צומת יגור המקום של חברי יגור
אני רוצה לפתוח בכמה הערות מקדמיות לדיון עצמו.
- נקודה ראשונה היא מגבלות המבנה הארגוני.
צריך להבין שמבנה ארגוני הוא רק שלד או מסגרת. השאלה היא: מה התוכן בפנים? מהו הסגנון והתרבות הניהולית? וזו הבעיה העיקרית שמטרידה אותי ביגור היום.
כך לדוגמה, מסגרת שהיא להלכה פתוחה ודמוקרטית, יכולה להיות בעלת מאפיינים ריכוזיים קיצוניים, ואפילו דיקטטוריים. מאפיינים המלווים בפגיעה בהפרדת הרשויות ובעצמאותן, כאשר "הרשות המבצעת" פוגעת ומשתלטת על שאר הרשויות, ובכך – פוגעת גם בחופש הפרט.
דוגמה קיצונית לכך היא טורקיה של ארדואן, ואנחנו רואים, לאחרונה, ניסיונות ראשונים למאפיינים אלה גם בחוגים שונים בממשלת ישראל, כאשר נתניהו מנסה להנציח את שלטונו ללא מגבלה של קדנציות.
אנחנו צריכים לשמור מכל משמר שתופעות כאלו לא תתגנבנה גם אלינו, פנימה.
במוסף "ידיעות הקיבוץ", שבועון שהוא לאחרונה טוב ומעניין, התפרסם ב-21.6.19, ראיון של נחמן גלבוע עם ליאור שמחה מנצר סירני. ליאור שמחה הינו בחור צעיר המתמודד היום על תפקיד המזכ"לות של התנועה הקיבוצית. בראיון איתו הוא שם את הדגש על החזון הניהולי ועל הסגנון הניהולי שהוא מביא איתו, דברים חשובים הראויים להישמע ולהילמד על ידי כל בעל תפקיד. לדבריו:
" סגנון הניהול המודרני – סגנון משתף של הנהלות – הוא אחר ממה שקורה היום בתנועה הקיבוצית. אני מאמין ש"ניהול רשתי" [שטוח, עם מינימום הירארכיה] הוא הכי נכון היום לתנועה הקיבוצית.
יש בקיבוצים הרבה אנשים מעולים עם שנות ניסיון רבות, וצריך לקחת אותם ולחבר אותם לתנועה. אני כמנהל, מאמין שאנשים טובים ממני צריכים להיות לידי. מנהל הרואה את טובת הארגון, ולא את טובתו, הוא זה שנכון לתנועה הקיבוצית" (ההדגשות שלי, א.ס.)
בכל מקום כשמוזכרת "התנועה הקיבוצית" ובדברים אלה, הייתי מחליף ללא היסוס ואומר – בקיבוץ יגור.
ובהמשך, כאשר הוא נישאל מה הוא מביא איתו לתפקיד, בשונה מהקיים, הוא אומר:
"בעיקר את סגנון הניהול. אני מביא את 'הסגנון המכיל', המקשיב, הסגנון שבו אני מתנהל כמזכיר קיבוץ המתייחס לחברים כ'אבא'. אבא צריך להציב גבולות, אבל הוא בעיקר מקשיב, משתף ומכיל. אני חושב שמנהיגות היא היכולת לחבר, היכולת לשתף פעולה ולרתום את האנשים לעשייה."
גם כאן, אין לי ספק שמה שיגור צריכה היום יותר מכל, זה את המנהל כ"מבוגר האחראי" ('אבא' בניסוחו של ליאור שמחה). כזה שיודע להכיל חילוקי דעות על ידי חתירה לפשרות והסכמות הדדיות. זאת, בניגוד להחרפה והעמקת הסכסוכים עד למשברים אישיים וחברתיים.
- נקודה שנייה קשורה למבנה הצוות, הרכבו ותהליך עבודתו.
צריך להבין כי קיים ניגוד עניינים מובנה בין המערכת הניהולית הקיימת (המזכירות) לבין תהליך השינוי הארגוני. כשגוף ארגוני מוביל בעצמו שינוי, יש לו נטייה לשמר את עצמו ואת נוהלי עבודתו, כי את זה הוא מכיר. המצב הקיים גם מתגמל את אנשיו במונחים כלכליים ובמונחי כוח ושליטה, ולכן יש להם מניע לשמר אותו.
כדי למנוע זאת. צריך להקים צוות עצמאי שיתייחס לדברים בצורה חופשית ומשוחררת, וישקול אילו צעדים ניתן לעשות על מנת לייעל את המערכת הארגונית ולשפר אותה.
בהקשר זה עוד מספר הערות:
- מטרות שינוי המבנה הארגוני (הנושא היה מאד לא מגובש ולא ברור בדפים שחולקו על ידי הצוות והמזכירות).
המבנה יהיה:
- יעיל ופונקציונאלי.
- "רזה", חסכוני ו"שטוח" מבחינה הירארכית.
- בהתאם לזה, הייתי מצפה שאנשי המזכירות יתנו דוגמה אישית של חיסכון וביטול פונקציות ותפקידים כפולים. יש לחתוך קודם בשומן הניהולי, לפני שחותכים בבשר החי של העובדים. כך למשל, צריך לבדוק כבר היום אם אנחנו באמת זקוקים לממלאי תפקידי ביניים בדרג הניהולי, כמו "מרכז/ת משק" ו"מרכז/ת צריכה ושירותים".
- תואם את התרבות הארגונית והערכים של יגור.
- השינוי הארגוני יהיה תהליך מתגלגל ומתפתח, ולא תהליך חד-פעמי רחוק, שצריך להמתין להשלמתו. בהתאם לכך, בכל מקום שיבשילו התנאים, יש לבצע את השינוי.
- במסגרת בדיקת המבנה הארגוני ייבדק גם "תקנון הקדנציות" ויותאם למבנה החדש, כאשר הדגש יהיה על הגבלה של מקסימום קדנציות אפשרי.
- ולבסוף, נקודה הקשורה באופן עקיף לנושא הדיון – הצורך ב"ועדת ביטחון" ביגור
לא רבים, אולי, שמו לב לכך, אבל מספר ימים בלבד לפני קיום הדיון הנוכחי, היינו קרובים מרחק של עשר דקות בלבד ממלחמה כוללת במזרח התיכון. עשר הדקות הללו היו עשר הדקות שבהן החליט הנשיא טראמפ לעצור את התקיפה האווירית האמריקאית שתוכננה על איראן, כתגובה על הפרובוקציות שלה.
אילו התקיפה הייתה מתבצעת, אין לי ספק שאיראן הייתה מגיבה קודם כל בהתקפה על בנות הברית של ארה"ב, ובראשן – ישראל. קרוב לוודאי שמי שהיה מופעל במקרה כזה, זו חיבאללה בלבנון, שבידה מעל ל- 100 אלף טילים, שחלקם מכסים את כל שטחי ישראל.
האם אנחנו מוכנים למצב כזה? האם אנחנו ערוכים לאיומים וסיכונים נוספים כמו רעידות אדמה, השפעות של ענן רעיל כתוצאה מפגיעה בבתי הזיקוק, אפשרות של פגיעה בנקודות אסטרטגיות בישראל, כמו תחנות כוח, נמלים ושדות תעופה?
לדעתי – חד משמעית לא!
צוותי צח"י והוראות למרכזי כינוס במקרה של רעידות אדמה, יהיו במקרים כאלו "מעט מדי ומאוחר מדי"! אם חו"ח יתחילו ליפול טילים, או שרעידת האדמה תקרה בלילה, כאשר בתים עלולים לקרוס על יושביהם, לא יעזרו כל "מרכזי כינוס". אם לא נבנה בזמן אזורים ממוגנים (ממ"דים), ולא נכין מלאים מתאימים לשעת צרה, שום צח"י לא יוכל לעזור לנו.
האחריות והסמכות להכין את אמצעי ההגנה מראש צריכה להיות בידי "ועדת ביטחון" שתיבחר על ידי הציבור, ושתחשוב ותפעל בעוד מועד מול סיכונים אלה.
כפי שראינו, במזרח התיכון ההבדל בין סכנה שהיא להלכה ערטילאית ורחוקה, לבין סכנת חיים אמיתית ומיידית יכול להיות רק 10 דקות!
ועל כך נאמר: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" – לא זה שפועל רק לאחר שהוא מקבל מכה כואבת, כפי שנהוג אצלנו.
