צומת יגור המקום של חברי יגור
יו"ר: עמית שילה
המלצת צוות האיתור לבחירת מערכת יומן: גבי שנער, יעל ס״ט רשף, יונתן אברך.
גדי רביב: אני ממלא באסיפה הזאת את מקומה של מנהלת מש״א דלית נור-דרום, שנבצר ממנה להגיע. היא ריכזה את צוות האיתור. אני הייתי בצוות יחד עם מיכל מלכין, גלית חגי וברק קיגל. לשלושתם מגיעה תודה וברכה על הזמן שהשקיעו ותרמו לצוות.
לא צריך להרחיב בחשיבותו ובמרכזיותו של היומן לחיי החברה ביגור, בדיווח מישיבות האסיפה והמזכירות, כיסוי התרבות, במתחדש ב״חצר״ ביומיום, סיפורים אישיים של חברים, הודעות מזל טוב וכיו״ב. בשנים האחרונות התחוללו מספר שינויים: היומן הפך מעלון כתוב לעלון מצולם, הכולל תמונות חברים, מקומות ואירועים. היומן גם הפך לאינטרנטי: נגיש מאתר יגור באינטרנט ומחולק ישירות לאנשים בכתובות המייל. השינוי האחרון, עם השקת אתר יגור החדש, מתפרסמים הדיווחים והרשימות באתר עוד לפני הוצאת הגיליון הבא של העלון המודפס. פרסום זה מאפשר לראשונה חוויית קריאה אינטראקטיבית, כלומר הקוראים יכולים להגיב מיידית לכתבות ולדיווחים, בהתאם לכללי הפרסום באתר.
זה הזמן להגיד תודה לרוחלה סגל, שתורמת כתבות ורשימות, למיכל מלכין שמעצבת ומדפיסה, ולנטע חכמוביץ׳ ולנעמי שמשי, המסייעות במלאכת ההגהות. תודה מגיעה לכל מי שכותב ומפרסם, לכל אלו שמפנים אותי לסיפורים מעניינים, מכינים שאילתות, שולחים תמונות מחצר יגור, או סתם מסכימים להצטלם.
המעמד המיוחד של היומן ביגור והחשיבות שמיוחסת לו על ידי הקוראים, ביגור ומחוצה לה, הם בין היתר תוצאה של הצלחה בשמירת האופי ״הממלכתי״ והמכובד שלו לאורך השנים. לטוב ולרע נשאר היומן, לצד או מעל לסקנדלים אישיים ואחרים, לא צהוב ולא נסגר – כמו עלונים ואתרים שלא הצליחו לעמוד בכללי שיח ציבורי מאופק ומרוסן. ההצלחה הזאת נבעה מהרגישות של חברי המערכת, דוד קציר (יו״ר), יאיר עוגן, ועידית חכמוביץ׳ ז״ל, לכבודם ולשמם הטוב של חברי יגור, מהשורה ומהממסד, ומההקפדה על תקנון עבודת היומן, המדגיש ערכים אלו. חברי המערכת ישבו לפסוק בשאלות ״מה לפרסם״ שבין חבר לחבר ובין חבר למזכירות, וזכו בדרך כלל בהערכה מצד שני הגורמים. המערכת גם קבעה ופסקה לגבי רשימות שהוגשו בעילום שם. את רובם חסמה, בגלל התנגדות לעצם העניין, ובמקצתן, בגלל סיבות שונות, אפשרה את תוכן הרשימות או השאילתות תוך הקפדה על שמירת שם הכותב או הכותבת במערכת.
צוות האיתור פרסם מכרז ונפגש עם חברים וחברות שונים שהגישו מועמדות, וגם פנה ביוזמתו לחברים וחברות רבים. במפגשים אלו ביקשנו אצל המועמדים ראייה ציבורית רחבה, כושר העמדת ערכים מנוגדים זה מול זה והכרעה ביניהם, וניסיון ציבורי ביגור. לאחר מפגשים שנערכו עם המועמדים השונים, החליט הצוות להמליץ על הרשימה שלמעלה. אנו מאמינים שיש בה תמהיל נכון ומאוזן של ניסיון ציבורי, הבנה חברתית וכלכלית של המציאות היגורית ורגישות לחבר. אנו מודים לכל מי שהגיש את מועמדותו ולכל מי שהסכים. אנחנו פונים לציבור לאשר את המועמדים ואת המערכת.
אבישי שורש: עולם התקשורת השתנה מאז שראשוני יגור יצרו את יומן יגור. היומן לא השתנה מאז ועד היום מבחינת הזהירות המופלגת והמוגזמת, לדעתי, ובעיקר שלא ייפגע הממסד. לא מעט פעמים כתבתי והייתי צריך להתחנן שלא יקצצו לי, שלא לדבר על ראיון שהתקיים עם רעייתי בזמנו ופרסומו התעכב שבועות בשל בקורת שמתחה על התנהלות הממסד.
והנה קרה משהו מדהים. קם לנו אתר אינטרנט חדש, שמתנהג כמו אמצעי תקשורת מודרני. הוא מביא את הרשימות והחדשות שמתפרסמות, אמנם, גם ביומן, אבל מאפשר להגיב מיד ולא לחכות 2 – 3 שבועות עד לגיליון הבא, כאשר איש אינו זוכר על מה התגובה. האתר החדש משאיר את היומן מאחור כמיושן ולא רלבנטי. ברור מי ניצח במלחמה!
אני מציע לעכב את בחירת המערכת עד שתוקם רשות תקשורת אחת לכל כלי התקשורת הכתובה והאינטרנטית, שתשלב ותקבע מדיניות אחידה.
גדי רביב: אין לי התנגדות להקמת רשות תקשורת ביגור. זאת לא סיבה לעכב הפעלה של צוות הדרוש לפעולת היומן ושבהקמתו הושקעה עבודה ומחשבה. תקום הרשות, ומערכת היומן תשתלב בה.
אין תחרות בין האתר והיומן, להיפך, יש שיתוף פעולה בעשייה היומיומית, וגם בחזון. לכל אחד מהם יתרונות: הציבור שנגיש וצורך אינטרנט נהנה מהאתר, הציבור שמעדיף או מוגבל לגיליונות הנייר ימשיך ליהנות מהגרסה המודפסת בתאי הדואר ובדואר האלקטרוני.
הוגש כהצעה לסדר. ההצעה נדחתה.
אהוד ס״ט: לא היה נכון להפוך את הדברים של אבישי להצעה לסדר, אלא להשאיר את הדיון כ״קריאה ראשונה״ ולהביא שוב לקריאה שנייה.
אין פה תחרות בין האינטרנט ובין היומן. גם את העיתונות המודפסת הדפיסו והנה היא חיה ובועטת. שני הגופים יתקיימו אחד עם השני. זה בצד זה בעבודה משותפת.
כל האנשים שהוצעו לצוות ראויים. לא ברור מי יו״ר הוועדה. אחד מהחברים הנבחרים צריך להיות יו״ר, כך היה בעבר וכך צריך להיות גם בעתיד.
מציע שבהצעה לקלפי יאמר מי יו״ר מערכת היומן.
מציע להרחיב את המערכת בעוד שני אנשים. היא קטנה מדי. אפשר שאלה יהיו, אם יתאפשר, האנשים שמרכיבים כבר את מערכת האתר. זה יהיה גם צעד משמעותי לכיוון רשות תקשורת רחבה אחת.
בחירת נציגים להנהלת בריאות
עמית שילה הציג את המועמדים: גבי גולדשטיין, מימי גרטמן, איריס וילרוסה, יותם ורדי, שנטל זעירא, מירי לוי, אמנון מאירי, ספה סווטיצקי, יעל שמשי (ארבעה מתוכם ייבחרו).
כשרות במטבח (המשך דיון)
עודד עוז: בחודשיים האחרונים, על פי הצעת האסיפה, עשינו ״חריש״ בקיבוצים שעשו את השינוי הזה. הידע שלנו בנושא מטבח כשר התרחב וגדל, גדל גם הידע והניסיון שלנו בהכנת אירועים ולקוחות חיצוניים. היו גם מפגשים עם הנהלת לגין וועד העובדים, שהיו מאוד חיוביים. המטרה שלי היא השארת חדה״א כמקום מפגש ולב הקהילה שלנו. הכשרות היא רק אמצעי להשגת המטרה הזאת. הכשרת המטבח היא לא המטרה, אלא בסך הכל מרכיב בתוכנית שהיא קודם כל תכנית עסקית.
אודי קינן: המיזם הוא קהילתי-כלכלי, לא דתי בשום צורה. המטרה היא לשדרג את חדר האוכל היום ולהבטיח שימשיך לפעול גם אחרי השינוי. ההחלטה הכלכלית היא לא גדולה וכבדה. לא מדובר כרגע בהשקעה כספית משמעותית. ההחלטה היא ברמה העקרונית – האם אנחנו רוצים, משיקולים פרקטיים, תועלתיים, כלכליים וחברתיים – לא דתיים! להכשיר את המטבח או לא, במצב שבפועל הוא כבר כשר ממילא. חלק מההתנגדות למהלך קשורה להעדפות של טעם וריח עבור אנשים שאוהבים פיצות סלאמי, פפרוני ובשר לא כשר. התנגדות נוספת קשורה להכנסת משגיחי כשרות. אני מכבד את שתי ההתנגדויות ולא מתווכח איתן אידיאולוגית או ערכית בשום צורה. עם זאת, טובת חדר האוכל וטובת יגור מצדיקה, לדעתי, להעדיף שיקולים מעשיים וריאליים שייטיבו עם מערכת המזון והקהילה היגורית.
המצב הקיים היום, הוא שכל הספקים וחומרי המזון שלנו ממילא כשרים עם תעודה. אין בישול של חלב עם בשר, ואנו מייצרים 800-1000 מנות ליום. הכשרת המטבח תגדיל באופן משמעותי את היקף הייצור עקב האפשרות להאכיל את הציבורים הבאים: עובדי לגין, אוכלוסיית השוכרים (מגורים ועובדים, חלקם נמנעים מכך היום בגלל העדר כשרות), ציבור המבקרים במסלול יגור, כ-4000 איש בשנה. בנוסף, התקבלו פניות מחברות טיולים והסעות שכבר פנו אלינו בנושא, וישנו שוק גדול של אירועי חברות ומסיבות פרטיות. ואחרון חביב, האירוע השנתי של בר המצווה הכיתתית ביגור, שהיום מעסיק קבלן חיצוני בגלל הכשרות.
עלות ההשקעה הראשונית 43,500 ש״ח. עבור רכישת סט כלי זכוכית לארוחת בוקר שישי (2000 ש״ח). ההכשרה עצמה על ידי הרבנות (3000 ש״ח), מקרר חלבי (3500 ש״ח), סט כלים ללקוחות חיצוניים, לקבוצות ואירועים – כלי אוכל, מפות, כלי הגשה (5500 ש״ח), רכב הובלה (30,000 ש״ח).
סיכום דוח רווח והפסד (הערכה)
הכנסות לשנה – 1,528,800 ש"ח
הוצאות לשנה – 1,321,203 ש"ח
רווח תפעולי – 207,597 ש"ח
אנו מאמינים שהמהלך יסייע לשמירת ענף המזון כעסק חי בעקבות הגדלת מספר המנות הפוטנציאלי, תוך שמירה על מחיר מנה נמוך.
אנו מעריכים שהשינוי ייצר רווח, שיאפשר להשקיע בענף ולחדש ציוד כגון מכונת הכלים, תנורים, מקררים וכו׳. זאת, בין היתר, כיוון שהפיכת המטבח לכשר תגדיל את התפוקה שלו ותיתן יתרון לגודל בתחומי הרכש והעבודה.
במידה והציבור יאשר את המהלך יהיו אלה השלבים העיקריים:
שלב א׳ – הפיכת המטבח לכשר.
שלב ב׳ – הוצאה לפועל של תוכנית פיתוח תחום קבוצות ואירועים.
שלב ג׳ – הוצאה לפועל של תוכנית הסעדה לגין.
שלב ד׳ – ביסוס פעילות קבוצות ואירועים, יזום פעולות שיווק ומיתוג.
שלב ה׳ – קידום נושא ״רישיון יצרן״.
שלב ו׳ – הפעלת קייטרינג מקצועי ואיכותי – אספקת מזון לגן האירועים ולאולם האירועים (2020).
עודד עוז (מגיב לשאלה): לגבי פסח, אם וכאשר יוחלט על הכשרת המטבח נעשה את זה או ממש לפני החג וזה כבר יתפוס להמשך השנה. או שנעשה את זה מוקדם יותר במהלך השנה, ואז נצטרך ״הגעלה״ נוספת לפני החג. זה לא ישנה את התפריט ואת איכות המזון בחג.
המטרה פה היא לא הכשרות, אלא לשמור על חדר האוכל. יש הרבה דברים שאפשר לחדש ולייצר בחדר האוכל. הציבור צמא לאירועים ולארוחות מיוחדות. הענף חייב להגדיל את ההכנסות, כדי לשדרג את הציוד הישן שלו. התוכנית מאוד שמרנית וזהירה. השווינו את התוכנית שלנו לששת הקיבוצים שבדקנו, ויש לנו הרבה מאוד הצעות והזדמנויות. אנחנו על ציר תנועה ראשי. הפוטנציאל מאוד גבוה. דוגמה נוספת לרלבנטיות של המהלך – בחודש האחרון הגיעה דרישה מצד הממשלה להכשרת המזון ל״לבית אחוה״, והאתגרים רק נערמים ומצטברים.
אבישי שורש: המהלך מבוסס על כך שמחצית מהרווח המתוכנן בא מרכישת המזון על ידי לגין בִּמקום מקבלן אחר. חייבים להכין הסכם מסודר שנתי עם המפעל לפני המהלך, ולהבטיח רישיון עסק, שהוצאותיו אינן מופיעות בתחשיב שהוגש לנו.
יש הרבה חברים שמתנגדים לעצם עניין הכשרות, קרי, שיעמוד משגיח ויבדקו אותנו, ויעשו ״הגעלות״, ולא נוכל לשתות קפה עם חלב בארוחת צהרים.
צריך להביא לקלפי הצעה לפני כל מהלך – ״הכשרת המטבח, כן או לא״. אם הקלפי יאשר עקרונית, יש טעם להמשיך בתכנון ובבדיקות. בכל מקרה, יש לעשות הכול לפי דרישות החוק לעסק מסוג זה ״לפי הספר״, בזהירות המירבית, ולא לשחק במרחבים האפורים בין האישורים השונים, גם אם נקבל לכך אישורים והמלצות מעורכי דין כאלה ואחרים שכבר הטעו אותנו בעבר.
דברים נוספים שצריך לחשוב עליהם:
אם וכאשר המטבח יהיה כשר ויהיו הכנסות, ראוי שקודם נקטין את הסבסוד הציבורי ב״ליבה״, שיגבה מכל משפחה ביגור 2500 שקל בשנה.
מה יקרה לכל התחשיבים האלה, כאשר מספר האוכלים מיגור יקטן באופן אוטומטי אחרי השינוי, כמו שקרה בכל הקיבוצים? האם מחיר המנה לא יעלה מיידית ותיווצר מגמה שתביא לסגירת המקום?
מה יקרה כאשר הקבוצות, המטיילים, והלקוחות החיצוניים ייצרו עומס בארוחות, כמו שיש היום לפעמים בארוחת צהרים, במצב כמות שהוא, עם התורים הארוכים – וכל זה יבריח את החברים לבתים?
עמית שילה: אין טעם להביא שאלה על הכשרות לקלפי, כמו שאבישי מציע, בלי תוכנית כלכלית, שתצדיק מהלך כזה. לָמה שהציבור יתמוך, אם לא ברור מהכתב שהמהלך משתלם? אם ממסחרים נכס ציבורי צריך לראות אם הרווח שווה לפגיעה באיכות חיינו, ואותה השאלה בבריכה. זה מה שהחברים צריכים לשקול.
אהוד ס"ט: אני נמצא הרבה בקיבוץ כברי. יש שם חדר אוכל יפהפה, וריק. החברים שסועדים – אוכלים במועדון. בקיבוץ גונן חדר האוכל פועל רק בגלל הצימרים. בראייה למרחוק, יכול להיות שקבוצות ההסעדה הן אלו שישמרו על חדר האוכל, ״החיצוניים״ הם אלו שבזכותם יהיה חדר אוכל לחברים. יש לנו קשר טוב עם רב המועצה וההשגחה מצידם נראית לי חברית וסבירה. מתוך גישה כללית, שאני לא רוצה כפייה דתית, אבל גם לא כפייה אנטי-דתית, אני בעד המהלך.
עודד עוז: אפשר לעצור בכל שלב, התהליך הפיך. אם לא נצליח להגיע להסכם עם לגין, תמיד אפשר לחזור לאחור. אם נגיע להסכם עם לגין, אז כבר יהיה הסכם ולא תהיה חזרה. ואם נלך על השקעה ב״רישיון יצרן״. אז בוודאי לא נוכל לחזור אחורה, אבל בהכשרה הראשונית אין השקעה גדולה.
ברור שהשירות לחברים תמיד יהיה בעדיפות ראשונה. מחיר המנה לחברים יישאר נמוך ויהיו מקומות ישיבה לחברים.
לגבי רישיון עסק, כל הקיבוצים שהכשירו את המטבח, חלקם עושים היום רישיון כזה, חלקם לא מעוניינים בכלל. חלק מהקבוצות שבאות אלינו מבקשות וחלק לא.
גבי שנער: עסקתי בעבר ברישוי עסקים. זה תחום קצת אפור. יש הרבה עסקים שלא ממש דורשים רישוי. כל עסק בתחום המזון דורש רישיון. הבדיקה הראשונה היא ״רישיון יצרן״, שמתייחס למזון, אחר כך בא ״רישיון עסק״ שקשור לכיבוי אש, תכנון ובנייה – עניינים מאוד יקרים. ״יד למגינים״, למשל, יש לו רישיון עסק, כי הרבה גופים שבאים שואלים ובודקים. אין שום קשר בין כשרות לרישיון עסק. ברמת יוחנן אין רישיון עסק ואין כשרות ואוכלות שם כל מיני קבוצות. עם זאת, המגמה הכללית היא שיותר ויותר דברים בחיים נדרשים לרישיון, למשל תחנת התדלוק הפנימית שבעבר לא נדרשה אבל היום, בגלל איכות סביבה, כן. אין לי מושג אם עובדי לגין ידרשו מאיתנו רישיון עסק בנוסף לכשרות.
אמנון מאירי: אני מעריך שבמוקדם או במאוחר נידרש לרישיון עסק. אין טעם לשאול בקלפי רק אם רוצים כשרות, אחרת זה לא יעבור. אם יש סיבה להכשיר צריך להציג אותה ולהראות אותה. ההצעה להכשיר את חדר האוכל היא מנוף לשמירת המקום פתוח ופועל.
אביהו קול: אני מעריך שאחרי השינוי חלק מהציבור יפסיק לאכול בחדר האוכל. כך קרה בקיבוצים אחרים. לא מבין את הרגישות האידיאולוגית שיוצרת התנגדות למהלך. כולנו אוכלים במסעדות כשרות והכול בסדר ולא מפריע לנו שיש משגיח. בואו נשים דברים בפרופורציות. אני בעד המהלך. הכשרות יכולה להבטיח את המשך קיומו של המוסד החשוב, חדר האוכל. אפשר לסמן קווים אדומים מראש, כאלה ואחרים, שבמידה וייחצו, נחזור בחזרה למצב הנוכחי. בסוף כולנו נהנה מזה.
אבישי שורש: צריך להדגיש לחברים שהכשרות נוגעת רק למטבח. חדר האוכל יישאר כמות שהוא, עם אור בשבת וכו׳. רוב המסעדות בארץ לא כשרות. ולנו ביגור יש רק חדר אוכל אחד. מה שחשוב, שהציבור ילך למהלך בעיניים פקוחות. כמובן, אם יהיה אישור עקרוני של הציבור בקלפי, נצטרך להסדיר קודם גם את המרכיבים העסקיים, כמו חוזה עם לגין, וגם אלה החוקיים כמו רישיון עסק, לפני שנמשיך.
