מבנים אירגוניים בתנועה הקיבוצית – לקראת הדיון הציבורי בנושא / מגיב אנונימי

הרשימה מתייחס לפרוטוקול ישיבת ועד מס’ 5- 6.2.2019

קיימים שני מבנים ארגוניים מקובלים ונפוצים בתנועה הקיבוצית.

מבנה ראשון – הוא גם המבנה הקיים ביגור. האספה הכללית היא הריבון העליון והיא מחליטה ומאשרת כגוף העליון או כזכות העירעור העליונה. אספה זאת מורכבת מכלל החברים בקיבוץ ולכל חבר יש זכות שווה להצביע ולהשמיע את עמדתו. האספה יכולה להקרא פעם אספת הקיבוץ ופעם אספה כלכלית. השם איננו חשוב, מה שחשוב שהיא מורכבת מכלל החברים בקיבוץ – (במונחים יגורייים אסיפת יגור ואספת אחי״ג) העיקרון החשוב הוא שלכל חבר יש זכות שווה להציג את עמדתו ולכל חבר יש זכות שווה להצביע באספה או בקלפי. מתחת לה קיימים שני גופים מקבלים השווים בכוחם – כאשר אין למי מהם עדיפות על השני. האחד הוא מזכירות או ההנהלה של הקהילה. השני הוא הנהלה כלכלית (במונחים יגורים מזכירות הקיבוץ, והנהלת אחי״ג). בראש כל הנהלה עומד יו״ר והרעיון הוא ששתי ההנהלות נאלצות להסתדר ביניהן ולייצר איזון בין הצד הכלכלי לצד לצד החברתי. יגור בעצם החליטה על המבנה הזה כאשר הפרידו את האחזקות בפעילות הכלכלית מהקיבוץ המסורתי. הרעיון מאחורי ההפרדה הוא לייצר איזון בין הפעילות הכלכלית לפעילות החברתית. זאת, באופן שיכלו לפעול אחת ליד השניה מבלי שהאנטרסים של השני יגברו על זה של האחר. הגורם המאזן בין השניים הוא אספת הקיבוץ כאמור לעיל.

(שאלה מעניינת היא מה הסיבה שעברנו למבנה הארגוני הנ"ל והאם הסיבה לכך עדיין תקיפה)

מבנה שני – הוא המבנה שעל פיו, נוהלה יגור לפני הפרדת התאגידים והקמת אחי״ג. במבנה זה, המזכירות היא הגורם המרכז את הפעילות הכלכלית והחברתית גם יחד. מעל המזכירות קיימת האספה, אבל זאת נמצאת יותר כזכות עירעור או אישור ולא כגורם מאזן מכיוון שהמזכירות והמזכיר בראשה מנהל הן הצד הכלכלי והן את הצד החברתי. כדי שמבנה זה יהיה אפקטיבי נדרשת המזכירות להיות בעלת כלים כלכליים משמעותיים לניהול החלק הכלכלי של הקיבוץ, וממילא גם המזכיר העומד בראשה חייב להיות בעל אוריינטציה כלכלית המאפשרת ניהול של מערכות כלכליות ותעשייתיות. ברור מאליו שמבנה זה יותר קל לניהול בקיבוץ קטן שבו מוטת השליטה מוגבלת. בעיה נוספת שקיימת במבנה כזה הצורך לנהל את העסקים במבנה של חברה משפחתית. מבנה של חברה משפחתית ידוע בפרקטיקה ובתיאוריה העסקית כמבנה ניהולי מסוכן. מסוכן בכך, שהמשפחה על קשריה החברתיים חודרת ומחלחלת לשיקולים העסקיים ופגעת בהם. הדבר אמור במינויים לא מקצועיים או בהקצאת משאבים ודרישה לחלוקת רווחים על חשבון פיתוח עתידי. אחת התרופות שניתנו לעניין בקיבוצים עם מבנה כזה, הוא העברת העסק המרכזי ״לחברה ציבורית״ שמפוקחת על ידי רשות שוק ההון, שבה עסקאות בעלי עניין אסורות או מגבלות על ידי החלטות של דירקטורים בלתי תלויים (ראה רמת יוחנן – פלרם, ומעגן מיכאלי- פלסון). בעיית העסק משפחתי מחריפה בעיקר ברגעי משבר שבהן נדרשות החלטות מורכבות ללא הטיות ושיקולים לא עניינים.

לסיכום:

כל מבנה ארגוני שיוצע ביגור היום חייב לכלול התייעלות ארגונית וחיסכון במשאבים ניהוליים. המשמעות המיידית, של חזרה למבנה הארגוני הישן ביגור (״מבנה ראשון״ לעיל), היא פירוק הנהלת אחי״ג והכפפת כל קבלת החלטות למזכירות. כל דבר אחר ייצר כפילות מיותר וסירבול ניהולי, בין המזכירות לאחי״ג. לדוגמא – שלושה יו״ר לשני גופים ושלוש משכורות בהתאמה.

כל שינוי ארגוני צריך להבחן בראיה ביקורתית באופן הבא – האם המבנה החדש, משרת את צרכי הארגון והתפתחותו העתידית או רק גחמה ניהולית רגעית. במקרה של יגור, יש בהחלט מקום להתייעלות משמעותית בבעלי התפקידים והתקנים כפי שהתרחש בכל הקיבוצים שעברו שינוי אורחות חיים. לא רק ירידת המזכיר לחצי משרה וביטול תקן עוזר גזבר, אלא גם בחינת הצורך בתקן מלא של מרכז צריכה ושירותים (דבר שלא קיים בקיבוצים שעברו שינוי שם מנהל הקהילה אחד הוא). בחינה, תקנים נוספים ובחינה אפקטיבית יותר של הצד החברתי כמו גם הצד והעסקי, מניסיון של קיבוצים שביצעו

** אשמח לקבל תגובות על הנאמר פה מחברי יגור