צומת יגור המקום של חברי יגור
נלבישך שלמת בטון ומלט 2020: מחסן ועדת התרבות נעלם, וגם הסטודיו של רעיה טלמור ז"ל.
עבודות הבניה יתחילו בקרוב, ייבנו עשר יחידות. מועד האיכלוס החל מעוד שנה וחצי.
והלל לויתן מוסיף: בונים ביגור שכונה חדשה, זה טוב וחשוב. אולם חשוב גם להיפרד מהשכונה הקודמת, וכוונתי קודם כל ללול, ועל פי זכרוני. זוכר את העובדים בלול – דבורה ברגמן (צרבניק), חנקה ורטהיים (רבינוביץ'),יהושע ונגר, שולמית שידלוביץ (כספי) – ז"ל ויבדל"א אביגדור דניסקי ומשה גרטמן. מתנצל בפני כל מי שלא זכרתי.
זוכר אותנו כבני נעורים משתתפים במשלוחי העופות בשעות הערב, את הארוחות הטעימות, כולל הגלידה שהיתה מזומנת לנו, וזוכר את הדלתות בלולים שכנראה נבנו לפי הגובה של העובדות, כי אני מרגיש עד היום את המכות שחטפתי בראש כשיצאתי מהדלת כשבכל יד 4-5 תרנגולות, וזוכר גם את האינקובטור.
ואת תלונות הדיירים השכנים על הרעש שמפריע להם במשלוחי העופות ועל הריח המטריד כשנשבה רוח מזרחית
ואחרי הלול את הסטודיו של רעיה טלמור.
מאחל לדיירים החדשים שביעות רצון מדירותיהם.
להלל – לא הזכרת הרבה עובדים ובעיקר עובדות בלול ואני לא מתכונן להשלים. אבל ראויה לציון חנה פורציה שרכזה את הלול כמה שנים בהצלחה והייתה הגשר בין חנקה ורטהיים הוותיקה לאביגדור דניסקי העולה החדש. מן הכתובים אני יודע שחנה סנש עברה הכשרה מקצועית בלול שלנו.
ועוד משהו מהיסטוריה של הלול שאולי ירגיז את המגדר – בלול עבדו בעיקר חברות ושני חברים שעסקו בעיקר בתיקונים (בעיקר עם חוטי ברזל) . לא היה מיכון. את התערובת אכלו התרנגולות מאבוס שהיה בתחתית חבית גבוהה. את החביות מילאו החברות בעזרת דליים במאמץ של גב וידיים. בתקופה שאני מדבר עליה כבר היו נהוגים בארץ מאביסים אוטומטיים שחסכו את המאמץ הגופני של מילוי החביות. בתוקף תפקידי ניסיתי לשכנע את עובדות הלול להכניס מאביסים ללול. התשובה שקיבלתי היא שחבל על הכסף כי העבודה אינה קשה. רק כשנכנס אביגדור לריכוז הלול הכנסנו את האוטומציה ללול. זאת אפיזודה מההיסטוריה שלנו וגם את זה צריך לספר.
יוחאי, אתה בהחלט צודק בהערתך בפתיח של ההודעה
תודה על התוספות.
מזמין כל מי שיודע, מהזיכרון או מכתובים,פרטים נוספים – להוסיף