צומת יגור המקום של חברי יגור
אסיפה 8.6.2026
- עקרונות הקליטה – הסתייגויות
הצעת הוועד: עדיפות ראשונה לקליטה: בני קיבוץ שאין להם אח/אחות חבר/ת קיבוץ.
עדיפות שנייה: בני קיבוץ שאינם כלולים בקבוצת העדיפות הראשונה.
הסתייגות יאיר נויפלד: זכאות לקליטה במגרש מוטב (מגרש עם הנחה על הקרקע) הינה רק לבן/ת ראשון ממשיך.
יאיר נוייפלד: אני חבר צוות השיוך בשמונה השנים האחרונות. הקליטה והשיוך הם תהליכים שהולכים יד ביד. הקליטה תתאפשר ביגור רק מול סימון מגרש או דירה. במסמך עקרונות הקליטה שהציג ועד ההנהלה חסרה הבהרה לציבור על המשמעות של מגרש מוטב. מגרש מוטב הוא מגרש הזכאי להנחה משמעותית מרמ״י, וכשאני אומר “משמעותית״ – בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, לא מאה-מאתיים או שלוש מאות, אלא הרבה יותר. ליגור כיום מספר מוגבל של מגרשים מוטבים – כשבע מאות. (ייתכן שבעתיד המספר יגדל לכ-780 או 781, אבל זה לא הנושא היום). נכון להיום קיימים כ-630 חברים הזכאים למגרש מוטב, מה שמותיר כ-70 מגרשים מוטבים, כלומר, מגרשים בעלי הנחה משמעותית לנקלטים. אני חושב שלפני שדנים בסדר הקדימות לקליטה, יש לערוך דיון ציבורי בשאלה מי זכאי להיקלט עם הטבת מגרש מוטב.
אני תומך בקליטת בנים ליגור, וחושב שהחלוקה השוויונית ביותר היא קליטה למגרש מוטב של בן ממשיך בלבד. הכוונה ב״בן ממשיך״ היא בן שאין לו אח או אחות שכבר חברים ביגור. בהצעת הוועד הנוכחית, ייתכן שייווצר מצב שבו מספר בנים של בית אב אחד ייקלטו ליגור במגרשים מוטבים, בעוד שלבנים ממשיכים של בתי אב אחרים לא תתאפשר קליטה כלל, או שתתאפשר רק למגרש שאינו מוטב. אני יכול לתת דוגמה כיצד המצב הזה יכול להיות מנוצל לא בצורה מיטבית או אפילו בצורה צינית לצורך כלכלי בלבד. למשל, אם יש היום משפחה עם כמה בנים מחוץ לקיבוץ, שכולם בשלים – הן מבחינת הגיל המינימלי והן מבחינת היכולת הכלכלית, ואילו בן של משפחה אחרת עדיין נמצא בסיום התואר או בשלב הראשוני של צבירת הון ועדיין אינו בשל, אם היום ינוצלו כבר כל המגרשים המוטבים, הבן היחיד למשפחה הנוספת, שיהיה בשל רק בעוד שנתיים-שלוש, כבר לא יזכה ליהנות מההטבה, ודמי הכניסה שלו בחזרה לקיבוץ יהיו רק למגרשים שאינם מוטבים, ולכן הוא ייפגע כלכלית בצורה קשה.
בנוסף, יכול להיות גם ניצול ציני של המצב. אני לא אומר שזה בהכרח יקרה, אבל זה כבר קרה בקיבוצים אחרים, ויש דוגמאות: מספר בנים שחזרו קיבלו את ההטבה למשפחה אחת, מכרו, והמשיכו הלאה לחייהם, פשוט עסקה כלכלית לכל דבר. ולכן אני חושב, שאם יגור תאפשר קליטה למגרש מוטב עבור בן ממשיך אחד בלבד, כך יזכו בתי-אב רבים יותר לקלוט בן ממשיך בעתיד וליהנות מההטבה הכלכלית המשמעותית. באשר לבנים ממשיכים שניים והלאה של אותה משפחה, אני, כמובן, מציע לאפשר קליטה למגרשים שאינם מוטבים בהמשך ולדירות של יורשים ככל שיהיו. סדר הזכאות למגרשים אלו ייקבע לפי החלטות נוהל הקליטה.
שי גרוסמן: הסיטואציה היא, פעם אחת, איך מאזנים במצבים השונים, ופעם שנייה, איך לא נכנסים למצבים בלתי אפשריים. ביגור כמעט כל המגרשים הבאים בתור אינם מגרשים יחידניים; הם יושבים על מגרשים משותפים או על דו-משפחתיים, מה שנקרא “גן גג״. בסיטואציה הזאת אי אפשר להגדיר חצי מהמגרש כמוטב וחצי כלא מוטב, צריך להגדיר חלקת מגורים שלמה. לצאת לדרך עם פרויקט, שבו מנסים לחלק בתוכו מה מוטב ומה לא, יכול לייצר מורכבויות גדולות מאוד שלא נצא מהן. אנו מציעים עדיפות לבן ראשון; אבל לגבי הבנים הבאים – הגרלה. הכוונה היא להשלים את בחירת המגרשים במהלך תשעת החודשים הקרובים: סימון מגרשים, ולאחר מכן חידוש הקליטה. אנחנו מתכוונים לקדם את הדברים במקביל, אבל ברור שנותנים עדיפות לחברים שהם חברים היום; הם באים קודם, ורק אחרי שהם ישלימו את הבחירה נוכל להתקדם. אפשר בהחלט לרוץ במקביל בקידום התהליכים, אבל לא בבחירה של המגרשים.
אלון חגי: לתת מוטבים רק לבן אחד בכל משפחה לא אפשרי, לא ניתן ליישום.
רמי פלג: אנחנו כבר עכשיו סוגרים גן אחד. מזה חמש שנים אין קליטה ביגור. צריך להתקדם כמה שיותר מהר. אי אפשר למצוא צדק מושלם. בואו ניקח את הדברים בפרופורציה. הוועד התייחס גם לנושא של בנים ראשונים, וגם לכך שמעכשיו בכל פרויקט בנייה, אם לא רוצים לתקוע אותו, צריך לשחרר חסמים, כי יכול להיות, כמו שאלון אמר, שבבניין מסוים יהיו לנו רק עשרה ״מוטבים״, ויחסרו שלושה. אז מה, נעצור עד שנמצא את הבנים ״המוטבים״ הבאים? זה פשוט לא הגיוני, וזה מנוגד לאינטרס של הקיבוץ לקדם את הקליטה.
הסתייגות עמרי שוקרון:
מציע לכתוב “לא תוקצה זכות דיור או מגרש לנקלט חדש לפני שהוסדרו זכויות הדיור של כלל חברי הקיבוץ הקיימים הזכאים לכך; ולא יהיה בהחלטה זו כדי לגרוע מזכויות, קדימויות או ציפיות שנוצרו לחברי הקיבוץ טרם אושרה״.
עמרי שוקרון: בתהליך סימון המגרשים חברי הקיבוץ קודמים לנקלטים. התיקון שהצעתי אינו עוסק רק בסימון מגרשים, אלא בעיקרון רחב יותר של שמירה על זכויות הדיור של חברי הקיבוץ הקיימים. אם אכן קיימת הסכמה, שחברי הקיבוץ קודמים לנקלטים בכל הנוגע לזכויות דיור, איני רואה סיבה שלא לעגן עיקרון זה באופן מפורש בהחלטות הקיבוץ. עיגון כזה אינו פוגע בקליטה ואינו מונע צמיחה דמוגרפית, אלא מעניק ודאות לכלל החברים ומחזק את האמון בתהליכי השיוך והקליטה.
נדרש מענה ברור למצב בו מפאת מגבלות תכנון, צמצום בהיקפי הבנייה, או מחסור במגרשים זמינים ייפגעו זכויותיהם של חברי הקיבוץ בגלל התחייבויות חדשות. נדרשת הבהרה כתובה, שזכויות הדיור של חברי הקיבוץ הקיימים מוגנות ומועדפות על פני זכויות דיור שיינתנו לנקלטים בעתיד.
אלון חגי: כרגע לא פונים לאף נקלט לפני שמיצו את כל השיוך לכולם, כולל היורשים. ההסתייגות הזאת לא קשורה לדיון היום.
שוקי שנער: התוספת שעמרי מציע תמנע פרשנויות עתידיות שונות, וגם תחסום כל מסלול מקביל.
דובל׳ה ישורון: אנחנו מדברים על נקלטים למגרשים, ואני מדבר על נקלטים לדירות פנויות. יש בקיבוץ דירות שהתפנו, שהמשפחות שלהן הלכו לעולמן, דירות מסומנות בזיקה, וכרגע יש שאלה מה עושים איתן. חלק גדול מהדירות עד עכשיו אכלסנו במשפחות זמניות, אבל הדירות האלה לא יכולות לשמש לכך, כי הן מסומנות, מסומנות ליורשים שנמצאים בחוץ, ויש שאלה מה עושים איתן. אני מציע, בדיון על הקליטה לחשוב על הדירות האלו, לפחות כאופציה לקליטה מהירה. כי מה שאנחנו מחפשים, ומה שהציגו פה קודם, הוא שהקליטה נעצרה מפני שאין מגרשים ואין דירות. אבל אם משפחה רוצה להיקלט, ויש לה דירה מסומנת של ההורים, של המורישים שלה, היא יכולה להיקלט מיד, אין שום סיבה שלא. הנימוק שמשתמשים בדירות האלה כ״מחסנית״ למשפחות ולשיפוץ נראה לי בעייתי. אני מזכיר שעד שנגיע לשיוך ייקח עוד ארבע-חמש שנים, ועוד יהיו דירות כאלו. צריך לחשוב על זה ברצינות. אני חושב שלדירות האלו יכולים להיכנס נקלטים.
רמי פלג: דירות זיקה הן דירות של חברים שנפטרו אחרי יום מסוים, וזו הדירה שלהם, כלומר היא מסומנת למשפחה הזאת. אי אפשר יהיה לבוא ולהגיד “זו לא הדירה שלך״ או “זו כן הדירה שלך״. אני מסכים עם דובל׳ה שאנחנו צריכים כמה שיותר לקדם החלטות, שיאפשרו לקבל יורשים שירצו להיות חברים בקיבוץ ולגור בדירה הזאת. אבל כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים שני דברים: לאשר את עקרונות הקליטה ואחר כך את נוהל הקליטה. כך שיש לנו בעצם שתי החלטות שהן תשתית לקבלת היורשים.
גבי קרדוש: ביחס למשפחות במצב גירושין, כשליש מהילדים שלנו שנישאים היום יתגרשו. צריך לראות איך עוזרים כקהילה לאותה קבוצת אנשים.
אלון חגי: ביחס לנקלטים שעדיין לא בנו את ביתם, המנגנון שצריך להיות כלול בהצעה הוא: קליטה לחברות, פנייה למינהל, חתימה על היתרי בנייה (בנייה שלוקחת זמן) ובתקופה הזאת חברותם טרם שוקללה. בגישה של דובל׳ה, אם יישארו דירות פנויות בתוך הבית, הקליטה והמעבר לחברות יכולים להיות מידיים. ואם תהיה שכונת בנים, ככל שייתנו לנו לפתוח אותה מתישהו, צריך לתת את הוראות המעבר, כמו שאנחנו עושים בכל הקיבוצים, לתקופת הביניים. שיוכלו להכניס את הילדים למערכת החינוך, גם אם הם שוכרים כרגע בית בחוץ, במעמד של “כמו חצי שנת חופש״, או במעמד המשפטי של “חברותם טרם שוקללה״.
שי גרוסמן: אני לא חושב שנכון להוסיף את זה בתוך ההצעה שלפנינו. אם נכניס פה אמירה כזאת, נצטרך גם לסייג אותה, ואני חושב שזה לא בריא. שנה מהיום לא יהיה פה מישהו בלי מגרש מוגדר משלו. כרגע אנחנו מחכים לנושא הבדיקה הגיאולוגית. כל “הסכמי מעבר״, ביחס ל״חברות מותנית״ עד שהיא “משתכללת״, יהיו בתוך הנהלים.
גלית חגי: לפני חמש שנים הגיעה הילדה שלי לקליטה, ואמרו לה “את כן״. שלושה ימים אחרי זה, לבת כיתתה, שלא קשורה אלי באופן אישי, אמרו, “לא, עצרנו״. לא הייתה לזה אזהרה, זה לא נאמר לציבור, לא אמרו לחבר׳ה שנמצאים כרגע בהליכים. באותה נקודה היו רשומות אצל מיכל שמיר 15 בקשות, חלקן בני 30 עד 40, חלקן אחרי תקופה ארוכה של קבע, שנת שירות, חלקן עם שני ילדים, חלקן הילד הראשון במשפחה. אמרו לי “חודשיים-שלושה, גג חצי שנה, פותחים את הקליטה״. חמש שנים עברו, הבנים והבנות שלנו שפעם חיכינו שיחזרו, הפכו פתאום ל״נקלטים״ ואיום נדל״ני על מי שלפניהם בתור. אני פשוט לא יכולה לשמוע את זה. “הנקלטים האלה״ הם הבנים והבנות שלנו. הם לא באו לשדוד פה אף אחד, הם לא באו להיכנס במקום חברי הקיבוץ, שחלקם נקלטו, כמו שאמרתי, שלושה ימים קודם. אני מבקשת מכם, תשנו את השיח הפוגע הזה. יש פה חבר׳ה שגרים פה, ויש חבר׳ה שמחכים בחוץ, ואומרים להורים, “אנחנו לא יכולים לחכות יותר, אנחנו בני ארבעים, אנחנו רוצים לדעת איפה העתיד שלנו״. זה לא סדר היום, אבל זו בדיוק הסיבה למה אנחנו אומרים: בואו נעשה את זה במקביל, וזה לא על חשבונכם. מעולם לא חשבנו לקחת את הזכויות שלכם, חברי הקיבוץ שנקלטו. אבל תנו גם לנו לקלוט את בנינו. לנו אין פה אף אחד, למשל, חשבתם על זה? אז גם אם נדבר על המבוגרים ועל הגרושים, אני מאוד בעד. יש כאן אוכלוסייה של בנים שלנו שרוצה לחזור, וחלקה כבר גרה פה. אז די, תשנו את השיח. חמש שנים, ועכשיו עוד שלוש שנים? הם ילכו.
רמי פלג: הבת שלי נשואה לבן שפיים, ואמא לילד חמוד. הם באזור גיל 30. היא לא חברה, היא מרגישה אזרח סוג ב׳. היא לא יכולה לבוא לאסיפות, להשתתף בוועדת תרבות או בוועדת חינוך כשמדברים על בית הילדים של בנה, לא יכולה להזמין רכב מסידור הרכב. זה פוגע מאוד! להחליט “אין קליטה, נקודה״, כמו ששפיים עשו, תיזהרו.
שוקי שנער: אני מזדהה עם כל מילה למה שאמרו פה גלית ורמי לפני, אני חושב שסוף-סוף יש אור בקצה המנהרה, סוף-סוף יש לנו את העקרונות שיובילו ויזרזו את הקליטה, שכולנו מעוניינים בה כל אחד מסיבותיו. אני חושב שכולנו באותו צד של המתרס; אני לא רואה שום דבר שאנחנו לא מסכימים עליו. אבל אני רוצה לחזור לנקודה הספציפית: התוספת שעמרי רוצה להוסיף לתקנון הזה אינה מעכבת את הקליטה ולו בדקה אחת. ומכאן, שכל ההיבט של הרצון לקדם את הקליטה לא ייפגע ממנה. אם יצטרכו בעתיד לבטל את התוספת הזו, הרי ממילא יצטרכו לבטל גם את התוספת ההיא, את תקנון השיוך הרלוונטי, כך שזה לא מוסיף ולא גורע. אם תראו לי כיצד זה פוגע וכיצד זה מעכב את הקליטה אשמח מאוד להשתכנע. אני שומע מרמי ומשי “יכול להיות שיהיו כל מיני סיבוכים, יכול להיות שיהיו כל מיני בעיות״. למי יהיו הבעיות? לחברים הקיימים, ואז אנחנו כן נרצה לקדם את הקליטה על חשבון חברים קיימים בצורה הזו? לכן חשוב שהדברים יהיו כתובים שחור על גבי לבן, כדי למנוע פרשנויות.
גבי קרדוש: ההצעה של עמרי היא לא נגד קליטה, היא לא להעדיף את זה או את זה, אלא להבטיח את זכויות חברי יגור בכל ההקשרים. ומה שאמרתי לגבי נושא הזיקה, אפשר להתחיל את זה כבר בזמן הקרוב, כדי לעזור לקליטה בכל צורה שהיא.
רמי פלג: בתוכנית השיוך כתובות במפורש כל הקבוצות שיכולות לסמן ולשייך. אין שם נקלטים לפני הקבוצה האחרונה של היורשים. אם נעבור בשלום את הסיפור של “שבר יגור״ ונתחיל, בשאיפה בפברואר, או הלוואי לפני זה, לרוץ על סימון המגרשים לקבוצות 3, 4, 5, 6, 7, נראה שמבחינת כמות המגרשים המהלך מתקדם בקצב כזה, שנוכל להביא לכאן הצעה חדשה. זה לא יהיה במחשכים, זה לא יהיה מתחת לשולחן, נציע פה לקדם במקביל את הנקלטים בשטח 100.
תסריט אחר, כל החברים סימנו דירות ונשארים מגרשים מבונים, ומתגלה שאפשר גם וגם, בלי לפגוע בזכויות של חברים, יורשים, לקלוט בנים ובנות. אני לא מעלה על הדעת שנביא הצעה שתפגע בחבר אחד מתוך כל הקבוצות האלה. התיקון של עמרי פשוט יסרבל.
