטיני. האם בכך אתה משווה בין מה שהרוסים עושים באוקראינה לבין מה שקורה בישראל?
אשמח באם תשאיר את הדעות הפוליטיות שלך מחוץ ליומן הקיבוץ.
=======
א. הבחירה של השיר היתה של רוחלה סגל
ב. אני מגבה אותה במאה אחוז
ג. השיר לא מכיל דעה פוליטית
ד. בכלל… אני נגד פסילות או חרמות להוציא פגיעה ספציפית באדם או ברגשותיו
ה. יכול להיות שבכלל לא קראת את הטקסט של דרוויש
ו. היומן פתוח לדעות פוליטיות של כל אדם כולל העורך
ז. לא אנזוף בך, אני נגד נזיפות ושבוע טוב.
ואם לא היית יודע אייך קוראים למשורר, גם היית חושב שזה שיר לא ראוי? זהו שיר חשוב ונכון לכל זמן ומקום. ולכל מקום בו מתקיימת מלחמה מיותרת.
שיר הוא שיר הוא שיר…. וזה מה שטוב באומנות – היכולת להעביר רגשות ואמירה אוניברסלית מתאימה למקומות שונים.
וחוץ מזה מה רע בדעות פוליטיות?
נראה שהקורא המכנה עצמו ״אחד״(מתוך כמה?) סובל מתייחס לשמו של כותב השיר ולא מהשיר עצמו שהוא אנטי מלחמתי, ולא שייך לפלסטינאים כאלה ואחרים או לכל מאמין בשלום. קרא את השיר, ואם כותבו היה,למשל, ביאליק לא הייתי מניח שהיית מעיר משהו על פרסום השיר
לשאלתך, אחד מתוך לפחות שניים. גם אני. ובכלל, מדוע שאלה כזאת חשובה לפלורליסט כמוך?
הבמה היגורית לשיר ההלל לשלום, המרגש כשלעצמו, שנכתב על ידי חבר בארגון שאחראי למותם של המוני חפים מפשע, ובעצמו התנגד אפילו להסכמי אוסלו. שברבים משיריו גמר את ההלל על השהידים, רוצחי זקנים נשים וטף –
הבמה הזאת להאי גברא רבא, עם מוניטין כל כך מפוארים, איך לומר? "ראויה לעיון נוסף".
גם וגנר היה קומפוזיטור מאוד מוכשר, ובכל זאת יהודה שרת בחר שלא לכלול את יצירותיו מרטיטות הלב בהגדת יגור. מעניין אם את דרוויש הוא כן היה מכניס.
ואגב, אם יתברר שאכן מדובר בדמות לחיקוי לפועל העברי, אפשר לתאם עם רמי זלינגר גם קריאת רחוב על שמו ביגור, כמו בשפרעם. גם לנו מגיע.
לחבר הטרי רשימתך מרגשת בעיקר מפניני לשון ששיבצת ברשימתך וגם הכרתך בשפה הארמית שקרובה מאד לעברית ולערבית ובשפות אלו משובצות הרבה מילים ארמיות.
אבל לעיניינינו האם אתה יודע כמה יהודים התנגדו לאוסלו עד כדי רצח ראש ממשלה. ובין וגנר ודרוויש הבדל גדול זה כתב מוזיקה מעולה שרבים בישראל משמיעים אותו למרות יהודה שרת ודרויש כותב מילים ורבים מקבלים אותו ויש שאינם . אין לפסול אומנות מכל צורה ותוכן ובלבד שהאיש לא עשה באופן אישי מעשה נבלה כמו רצח והנחת מטענים. לו רוצח השוטרים היה כותב שיר אני הייתי בדעתך, אבל על דעות אפילו מסיתים בישראל משמשים כחברי כנסת ועל אלה קולך לא נשמ
לחבר הטרי !
אני בחרתי להכניס את השיר לא בגלל שמו של המשורר, שידעתי שהוא פלישתני, אלא בגלל
ההתייחסות שלו ל"תג מחיר" של מלחמה. כל מלחמה. בקריאת שירים מהסוג הזה אין הסתה, אין יריות ואין שנאה ואין הבעה של דעה פוליטית. אלא התייחסות למחיר שמשלמים כולם. כדבריו "האם שמחכה לבנה, האלמנה שמחכה לבעלה האהוב והיתומים שמחכים לאביהם שלא ישוב. המסקנה מדבריך היא לא לקרוא שירים של משוררים גרמנים, פולנים,אוקראינים הונגרים וכו' כי הם רצחו יהודים. אולי גם יוונים כי הם הרגו יהודים בימי המכבים.
רחל ואבישי שלום
אבישי, זכותך המלאה לתמוך בהצגה ביומן הקהילתי של יגור, של יצירות של מי שתמך בארגון טרור רצחני. זכותך להאזין ולהנות ממוסיקה שיצר מי שלכל הדיעות, תרם משמעותית להבשלת התנאים שהביאו, גם אם לאחר מותו, לביצוע הפשע הגדול בהסטוריה.
לי המוסיקה שלו לא תזכיר את מחנות ההשמדה בהם הושמעה תוך כדי השריפה, גם כדי להונות את המושמדים. אני פשוט לא מכיר אותה, ולא מעוניין בה. היא לעולם לא תחסר לי, וגם לא לילדיי, שככל שתלוי בי יבינו שאומנות לדידם – מרובת רבדים, ומוסיקה למשל, אינה רק אוסף פטישים המקישים במיתרי פלדה.
ואפרופו מוסיקה, רחל, נסחפת קצת עם החרמת זו היוונית. בואי לא נאתגר את חובבי הזמר הים תיכוני.
וברצינות, ברמה האישית אני מעריך מאוד, רחל, את תרומתך לחברה ולתרבות ביגור, בין השאר, מעצם כתיבתך ביומן, ונעים לקרוא טורים שלך וראיונות שאת עורכת. אמנם צרמה לי הופעת דרוויש ביומן של כולנו משום עברו, אבל מכל מקום, העמדה שלך ושל אבישי לגיטימית בעיניי. אני גם משוכנע ששניכם תומכים בזכות שלי לבטא את הרגשתי. ואולם המחלוקת שלי אינה איתכם. היא עם בעלי תפקיד או אף חברים מהשורה, העושים שימוש פרטי, לא מוסדר, לעיתים פוגעני, במשאבים ציבוריים לקידום עמדתם הפוליטית הפרטית – ביומן, בגדת המאגר הסגור לציבור, בדמי החבר שאנו משלמים לתנועה מהקופה המשותפת ואני מניח שבעוד משאבים.
הדיון בסוגיה האם לתת במה ליצירה של אדם שנוי במחלוקת לא התחילה ביגור, אף לא ביחס לדרוויש, שאין חולק שתמך בארגון טרור בתקופה שרצח המוני חפים מפשע ללא הבחנה. יוסי שריד ז"ל, כשר חינוך, ניסה להכניס תכנים פרי עטו של דרוויש למערכת החינוך, ולמעשה התמיר את הסוגיה מערכית לפוליטית. הציפייה שלי מבעל תפקיד ביגור, שירחיב את משרעת רבדי הרגישות, כך שתתאים לכלל אוכלוסיית יגור דהיום.
לענייננו, אמחיש בדוגמה מוקצנת. אחד המנהיגים המשמעותיים והכריזמטיים ביותר במילניום הקודם, עוד לפני שעלה לתודעה הציבורית, היה אמן-צייר. אחד שציוריו נסחרים כיום בכסף רב. הוא היה גם צמחוני, חובב כלבים ורגיש מאוד לבעלי חיים. כלוחם הוא היה אמיץ מאוד וחבריו לנשק העידו כי ניחן ברמה ערכית גבוהה מהממוצע. כמנהיג, הוא קידם זכויות בעלי חיים בצורה בלתי רגילה לתקופתו. ובכל זאת, תמונות שלו לעולם לא תעטרנה את קירות בית בר יהודה, אף שהיה מועמד בכיר לקבלת פרס נובל לשלום. שנים לפני ערפאת. ב1939. קראו לו אדולף.
מיודענו דרוויש מחמוד לא כזה חמוד ואגב, הוא גם לא היה כזה דרוויש. אמנם למזלנו, שיעור ההצלחה של האמנה הלאומית הפלסטינאית בה תמך ועודנה בתוקף (!), ירוד ביחס להצלחות "הפתרון הסופי". אבל אני מציע לבדוק את הפרסום של דרוויש ביומן הקהילתי של יגור באמות מחדה מחמירות.
ולמען לא יחסר אלמנט תרבותי הקשור לנשוא הטור שכתבת, אני סבור שנכון יותר לקחת מהעושר הרב-תרבותי שנכתב במהלך ההיסטוריה בענייני שלום, לא מאנשים שקידמו את ההיפך ממנו.
שלום לחבר הטרי
יש לי רצון לקיים בינינו דיון כולל״עובדות״ שאתה קובע ועובדות שאתה מתעקש לא להגיב עליהן. ולא אכנס כאן אליהם
אבל צרה צרורה בעוד שרוחל׳ה ואנוכי הופענו עם שמנו המלא אתה כותב הרבה דברים ומעלים הרבה עובדות תוך שאתה מסתתר ומסתמך על כך שאיש לא יודע מי אתה וכאמור מונע ממני לדבר איתך ישירות ואין לי כח לכתוב כל כך הרבה בנושא שברור לי(לפחות אישית) ולהתווכח איתך על דעותיך וה״עובדות״שמצאת לחיזוק טיעונך. ברור הוא שעם כל חילוקי הדעות בינינו אעמוד תמיד, אפילו איני מסכים לדעתך, על זכותך לומר דעתך כל עוד אינה אישית ובשפה מתלהמת.
אם יש לך רצון כתובתי ומספר הטלפון שלי ידוע לכל